יום רביעי, 26 ביוני 2013

מר פופר והפינגווינים / ד"ר רותי קלמן


"מר פופר והפינגווינים" הוא ספר ילדים חמוד שנכתב על-ידי זוג, ריצ'רד ופלורנס אטווטר. ריצ'רד החל את כתיבתו בטורים בעיתונות ושימש מרצה ללימודים קלאסיים באוניברסיטת שיקגו. בגלל מחלה קשה שמנעה בעדו מלהמשיך ולכתוב, השלימה אשתו את הסיפור. הספר יצא לראשונה  בשנת 1938, וזכה לגרסה מחודשת ב-1966. המהדורה העברית, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, יצאה בתשע"ב  2012.
בשנת 2011 הופק סרט שהתבסס על ספרם של ריצ'רד ופלורנס אטווטר. זוהי קומדיה מקסימה של 95 דקות. אולם ישנם  הבדלים מהותיים בין שתי היצירות.
בספר, מר פופר, הוא צבע, העובד קשה למחייתו בעיירה קטנה. כשכל העיירה מסיימת את הזמנותיה לצביעה, נכנס פופר לתקופה של אבטלה. בתקופה זו נאלצים בני משפחת פופר להסתפק במועט, שכן מקור הפרנסה מידלדל והם אוכלים בעיקר שעועית.
בסרט, לעומת זאת, מר פופר הוא איש עסקים ניו-יורקי מצליח, אותו משחק בחינניות רבה, השחקן המצחיק, ג'ים קארי.
בספר, מקדיש מר פופר את הקיץ שלו לקריאה על הקטבים – הדרומי והצפוני. הוא מכיר את ההיסטוריה שלהם, את מגלי העולם, את החוקרים של הקטבים ואת אדמירל דרייק, שהוא אחד החוקרים. כשהוא מספר לאשתו, הגב' פופר, על מה שהוא קורא, הוא אומר: "אם היית באה איתי, אהובתי,... היית רואה כמה מקסימה אנטארקטיקה. אבל נראה לי שהפינגווינים הם הדבר הכי נפלא שם. לא פלא שכל האנשים במשלחת נהנו כל כך לשחק אתם. אלה הציפורים הכי מצחיקות בעולם. הפינגווינים לא עפים כמו ציפורים אחרות; הם הולכים זקופים כמו אנשים קטנים. כשהם מתעייפים מההליכה הם נשכבים על הבטן וגולשים. זה היה יכול להיות ממש נחמד, לגדל בבית יצור כזה." כמובן שגב' פופר ממש לא מתלהבת לגדל פינגווינים בביתה כי היא אשה מעשית, וצריכה לדאוג לניקיון בבית. אבל מעניין לראות את תגובתה כשמגיעה ההפתעה של אדמירל דרייק לביתם."
בספר מגיע פינגווין אחד לביתם, כמתנה מאדמירל דרייק, שאינו מכיר את מר פופר אישית. מר פופר קורא לו "קפטן קוק". לאחר זמן מה מגיעה גרטה, העזר כנגדו, ומספר הפינגוינים גדל לשנים-עשר. השמות הניתנים לפינגווינים מגלים את אהבתו של מר פופר לקטבים, למשלחות החוקרים ולמלכים ולמלכות ששלחו אותם לשם: פרדיננד, לואיזה, סקוט, איזבלה, מגלן, אדלינה, נלסון, ג'ני, קולומבוס וויקטוריה.
בסרט, יורש טומי פופר, איש הנדל"ן המצליח, גרוש ואב לשני ילדים, פינגווין מאביו המנוח, שטייל רוב זמנו בעולם. טומי אינו מעוניין בירושה זו, והוא מנסה להיפטר מהפינגווין ולהחזירו למקומו בקוטב הדרומי, אולם טעות בהבנה מביאה לכך, שעוד חמישה פינגווינים מוצאים את דרכם אל ביתו. לאט לאט, מתאהב בהם טומי פופר, והופך את ביתו למגרש קרח. הפינגווינים משנים את חייו לחלוטין והוא לומד מהי חברות ללא גבולות ומהי המשמעות.
למן הרגע הראשון, נוצרת אינטראקציה יפה ואהבה בין משפחת פופר לפינגווינים בספר. למרות הקושי שבגידולם, ומצבם הכלכלי, הם נרתמים לעזור לפינגווינים להתאקלם ולהרגיש טוב בביתם. בני המשפחה לומדים להכיר את תכונותיהם המדהימות (הם ישנים במקרר, הם ממושמעים) ומגלים שהם נבונים ביותר ויכולים ללמוד ריקודים, פעלולים, תעלולים ועוד. וכך מתחיל מר פופר לאלף אותם להופעה מסודרת, כשגב' פופר מנגנת על הפסנתר. כשהם מוכנים, נתמזל מזלם ומופע אחר שהיה צריך להגיע לעיר, ביטל את הופעתו ברגע האחרון. מר פופר, שהגיע עם משפחתו והפינגווינים לראות את התיאטרון, הציע את המופע שלו, כתחליף.
ההצלחה היתה מדהימה: "החלק הזה היה פראי ורועש מאד, למרות המוזיקה העדינה שניגנה גברת פופל. המנהל והאנשים בקהל החזיקו בצלעותיהם ולא הפסיקו לצחוק... מר גרינבאום היה ראשון המברכים. "אני חייב לומר לך, מר פופר, שיש משהו ממש מיוחד בציפורים האלה. המופע שלכם הוא סנסציה, והאופן שבו עזרת הערב לידידי המנהל מוכיח שאתם חברים אמיתיים, חברים מסוג שאינו נפוץ בעולם הבידור. אני מאמין שהפינגווינים שלך ימלאו בקרוב את האולמות הגדולים ביותר מאורגון ועד מיין... האם תואילי ללבוש שוב את הכפפות לרגע, גברת פופר? הייתי שמח שתתחילי לנגן את 'מארש צבאי' ותתני לפינגווינים לצעוד קצת. אני רוצה להביא לכאן את הסדרנים שלי שיראו את הציפורים האלה. זה יהיה שיעור מצויין עבורם."
בכך נפתח פתח למופע הפינגווינים של פופר, ובכל מקום אליו הגיעו כדי להופיע, השתרך תור של המונים באורך קילומטר שחיכו לתורם לקנות כרטיסים, נהנו מהופעותיהם וצחקו מכל הלב. בסוף הספר ישנו טוויסט מעניין בעלילה.
הסרט משעשע ביותר ומתאים לכל המשפחה, וגם הקריאה של הספר זורמת, משעשעת, ומלמדת על אורח חייהם של הפינגווינים וגם על אנשים טובים, ותמימים משהו, במובן הטוב של המלה. מומלץ.
קריאה נעימה ושבת שלום.



