יום חמישי, 21 במרץ 2013

שקרן, שחמטאי ומטבע זהב – על ספרו של בלדד השוחי / ד"ר רותי קלמן




לקוראינו הנאמנים. מקווה ש"התחמשתם" בחומר קריאה מספיק לחופשת הפסח, בה הספרייה תהיה סגורה.
והפעם אני רוצה לספר לכם על עוד ספר חדש שרכשנו לספרייה. שמו של הספר מעורר סקרנות:  שקרן, שחמטאי ומטבע זהב, והוא ספר החידות של בלדד השוחי, מחבר המדורים "חוזר עם תשובה" במוסף כלכליסט ו"שאל בני ונענע" שהתפרסם באתר נענע. ולמקרא דברים אלה כבר הבנתם ודאי שמדובר באיש בעל חוש הומור וראש מחודד להפליא. הספר מכיל בין השאר: חידות שקרנים המוקדשות, כפי שבלדד השוחי מגדיר, לאבני הבניין של ההגיון שלנו – האמת והשקר. ההיגיון שלנו מבוסס על חד משמעות – או אמת או שקר. אין אפשרות שלישית, וכשמשהו מתערער אנו קוראים לזה פאראדוקס. דוגמא לך מביא בלדד השוחי מהפילוסוף היווני אובלידס, מהמאה הרביעית לפני הספירה. הלה הצהיר: "כעת אני משקר". אם אובלידס אומר את האמת, אז הוא באמת משקר, אבל אם הוא משקר, אז הצהרתו משקפת באמת את המציאות, כלומר, הוא אומר את האמת.
הפרקים שבספר דנים גם בבעיות שקילה ומזיגה, חידות גפרורים, מבוכים, חידות אופטימיזציה, בעיות על לוח שח, אתגרי דטרמיניזציה, בעיות הנדסה, חידות בתורת המשחקים, חידות ידע משותף, חשיבה במספרים גדולים ואשליות.
כל פרקי הספר מכילים חידות ודרכים לפיתרונן. ניקח לדוגמא את הסוגיה הנקראת "שלגיה ושבעת הכובעים" השייכת לתחום תורת המשחקים (מתוך הספר ע' 211 – 229):
"בערב נחמד אחד התעכבו במכרה ארבעה מבין שבעת הגמדים, ולארוחת הערב הגיעו בזמן רק שלושת הנותרים: זעמני, ביישני ונמנמני. שלגיה הבחינה שהמצנפות של שלושתם קצת קרועות. אף גמד לא יכול לדעת שהמצנפת שלו קרועה, משום שהיא נמצאת על ראשו והוא לא רואה אותה, אבל כל גמד יכול להבחין בקרעים במצנפותיהם של חבריו.
שלגיה ערכה את השולחן והניחה בפני כל אחד מהשלושה את ארוחת הערב שלו, אבל לפני שהם התחילו לאכול היא ביקשה מהם בקשה מוזרה: אל לו לגמד להתחיל לאכול עד שהוא מבחין לפחות במצנפת קרועה אחת...
המשך חידותיה של שלגיה לגמדים וההבנה שטמטומי יודע אף הוא לפתור חידות, יכול כל קורא לגלות בעצמו מהקריאה בספר. החידות ופיתרונן מלוות בציורים, שרטוטים וכל מה שצריך כדי להבין ולהשתתף בשמחה במשחק.
לפרק האשליות בספר קוראים: "זה בראש שלך וזה רק נדמה לך". בלדד השוחי מסביר: "כל מה שאנחנו יודעים על המציאות מתבסס על יכולתנו לעבד מידע שמגיע מהחושים שלנו. אין לנו מקורות אחרים. אבל התהליך המורכב הזה רחוק משלמות. אברי החישה שלנו יכולים להכזיב. יש דברים שהם לא קולטים בכלל, ויש דברים שהם קולטים לא נכון, כאילו הם דבר אחר לגמרי. אפילו כשהעיניים והאוזניים שלך קולטות דברים כמו שצריך, משהו עדיין יכול להשתבש בדרך שבה המוח מפענח את המידע שהוא מקבל... לפעמים המסקנות אינן נכונות". זוהי האשליה".
וכאן באות כמה חידות קלאסיות יותר וקלאסיות פחות: על שקל חסר; צעירים בפאב ומלצרית חיננית; על ליקוי המאורות; על תופעת הפאטה מורגנה; על חוק פיסיקלי של העין; על אשליית מולר-לייר של איזה קו ארוך יותר; מה הדמיון גורם לנו; ואשליות קיר בית הקפה.
בפרק הנקרא: "טול קיסם": אפשר להשתמש לצורך הפתרון בגפרורים, או קיסמים, קשי שתייה, עפרונות ואפילו דוקים. דוגמא לשאלה: "תשעה גפרורים, שלושה משולשים, כך יאה וכך נאה. אבל נראה אותך מזיז שלושה גפרורים בלבד ומגיע לחמישה משולשים"...
לגבי חידות האופטימיזציה מסביר בלדד השוחי: "רוב החידות מציגות בעיה, ודורשות מהפותר  למצוא לה פתרון כלשהו, אבל בחיים האמיתיים נדיר מאד למצוא בעיה שיש לה רק פתרון אחד. בדרך כלל עומדים לרשותנו פתרונות רבים, ועלינו מוטל לברור מתוכם את הפתרון הטוב ביותר."
בכך עוסק הפרק.
למרות שהספר מכיל טיפים רבים ופיתרון מלא, מציע מחבר הספר, שלאחר סיום קריאת החידה – רצוי להניח את הספר, לקחת דף ולנסות לפתור באמת לבד. בלי רמזים ובלי פתרונות מוכנים. חידה טובה מציעה לך הרבה יותר מסיפוק סקרנות. היא מציעה לך, אומר המחבר, את הרגע המופלא הזה שבו אתה מבין פתאום בעצמך משהו חדש.
אז אם אתם מחפשים אתגרים – הספר הזה הוא בשבילכם.
שבת שלום וחג שמח וכשר.

