יום שישי, 10 במאי 2013

חוויה יפנית – ד"ר רותי קלמן


לא מזמן נתקלתי בספרייתי בעותק למכירה של הספר: "חוויה יפנית" של שפרה הורן. מכיוון שאת העותק שהיה לי בבית נתתי למישהו שלא טרח להחזיר, קניתי לעצמי עותק חדש, ושבתי לעיין בו בשמחה. ספרה של הורן שימש את משפחתי כקדימון מוצלח לפני נסיעתנו ליפן בשנת 1993, לשם נסענו כדי לשהות עם בעלי שהוזמן להיות מרצה אורח באוניברסיטת קיו שביוקוהמה. אכן היתה זו חוויה יפנית! שנים רבות של ניתוק המזרח מהמערב, גרמו ליפנים לרקום תרבות שונה מאוד מזו שאנו מכירים והנה מספר דוגמאות:

החלפת נעליים – בכניסה לכל בית יפני, ישנה פינה מלאה בנעלי בית. כל אחד שנכנס מחליף מיד את נעליו. גם בתוך הבית עצמו, צריך להחליף נעליים בהיכנסך לשירותים. גם בבתי-ספר ישנם תאים בכניסה שלתוכם אתה מכניס את הנעליים שאיתם היגעת, ושולף מהתא זוג נעלי בית. גם אנחנו, כאורחים בבית הספר נאלצנו להחליף. הטקס מתהפך בשעת ההפסקה. הילדים מגיעים לתאיהם, שולפים בשניות את נעלי ההתעמלות ועימם הם הולכים לחצר. שם בדרך כלל מלווה אותם המחנך שגם מעביר איתם את זמן ההפסקה בקפיצה על חבל, התעמלות ופעילויות אחרות. במערכת השעות בבית הספר יש גם שיעורים של אתיקה, אסתטיקה ונימוסים. בכל יום יש הפסקה מסויימת שבה הילדים והמחנך מנקים את הכיתה וסביבתה ! 

הזבל והמיחזור – כשש שנים לפני בואנו ליפן, עברו היפנים לשיטת הפרדת האשפה. היפנים, עם ממושמע שכמותו, נכנסו מיד למשמעת זבל. וכך נאבקנו בתחילה גם אנחנו בהוראות ההפרדה הנוקשות: מה שניתן למיחזור נכנס לפח אחד, מה שלא – לפח אחר, בקבוקים מופרדים לפי צבעים, סוללות מונחות בנפרד. מוצר חשמלי שכבר לא מתפקד – יש לחתוך את הכבל כדי שיידעו שהוא "לא שווה", מוצר חשמלי שעדיין מתפקד – משאירים שלם ובנפרד. עיתונים מסדרים וכורכים יחד. אם נשבר משהו, יש לעטוף אותו היטב ולסמן עליו סימן מיוחד המתריע על זכוכית שבורה, כדי שעובד הניקיון לא ייפצע. הניקיון בחדר האשפה מבהיק ומבריק, ואין צורך לומר – חסר את הניחוחות שאנו מכירים. גולת הכותרת היא ה"אוטו-זבל". מנגינתו היא המנגינה של ה"אוטו-גלידה" שלנו... בימים מסויימים הוא לוקח את הפסולת שניתנת למיחזור ובימים אחרים – את האחרת. אני מוכרחה לציין, שדימונה עוברת עכשיו לאט לאט את החוויה הזו – אם כי עוד הדרך ארוכה. כל בית מקבל פח חום קטן שבו הוא אמור לאסוף את האשפה הרטובה, ואת תכולת פח זה – שופכים בחוץ לפח חום גדול המפונה לבורות אשפה אורגנית. חוץ מזה כל בתי הספר כבר "ירוקים", מכולות למיכלי פלסטיק זרועות בכל פינה, ואני מאחלת לכולנו להצליח – לטובתנו.

המקלחת והאמבטיה – בימי קדם נהגו ביפן להשתמש באותם המים ששימשו את יתר בני המשפחה. לכן, אל האמבטיה צריך להיכנס נקיים, אחרי שמתקלחים קודם מחוצה לה. כן, כן, מחוץ לאמבטיה, כלומר כל ריצפת החדר משמשת כחדר מקלחת.

מכירות ומתנות - היפנים לעולם לא ימכרו לך בזוגות, כי זה מביא מזל רע, וכך גם לא יביאו לך פרחים או עציץ לבית החולים, שכן אלה מסמלים משהו שנובל. ואפרופו מתנות. אין דבר כזה שתביא מתנה ליפני, והוא לא ישלוף לך מיד מתנה בחזרה. המתנה צריכה להיות בדרך כלל מיתכלה או נאכלת, כדי שלא ייצברו דברים בבתים הקטנים. אפילו מחתונה יוצאים האורחים עם מתנות מהחתן והכלה.

ולהבדיל, אם איתרע מזלך, כותבת שפרה הורן בספרה, והוזמנת ללוויה יפנית, עליך להביא מעטפה המכילה מתנת כסף צנועה של כ-150 דולר. זאת מאחר שהלוויה עולה כסף רב, גם אם פחות מחתונה. הרי לאבלים יש הוצאות רבות על פרחים, מענקי כוהנים, דמי שריפת הגופה, הזמנת אולם, ועוד. בצאתך בראש מורכן מהלוויה יתחבו לידך מתנה. הרי נתת, ולכן מגיע לך לקבל. מתנות לוויה הן בדרך כלל מפה קטנה לשולחן, כמה בקבוקי יין או מגש סושי, והכל ארוז בקפידה ומקושר בסרטים לבנים לאות אבל.

נותני שירות – נהגי מוניות לובשים מדים ועוטים כפפות לבנות, ולעולם אינם מצפצפים גם אם הנהג שלפניהם התעכב משום מה. נותני השירות היפנים מסרבים לקבל טיפ, ואף נעלבים להצעה שכזו.

בשיחותינו עם מארחינו היפנים, הם לעולם לא אמרו את המלה "לא", אלא עקפו אותה בדרכים אחרות: אני אבדוק, אני אשאל, וכולי. וכך, כל משאלה שלנו התמלאה מיד, או בהקדם האפשרי, או מתישהו... כפי שיעיד הסיפור הבא. נתקלנו בחתול חרסינה קטן הנפוץ מאוד בחנויות המזכרות היפניות. ביררנו והסבירו, שידו המורמת של החתול מסמלת מזל, ולכן אנשים קונים אותו למזל טוב. במהלך שיטוטיי גיליתי, שלא תמיד אותה היד היא המורמת, ושאלתי למשמעות הדבר את אחד ממארחינו. אז הרהר האיש, והבטיח לבדוק את הדבר. כפי שהיזכרתי בתחילת דבריי, היינו ביפן בשנת 1993, וכמובן שהדבר נשתכח ממני לגמרי מאז. לפני כחודשיים מצלצל אלי בעלי מהעבודה ואומר: לא תאמיני מי כתב לנו !!! מסתבר שאותו האיש ענה לי, סוף-סוף, לאחר 20 שנה, והסביר: יד אחת של החתול מביאה מזל ובריאות, ויד שניה – כסף... כך או אחרת, אם רצונכם להכיר טוב יותר את מנהגיהם המעניינים ביותר של היפנים, קיראו את ספרה של שפרה הורן, הכתוב בהומור רב.
 גם אם אינכם מתעתדים לנסוע בקרוב ליפן, אין ספק שצפויה לכם – חוויה יפנית ! 
 קריאה נעימה.