יום שישי, 21 ביוני 2013

ג'ק רייצ'ר / ד"ר רותי קלמן


מתוך שלל ספרי המתח שקראתי לאחרונה (ביניהם: "שבוע באמצע החיים" ו"מספר חסוי" של ליעד שהם – מומלצים, וגם "במרחק כמה שניות" ספרו המתורגם האחרון של הרלן קובן, ו"הנסיך" של אורלי ויינר-קראוס ) נכלל ספר חדש של לי צ'יילד, שיצא בתרגום עברי ב-2013 ונקרא: "הפרשה".
זהו ספר עב כרס, והוא ה- 16 במניין מבין ספריו של צ'יילד שתורגמו לעברית בהוצאת "כנרת". גיבור ספריו של לי צ'יילד, הוא דמות בדיונית בשם: ג'ק רייצ'ר. ג'ק רייצ'ר הוא רב סרן בצבא ארה"ב, ומשמש כחוקר במשטרה הצבאית. כנהוג בכל צבא כנראה, גם כאן, הוא נקרא בשם המשפחה שלו. הוא קשוח, כמו גיבורי המערבונים במיטבם, הוא רואה את הפרטים הקטנים, שלרוב נעלמים מעיני האחרים. את מה שהוא רואה הוא מנתח בצורה אנליטית קרה ומחושבת, ואין בו קורטוב של פחד. הוא בוטח גם בכוחו, גם בכישוריו באמנויות הלחימה וגם בשיקוליו, עד כדי להתגרות בעומדים מולו. בספר זה ינסה רייצ'ר לפתור תעלומה של רצח כמה נשים בקירבה לבסיס צבאי. בין משימה למשימה נטפלים אליו בריונים. בפגישה הראשונה הוא מפיל אותם בשניות. בפעם השנייה כשהם מביאים תגבורת של שניים נוספים הוא מלגלג:
"מבט צפונה לכיוון הצומת חשף ארבע דמויות. שני החברים הוותיקים שלי, ועוד שני בחורים מאותו סוג. לכלוך, שיער, פרווה ודיו. הם עמדו עם ידיים בכיסים סביב מפגש הרחובות, בעטו בעפר והמתינו.... יצאתי לרחוב הראשי כמו דמות ממערבון ישן. חסרה רק המוסיקה. פניתי ימינה לכיוון צפון. עמדתי בלי לזוז... הבטתי במנהיג ואמרתי, "זאת התוכנית שלכם?" הוא לא ענה. "רק ארבעה? זה הכול?" הוא לא ענה. "סיפרו לי שיש לכם עשרות אנשים, " אמרתי. אין תשובה. "אבל אני מניח שהלוגיסטיקה והתקשורת היו קשים. אז הסתפקתם בכוח קל, מי שהצלחתם לאסוף במהירות. זה מאוד מודרני, למעשה. אתם צריכים ללכת לפנטגון לשמוע כמה סמינרים. תרגישו ממש בבית עם צורת החשיבה שלהם." (ע' 145).
צורת התיאור של המפגש בין הבריונים לרייצ'ר אכן דומה למפגש קולנועי, וזו היתה התחושה שליוותה אותי במהלך הקריאה בספר. שהוא כמעט ומוגש לי כתרחיש קולנועי.