יום חמישי, 14 במרץ 2013

טעימה מתוך פסטיבל השירה ה-3 בדימונה

שלום לכולם הנה קטע שירה מיוחד מתוך פסטיבל השירה ה-3 שהתקיים בדימונה.
הספרייה העירונית היתה שותפה מרכזית בקידום הפסטיבל.
כאן מובא קטע שירה מהמוזיקה ההודית של המשוררת ללה - משוררת הודית מהמאה ה-14.
אתם מוזמנים לשתף בפייסבוק את המאמר ולהוסיף תגובה.
קטע מאוד מיוחד !!! מקווים שתהנו ממנו!


הצטרפו לבלוג שלנו ותקבלו עדכונים מיוחדים על הפעילויות שלנו בספרייה העירונית דימונה. המשך יום מצוין...

יום ראשון, 10 במרץ 2013

פסטיבל דימונה לשירה 3 – סקירה ורשמים / ד"ר רותי קלמן




לאחר חודשים של תכנון, של החלטות, של קשר עם כל המשוררים והמוסיקאים, של ישיבות צוות ו... הגיעה שעת המבחן - היומיים האלה של פסטיבל דימונה לשירה. ומה אגיד לכם - היה מדהים!!! ראשית – הקהל הגיע!!! אחרי שהתלוננתי כבר מספר פעמים מעל גבי העיתון, שאנשים לא מגיעים לאירועים של הספרייה, והנה – היענות שכזו, התלהבות שכזו, שמחה שכזו בעיניים, והקשר החם הזה שנוצר בין השירים למנגינות, בין משוררים למקשיבים, בין מוסיקאים למאזינים, בין לא-דימונאים לדימונאים.

קשה לתאר מבלי להרחיב, וקשה להרחיב כשמדובר בטור קטן בעיתון, שיש ספק אם בכלל יתפרסם, שכן, שלא כהרגלי אני מאחרת הפעם להגיש אותו למערכת העיתון.

