יום חמישי, 2 במאי 2013

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

כתבה: ד"ר רותי קלמן


הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם הוא ספר משעשע מאד שחיבר עיתונאי ואיש תקשורת שבדי בשם יונס יונסון.
למרות שזהו ספר הביכורים שלו, כלומר ספרו הראשון של יונסון, הספר היה לרב מכר בשבדיה, ספרד, צרפת ומדינות נוספות. כשראיתי את הספר לראשונה, עלה חיוך על שפתיי למקרא השם. נו באמת, חשבתי, מה כבר יכול זקן בן מאה לעשות... ודי בספקנות בדקתי את הכתוב בכריכה האחורית, וכמו כל טקסט טוב של כריכה אחורית, גם טקסט זה סיקרן אותי וכך היה כתוב: "זהו סיפורו המצחיק עד דמעות של אלן קרלסון, שפרש לבית אבות אחרי חיים ארוכים וסוערים. זו אמורה להיות תחנתו האחרונה עלי אדמות – אבל גופו בריא ומסרב לבגוד בו, ולאכזבתו הגיע יום הולדתו המאה."

במהלך המסע שלו מחוץ לבית האבות מסתבך הזקן בתמימות רבה עם גנגסטרים ושוטרים, אבל חבורה ססגונית של מספר אנשים ופילה! (כן, כן, פילה אמיתית) מלווה אותו במסע המסתיים באירועים מפתיעים עוד יותר ובהחלט בלתי-צפויים גם למי שקורא את הספר הלא-צפוי הזה מתחילתו וכבר הבין שמה שצפוי הוא הלא-צפוי.
במקביל להווה של גיבורנו בן המאה, אנו חווים מסע אחר, המתרחש בזכרונותיו של קרלסון הזקן. מסע זה מציג לפנינו את כל חייו, המעניינים לא פחות והאבסורדים לגמרי, של קרלסון. למרות שאלן קרלסון אינו מתעניין בפוליטיקה כהוא זה, עד לכדי אי-איכפתיות למי בדיוק הוא עוזר, הידע שלו בייצור פצצות מביא אותו למפגשים הרי-גורל עם מנהיגי עולם כגון: סטאלין, מאו-טסה-טונג, טרומן ואחרים.
המפגשים האלה הזכירו לי, במידה רבה, את הסרט פורסט גאמפ. בסרט, כפי שוודאי רבים מכם זוכרים, אנו חווים את כל חייו של פורסט גאמפ, הבחור הסימפטי והמוגבל בשכלו, כשהוא יושב על ספסל בפארק עם קופסת שוקולד ומספר לכל מי שמתיישב לידו את חייו. גם שם ישנו האלמנט האבסורדי של בחור תמים ביותר שיוצא לו להיפגש עם אלביס פרסלי, קנדי ואחרים, ואשר כשרונו לרוץ מהר מאד עוזר לו לפלס את דרכו בחיים ולהגיע למפגשים מיוחדים ביותר.

גם כאן, יוצא לאלן קרלסון להציל ממוות את הגנרליסימו פרנקו, לקבל טרמפ מצ'רצ'יל, לסעוד ארוחת ערב עם טרומן ולשוט בנהרות סין עם רעייתו הצעירה של היושב ראש מאו. ולא רק שהיה עֵד לכמה מהמאורעות המכריעים במאה ה-20, אלא שהוא אף גרם לחלק מהם להתהוות (כך בגירסה הבדיונית שלפנינו), כי יש בו בקרלסון נאיביות במה שנוגע ליחסי אנוש, בשילוב מפתיע של ראש מבריק, וכשרון גדול להסתבך בצרות. כך לדוגמא מתחילה ארוחת הערב עם סטאלין, שמזמין את אלן במטרה לפתותו להרכיב פצצת אטום לברית המועצות. הערב נפתח בכוס יין שמתקבלת בברכה רבה על ידי האורח, שמלמד את סטאלין לשיר שיר שתייה שבדי. מצב הרוח נעשה חברי ביותר, עד לרגע שבו אלן קרלסון מדקלם דקלום שלמד בגיל 8. כאן הוא מסתבך ומצב רוחו של המנהיג הרוסי משתנה מקצה לקצה. סטאלין, שנעשה לפתע חשדן בנוגע לאורחו, מתחיל לתחקר את אלן לצד מי הוא היה במלחמה. אלן, שאינו מבין בפוליטיקה, מסבך את עצמו מרגע לרגע: "אני בעצם לא נלחמתי, מר סטאלין, אבל עזרתי בתחילה לרפובליקנים עד שלקראת הסוף החלפתי צד די במקרה והתיידדתי עם גנרל פרנקו." "גנרל פרנקו?" צרח סטאלין ונעמד על רגליו כך שהכיסא שלו התגלגל מאחוריו ונפל. "לא זו בלבד, מר סטאלין, המשיך אלן, גם שהיתי בסין במטרה להילחם במאו טסה טונג, לפני שהגעתי לאיראן וסיכלתי התנקשות בחייו של צ'רצ'יל." "צ'רצ'יל? החזיר המפוטם!" צרח סטאלין. סטאלין התעשת רגע בזמן שגמע כוס גדולה של וודקה. אלן התבונן בו בקנאה, הוא עצמו לא היה מתנגד שימלאו את הכוס שלו מחדש, אבל חשב שאולי אין זו ההזדמנות הנאותה להביע משאלות מסוג זה... לאחר חילופי דברים נוספים ביניהם אלן לא רצה עוד לשבת ולספוג עלבונות גסים. הוא בא למוסקבה כדי לעזור, לא כדי לספוג גידופים. מעכשיו והלאה, שסטאלין יסתדר בכוחות עצמו. "חשבתי על משהו," אמר אלן. "על מה?" שאל סטאלין בכעס. "שאולי כדאי שתגלח את השפם שלך?" בכך הגיעה הארוחה לקיצה, כי המתורגמן התעלף".

המפגשים מפתיעים במיוחד לנוכח העובדה שהגיבור אינו בקי כלל בפוליטיקה. אבל שילוב של חכמה מבריקה, תושייה והרבה מאד מזל, מאפשרים לו לצאת מהרבה מאד מלכודות, ואף לצאת מהן בכבוד רב.

אותן סיטואציות של מפגשים פוליטיים שתולות ומעוגנות בתוך נקודות ציון היסטוריות אמיתיות מן המאה ה-20, אבל בהחלט ברור לקורא, שלמרות אמיתותן של העובדות ההיסטוריות, ברור שמדובר בבדייה אבסורדית, שאמנם לא התרחשה במציאות, אבל היא מעניינת ובהחלט מעלה חיוך סלחני, ואפילו משועשע, על פני הקורא.
ובנימה משועשעת זו אני ממליצה על הספר ומזמינה אתכם לשאול אותו מהספרייה, כמו-גם ספרים רבים אחרים ישנים וחדשים כאחד.

קריאה נעימה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה