יום שבת, 29 בדצמבר 2012

רגעים - נתן אלתרמן



בשנת 2011 יצא לאור כרך ראשון במהדורה חדשה על השירה העיתונאית של נתן אלתרמן (עורכי הסידרה כולה הם דבורה גילולה וגידי נבו).

הכרך שבידי נקרא: "רגעים: שירי העת והעיתון". עורכי הכרך: גידי נבו ואורן קלמן, ביחד עם החוקרת הראשית: מאירה יעקבא, הם אספו את השירים שכתב אלתרמן במדורים שונים בין יולי 1934 ועד סוף 1935. המיוחד בסדרה זו הוא בניסיונם של החוקרים לגשר בין פערי הזמנים, על-ידי מתן הסברים לכל המלים, הביטויים והאירועים, שהיו ודאי ברורים לאנשי התקופה, אך הם פחות ברורים לקורא של ימינו.
לדוגמא אביא לפניכם את השיר מלא ההומור: "קשה להיות ים". זהו השיר החמישי שהופיע במדור: "סקיצות תל-אביביות".

עונת הרחיצה בתוקפה והודה. / באים ובאים ובאים... / הים מתפקע מרוב עבודה, / מטיח ראשו בסלעים! // מבוקר עד ערב העיר מתקהלת, / רועשת, גועשת, דורשת: עבוד! / אמבטיה לאם, ואמבטיה לילד, / גלים לרכיבה לדודה ולדוד! //לשווא מתחנן הוא: - אני לא היסכנתי... / לשווא יתיפח: - אין כוח לסבול... / אני, רבותי, לא אוקינוס אטלנטי, / אני ים תיכון, לא קטן לא גדול...

אך מי זה ישמע עוד ומי יתבונן עוד? סביב צ'מפיונים מכל הגילים. / בפי כל מציל צורחות עשר סירנות / ולכל בחורה עשרה מצילים... // העור מתקלף ברתיחת שמן-זית, / תבל הפכפכת גועה והומה. / דייר מטפס על גבי בעל-בית, / "גזוזניק" חותר אל חיי אדמה... // ואמא צועקת: - אבוי, איפה אבא?! / ואבא עולה כמו ונוס מתהום... / וקורדי וגורג'י ויקה וצבר / ו"אסקימו קר רק היום"! // וגל אלי גל מנהם: - בא הקץ... / אחוז בי כהוגן, אחוזה! / כשלתי, עייפתי, אני מתנפץ... / העיר נטרפה בפסיכוזה!

בלילה הים בכאב-ראש משתטח, / נואק, מתהפך מצד שמאל אל ימין... / ובולע עוד ירח / כטבלת "קלמין".    י"ט באב תרצ"ד 31.7.1934.

והנה הפירושים בשיר זה: 
צ'מפיונים: צ'מפיון  (אנגלית: champion) – אלוף. גזוזניק – מוכר גזוז. עולה כמו ונוס מהתהום: ונוס, אפרודיטי בשמה היווני, היתה אלת האהבה והיופי. לפי ה'איליאדה' היתה בתו של האל זאוס, אולם בשירה המאוחרת מסופר כאילו נולדה מקצף הים (אפרוס ביוונית – קצף). בתקופת הרנסאנס ובתקופה הרומנטית נוצרו יצירות אמנות רבות בהשראת המיתוסים על ונוס, כשהמוטיב האמנותי הנפוץ ביותר הוא לידתה של ונוס מן הים. אולי הידועה ביותר היא יצירתו של צייר הרנסאנס האיטלקי סנדרו בוטיצ'לי, בה מתוארת ונוס הנולדת מתוך גלי הים כאישה בוגרת (ראו 'המיתולוגיה' של המילטון, עמ' 29- 30). קורדי – יהודי בן הקהילה העתיקה כורדיסטן. לפני הקמת המדינה עלו יהודים רבים מכורדיסטן לארץ-ישראל. עם הקמת המדינה עלתה כמעט כל הקהילה היהודית שהייתה בכורדיסטן לישראל, למעט מספר קטן של יהודים שנשאר באזור. גורג'י: הכוונה כאן ליהודי מגיאורגיה, הידועה בעברית גם בשם גרוזיה (על פי הרוסית) ובעבר נודעה בשם גורג'יה (על פי הערבית). יקה: כינוי לאדם שמוצאו מגרמניה, המייצג תכונות של דייקנות, קפדנות, נימוס והעדר חוש הומור. מקור המלה הוא כנראה המלה Jeck, שפירושה 'טיפש' או 'ליצן' באחד הדיאלקטים של הגרמנית. המילה שימשה במאה ה-19 ככינוי גנאי בפי יהודי מזרח אירופה לכל גרמני באשר הוא, ולא רק ליהודים תושבי גרמניה. עם עליית יהודי גרמניה לארץ, דבק בהם הכינוי. אסקימו: קרחון (קרטיב) מים מוקפאים על מקל עץ עם צבעי מאכל בטעמי לימון, מנטה או פירות. אחד הפזמונים שאלתרמן כתב להצגה פרוספריטי" של תיאטרון 'המטאטא'... הוקדש לאסקימו...  (כאן קיצרתי – ר.ק) קלמין: (calmine, מהמילה האנגלית calm – רוגע) תרופת הרגעה המכילה אספירין וקפאין.

אין ספק שאלתרמן, בשירתו העיתונאית, מביא לפנינו, פיסות היסטוריה יפות המתעדות את החיים בארץ, כשהן מתובלות בהומור האלתרמני הסאטירי, כמו שתי השורות המשעשעות: בפי כל מציל צורחות עשר סירנות / ולכל בחורה עשרה מצילים... נחמד להביט כך אל העבר ולהכירו, ובכלל – לקרוא את שיריו של אלתרמן, זו חוויה אמיתית.

אין בספר זה ניתוח של מבנה השירים ומשמעויותיהם. אך לקורא בן ימינו, ניתנת האפשרות להבין את התקופה והטרמינולוגיה שלה, באמצעות מקבץ השירים שנאספו בספר, והמחקר המבורך המצורף לו. וכן, אם מישהו שאל את עצמו, אחד העורכים בכרך זה, הוא בני, ואני גאה בו מאד, ושמחה, מאד שמחה, על עבודת המחקר הגדולה, שנעשתה כאן, ביצירתו העיתונאית של גדול המשוררים הישראליים בעיניי, נתן אלתרמן.

אני אשמח לקבל תגובות על המאמר. האם אהבתם אותו? תגיבו כאן למטה

ד"ר רותי קלמן