אז הנה תמצית האירועים: מפעל וישי הוקם על ידי פליקס זנדמן ז"ל. סיפור חייו המופלא של האיש היהודי החם, הציוני והפילנטרופ הונצח בספר שקטעים ממנו הוקראו בטקס רב רושם שבו השתתפו הנהלת המפעל, ילדים מכיתות ד-ה-ו מבאר-שבע המשתתפים בסדנת כתיבה של המשורר שלנו משה אוחיון, ותזמורת כלי הנשיפה של הקונסרבטוריון העירוני בדימונה בניצוחה של מנהלת הקונסרבטוריון, הגברת אורלי חרותי-יוגב. הילדים כתבו שירים במהלך הסדנה עם אוחיון, שנכתבו בהשראת ספרו של פליקס זנדמן. היה מרגש ביותר לשמוע את הילדים מקריאים את שיריהם מול קהל מנהלי המפעל, ועוד יותר מרגש היה לראות את העובדים מתרגשים ומחייכים למשמע השירים.

אירוע נוסף אחר-הצהריים הביא ליד לבנים קהל שבחלקו היה ממוצא הודי, בחלקו – משפחות השכול, ואחרים. קריאת שיריה של המשוררת ההודית "ללה" מהמאה ה-14 על-ידי שלושה משוררים: הדס גלעד, שחר מריו מרדכי ויחזקאל נפשי, היתה מעניינת ביותר ולוותה בהרכב מוסיקלי עם שירים הודיים מקסימים.
על הזיכרון ועבודת הכותב דיברו המשוררים: יונתן ברג, אלי אליהו ויפתח בן אהרון שגם קראו משיריהם, וצמד הפרברים הלהיב את הקהל שהגיע לספרייה לפנות ערב ולא הניח לצמד לעזוב. לקינוח – קיבלנו את שלמה יידוב בתוכניתו: ימים לבנים. הקהל, צעיר ברובו, גדש את מרכז הצעירים "יעדים" וקרא לזמר לשוב שוב ושוב אל הבמה.

בחצות הגענו הביתה והספקנו מעט לנוח לפני יום נוסף, היום.
בבוקר פשטו מנהלות בתי הספר היסודיים על הגנים וסיפרו להם סיפורים מתיק מלא ספרים שניתנו לגנים במתנה על-ידי הספרייה. המנהלות וסגניותיהן לקחו את התפקיד ברצינות גמורה. הן קראו, שיחקו, ולא שכחו להזכיר לילדים לבוא להירשם בספרייה.

במקביל הופיע אמן מוסיקלי בשם בני דג'ובס בפני שני אשכולות גנים ולימד אותם על כלים מוסיקליים של מקומות שונים בעולם. בבית האבות שירלי היתה אותה עת חגיגה אמיתית של שירה בציבור עם יוסי לב, ושלושה תיכונים זכו לשעת שירה גם כן. בזינמן שילב המשורר האורח, עמית מאטונר, את תלמידי כיתות ח בשירה ותיאטרון כדי להמחיש כוחן של מלים. הפליא בקריאתו ובמשחקו התלמיד ניתאי לידיאני שזכה לתשואות רבות ולמחמאות. בליהמן שוחח משה אוחיון שלנו עם המשורר האורח עמיר פריימן על העצמת הרוח בחינוך, ובתיכון אחווה דיבר המשורר ערן צלגוב על עבודת המתרגם.

בריצה ממקום למקום הספקנו להגיע בזמן למליאת העירייה למפגש מעניין היה בין המשוררות תהל פרוש וענת זכריה, עם עובדי העירייה בליווי מוזיקלי של הזמרת מירב והפסנתרן עוזי. המשוררות בחרו בקפידה שירים שעסקו בעבודה, אבטלה, הומלסית והעובדים בהחלט התחברו לנושאים אלו ושרו עם מירב את השירים היפים שבחרה לשיר.
ההצגה "ילד הכרובית" של תיאטרון דימונה הנקרא "מעבדתרבות דימונה" שנכתבה במקור  על ידי המשורר יהונתן גפן הוצגה בפני כיתות ג על-ידי השחקנים: אופיר נהרי, חנה כהן-מור יוסף, יעקוב זדה דניאל, יואב כורש וזוהר גורן בבימויה של נועה רבן-קנולר.

