יום חמישי, 14 בפברואר 2013

כן-גורו ולא-גורו וגם נקודה למחשבה / דר' רותי קלמן


הפעם אמליץ בפניכם על שני ספרים מקסימים לילדים.

הראשון – כן-גורו ולא-גורו של אברהם שלונסקי, הוא שיר סיפורי מקסים ונחמד המתאים לגיל הרך ועד כיתה ג בערך. שיר זה יצא לאור לראשונה ב-1957 במסגרת ספר שנקרא: אני וטלי או ספר מארץ הלמה. בספר הראשון היה אוסף שיחות של המשורר עם ילדה קטנה בשם טלי. תשובותיו לשאלותיה החכמות כתובות בחרוזים ובהומור שנון. אחד הפרקים נקרא: למה כן ולמה לא? או: מעשה בשני גורו. עכשיו יצא פרק זה בספר נפרד בפני עצמו.
שלונסקי השתעשע במרכיב השמיעתי (הפונטי) של המילה "קנגורו" (קנגורו = כן + גור) ובנה סיפור משפחתי חינוכי, שגיבוריו הם שני צאצאי המשפחה. האחד – צייתן: כן-גורו, והשני – סרבן: לא-גורו. הראשון – חביב ונדיב וממלא אחר בקשותיהם, ואילו אחיו לא-גורו הוא ההיפך הגמור: סרבן ומרדן. "האחד הוא גור חביב, והכן לא מש מפיו, ואחיהו עקשני הוא, והלא לא מש מפיהו".   המשפחה מתכנסת להחליט איך לפעול והם מסבירים לו ש"מן השניים הגורַיִים, גורו-כן וגורו-לא, מחבב עולם כולו את הכן ולא הלא!"

מי שאייר את הספר הוא אביאל בסיל עם ציורים מקסימים ומלאי משמעות, שעוזרים להבנת ההבדלים בין שני הגורים. כן-גורו צבוע בצבע צהוב. הוא יושב לרוב בצורה סבלנית, בכיסה של אמו, או על האדמה בידיים משולבות, ואילו אחיו לא-גורו, מצוייר באדום, והוא כולו תזזיתי, מקפץ, שר, צורח במגאפון ומטפס על עצים.

לכאורה, מסכים לא-גורו לשנות את הרגליו, בלחץ המשפחה, אבל המאייר מרמז לנו, שאופי קשה לשנות, ואולי אפילו לא צריך. לדוגמא: כשלא-גורו אומר: "כי מכאן ועד עולם, כן אגידה ככולם", באותה אמירה הוא עומד על הראש, ואצבעו מנפנפת במרץ. שפת הגוף שלו באה לרמוז לנו, שהוא לא בדיוק יפעל "ככולם". בתמונה הבאה הוא גורם לאחיו לקפץ ולרקוד כמוהו, ובכך המושג "ככולם" מצביע על כך שהוא גורם לאחיו לנהוג כמוהו ולא שהוא מוכן להתפשר על התנהגות מתונה וצייתנית.  כשהם ישנים במיטתם, ולכאורה, הכל מושלם ואחיד, אנו רואים באיור, שבעוד שמעל ראשו של כן-גורו מקפצות בחלומו כבשים תמות, צהובות וצייתניות, הרי מעל ראשו של לא-גורו, מקפצת כבשה אדומה אחת על חבל, ומרמזת על ייחודו של הגור שלא ללכת בתלם. נקודה למחשבה להורים, האם באמת צריך לנסות ליישר את הסרבן, שינהג כמו כולם, או לתת לו להיות ייחודי. והנקודה למחשבה הזו, מובילה אותנו היישר לספר השני.

הספר השני נקרא: נקודה למחשבה וסוד הארמון השקוף של נאוה מקמל-עתיר. הספר, שיצא לאור בשנה שעברה, הוא עוד ספר מקסים מבית היוצרת הטובה הזו, שכתבה את העדי של עדי, האיחור האחרון, הנערה במרפסת ממול, אות מאבשלום ועוד.

וכך כתוב על הכריכה האחורית של הספר: החיים בארמון של ממלכת אשליר מתנהלים על מי מנוחות, על ליום שבו נולדת יורשת העצר החדשה. המלך והמלכה מגלים לחרדתם כי לבתם התינוקת אין נקודת חן קטנה מעל לשפה העליונה. אבל הנקודה הקטנה הזאת היא-היא הסימן המלכותי שעובר מדור לדור בשושלת המלכותית מאז ומעולם! דבר נקודת החן החסרה נשמר בסודי סודות במשך שנים ארוכות ואיש מחוץ לארמון לא יודע את האמת. עד שבוקר אחד הכל משתבש...

הנסיכה, שלא כהוריה, אינה מבינה מה כל כך חשוב בנקודה הזו, והיא מבינה שיש דברים הרבה יותר חשובים. כמו, חוכמה, ביטחון עצמי, כושר מנהיגות, הגינות ועוד. חמוד מאוד הוא השימוש של הסופרת במשחקי מלים לקביעת שמות הדמויות בספר, כמו למשל: לויה נום – השומר המלכותי, בת-הל – שרת המשקים, בצל-אל – הטבח הראשי, ועדנא וריתחא, שתי חדרניות הארמון, שתמיד רבות ביניהן. לנסיכה עצמה קראו הוריה: מחשויקטוריה, שהוא שילוב של השם: מחשבה, כי הם רצו שתהיה חכמה, ושל ויקטוריה, על-פי יועצת השמות המלכותית, שחשבה שזהו שם מלכותי ידוע בהיסטוריה של עמים חשובים. כשמחשויקטוריה גדלה, היא משנה את שמה למחשבה. ובכל מקרה, כמו לא-גורו שבהמלצה הקודמת, גם הנסיכה היא לא אחת שהולכת בתלם. ובהחלט מעוררת "נקודה למחשבה". גם בספר זה, כמו בקודם, יש משחק מלים יפה עם משמעות המלה "נקודה": נקודת חן, נקודה מגבה של חיפושית, נקודה בציון בבית הספר, ו... נקודה למחשבה.

האיורים, מעשה ידיה של הילית שפר, יפיפיים  ונעימים לעין. ספר זה מתאים בעיקר לכיתות א-ג.

קריאה נעימה ושבת שלום.
רותי