אחר-הצהריים, התרגשו כמה משוררים כשהסרנו את הלוט מעל עצי השיר שנשאו את שיריהם. עצי השיר ישירו את עלי שיריהם כל חצי שנה, ויפנו את מקומם לשירים חדשים. הראשונים ששיריהם מוצגים הם: שרה מלול, שרה בת-שלום, ראובן גוטנמכר, סימונה ביטון ומשה אוחיון.

בערב הגיעו צלמים מ"מבט שני" וצילמו את המשורר רוני סומק שהגיע להנחות את המושב האחרון של הפסטיבל בלווית משוררי הנגב הטובים שאת שיריהם שמענו. זר של פרחי פרידה והוקרה הוענקו לגילה גבאי, שהיתה המנהלת של הספרייה העירונית דימונה במשך עשרות שנים ותרמה רבות להאדרתה ופיתוחה של הספרייה. לקינוח קיבלנו הופעה מדהימה של הזמר המדהים גיא זו-ארץ. האולם הגדול של הספרייה המה מאדם וכולם יחד ספגו את השירים והמוסיקה והחום שהורעף מסביב, והחיוך נשאר גם לאחר הסיום.

אז כמו שאתם רואים – היה עמוס, אבל היתה חוויה נהדרת, מלאת מלים ושירים ומוסיקה וגדולים וקטנים ורחוקים שנהיו קרובים. תודה לחבריי לצוות הפסטיבל – מאיר חזן, משה אוחיון, דניאל עמר. תודה לגילה גבאי, תודה למירו ביטון ולאבי נחמיאס על כל העזרה, תודה גדולה לכל הספרנים היקרים שלי שעמלו מסביב ועזרו ככל שאפשר ותודה לקהל שבא בהמוניו.



יום ראשון, 3 במרץ 2013

לתולדותיה של ספרות הילדים – ד"ר רותי קלמן




מתוך עיון בספר: מעשה ילדות של זהר שביט. ניתן ללמוד רבות על תולדותיה של ספרות הילדים במהלך המאות. מדהים לשמוע שהחברה של ימי-הביניים לא התייחסה לילדים כפי שמתייחסים אליהם היום. אז, לא חשבו שיש לילד טבע מיוחד, המבדיל בינו לבין המבוגר. מרגע שיכול היה להיות עצמאי, הוא נכנס לחברת המבוגרים. לפני-כן הוא פשוט לא נחשב. מקסימום הוא שימש כמקור שעשוע בעיקר בקרב המעמד הגבוה, ובמקרה הגרוע יותר, הוא יצא בגיל מוקדם מאוד לעבודה כדי לעזור לפרנסת המשפחה. לכן לא הייתה מילה או הגדרה מיוחדת לילד ולא הייתה הפרדה בין הגילים בפעילויות החברתיות.

במאה ה-17 תפס הילד מקום חשוב יותר, והוא בא לידי ביטוי בציורים של אותה התקופה. ניכר שינוי בלבוש, במשחקים ובתחומים אחרים של חיי החברה. אז הבחינו גם בתקופות שונות בחיי הילד ואנשי המוסר והמחנכים גילו בו עניין פסיכולוגי. הם הבינו שהוא זקוק לחינוך, אימון ועיצוב גופני ושכלי מודרך ומכוון. אז הבינו שיש לילד צרכים מיוחדים המתאימים רק לו. תפיסה זו שימשה בסיס למושג הילד והילדות מאז ועד ימינו. עם היווצרותה של מערכת החינוך החדשה, שנועדה לילדים בלבד, התחיל החינוך להיעזר בספרים, שהלכו ותפסו מקום חשוב יותר ויותר. עם זאת, הספרות שנכתבה במיוחד עבור ילדים, הפכה למערכת עצמאית רק בתחילת המאה העשרים.

גם מעשיות העם הישנות, שסופרו בעל-פה בתחילת המאה ה-17 עברו מספר שינויים. במסגרת חיפוש אחר תרבות לאומית נאספו מעשיות העם בתוך ספרים. בהתחלה היו הטקסטים משותפים לכל הגילאים והמעמדות. בשלב הבא נזנחו בקרב המבוגרים בני המעמד הגבוה, אך נשמרו בקרב בני המעמד הנמוך ובקרב הילדים בני המעמד הגבוה, ולבסוף, הם נשמרו רק בקרב הילדים, בני כל המעמדות.

בעמוד 67 בספר מעשה ילדות: מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים, מעמידה המחברת, זהר שביט, את אגדת "כיפה אדומה" כמקרה בוחן לשאלת מושג הילד. לשם כך היא משווה בין הגרסאות של אגדה זו שנלקטו בתקופות שונות בהן תפיסת הילד הייתה שונה זו מזו.

"כיפה אדומה" הועלתה לראשונה על הכתב בסוף המאה ה-17 ע"י חבר האקדמיה הצרפתית, שארל פרו. כעבור למעלה ממאה שנה, נאסף הטקסט גם על-ידי האחים יעקב ווילהלם גרים, שהעלו אותו על הכתב בגירסה שונה מאוד. השוני נבע בין השאר מכך, שבתקופתו של פרו שלטה עדיין התפיסה של הילד כמקור שעשוע ואילו בתקופתם של האחים גרים היא הוחלפה כבר בתפיסה המחנכת של הילד.

את הבדלי הגישות ניתן לראות לדוגמא בדברי האם לכיפה אדומה לפני לכתה לסבתה. כך בגירסת פרו אומרת האם:

     "תלכי ותראי מה שלום הסבתא שלך, כי מישהו אמר לי שהיא חולה. קחי אליה עוגה אחת ואת הצנצנת הקטנה הזאת של החמאה".

בגירסת האחים גרים אומרת האם:

     "בואי, כיפה אדומה, הנה חתיכת עוגה ובקבוק יין. תביאי אותם לסבתא. היא חולה וחלשה, וזה יחזק אותה. צאי מייד לדרך, לפני שיהיה חם, וכאשר את יוצאת, תלכי יפה ובנימוס ואל תרדי מהשביל, אחרת תיפלי ותשברי את הזכוכית, ואז לא יהיה לסבתא כלום. וכאשר את נכנסת לחדר שלה אל תשכחי להגיד בוקר טוב ואל תציצי קודם בכל הפינות."

בהקדמתם למהדורה השנייה לקובץ המעשיות, ציינו האחים גרים שהם השמיטו כל ביטוי שאינו מתאים לגיל הילדים. בהערה זו הם ביטאו שני רעיונות חשובים: האחד מבטא את ההנחה, שהילד הוא ישות שונה מהמבוגר, והאחר – שהילד אינו נתפס עוד כמקור שעשוע למבוגר, אלא מובלעת בו הנחה בדבר אחריות המבוגר כלפי סיפוק צרכיו של הילד, תחת פיקוחו הישיר והמתמיד.

עוד על התפתחות ספרות הילדים ניתן לקרוא בפרקי ספר זה, מעשה ילדות, ובספרים רבים נוספים כגון: תנו להם ספרים / אוריאל אופק ; לכל שיר יש שם: עיוני ספרות ולשון בשירת הילדים / מירי ברוך ומאיה פרוכטמן ; ופרקי קריאה על ספרות ילדים / מנחם רגב. כמו-כן ניתן לראות מאמרים בטקסט מלא במחשבי הספריה שלנו.

קריאה נעימה ושבוע טוב