הסיפור כתוב בגוף ראשון, ואנו מודעים למה שרייצ'ר עושה, ולמה שהוא רואה, לשעון הפנימי המודיע לו ולנו מה השעה בדיוק (כולל הדקות), וגם לניתוח האנליטי שהוא עושה לכל מצב וסיטואציה. עם זאת, למרות שהוא כותב בגוף ראשון, אין אנו יודעים מה הוא מרגיש, וגם לא תמיד הוא חושף בפנינו את מה שהוא חושב, אלא בעיקר את מה שהוא עושה או מתכנן לעשות. דרך זו של תיאור חושפת בפנינו את הצד שלו, ועם זאת, משאירה אותנו באי הידיעה שמעוררות בנו השאלות שעל הפרק. כמו כל גיבורי הספר, גם אנו מנסים להבין, מי הטוב ומי הרע. והיחיד שאנו בוטחים בו, והולכים עמו יד ביד, הוא רייצ'ר, כי הוא זה שמספר, והוא זה שמציג את מהלך העניינים. מצב זה משאיר אותנו תמיד צעד מאחוריו, וכמובן במתח. כך גם בקולנוע. אנו מובלים ביחד עם הגיבור לאשר יילך, מודעים למה שהוא עושה בדלת אמותיו, ועם זאת, לא תמיד נחשפים לכל המניעים המובילים אותו. את רייצ'ר מלווה גם דמות אחרת של שוטר צבאי נוסף בשם מונרו, שתפקידו לעקוב אחר המתרחש בתוך הבסיס עצמו.

כמו בכל ספר טוב, גם כאן יש צלע נשית, שהיא, למרבה ההפתעה, השריף של העיר קרטר-קרוסינג שבמדינת מיסיסיפי בארה"ב. בין השריף, אליזבת דוורו היפיפייה לבין השוטר הצבאי ג'ו רייצר מתפתח רומן, שהם מנהלים במקביל לניסיון לפתור את חידת הנרצחות. כך נראית חקירה משולבת שלהם כשהם שואלים את שתי שכנותיה של אחת הנרצחות על הרגלי בילוייה של הנערה: "דוורו סקרה בקצרה את מה שכבר נדון. היא ביקשה וקיבלה אישור לכל נקודה. הכול על דרך השלילה. לא, אף אחת מהן לא ראתה את צ'פמן יוצאת מהבית ביום שבו מתה. לא בבוקר, לא אחר הצהריים ולא בערב... השאלה הבאה הייתה קשה מבחינה טקטית, אז דוורו השאירה אותה לי. שאלתי, "היו פרקי זמן שבהם יכול היה לקרות משהו שלא ראיתן?" או במילים אחרות: עד כמה אתן חטטניות בדיוק? האם היו רגעים שבהם לא נעצתן מבטים בשכנים? שתי הגברות הבינו את המשמעות, כמובן, והן רטנו וציקצקו וקפצו שפתיים במשך דקה, אבל חומרת המצב הייתה משמעותית מבחינתן יותר מאשר רגשות פגועים, והן ענו שלא, הן צפו על הבית בלי הפסקה. שתיהן אהבו לשבת במרפסת כשלא היו להן עיסוקים אחרים..." (ע' 174).
האם הרוצח, או הרוצחת (?) הם תושבי העיר? או שהוא/היא מהבסיס הצבאי "פורט קלהאם" המצוי בגבולות העיר. מה היה המניע לרצח? האם היה מכנה משותף לשלש הנרצחות? האם יפתור השוטר הצבאי, ג'ק רייצ'ר, הגיבור ללא-חת, את חידת הירצחן? האם יצליח להינצל מהניסיונות החוזרים ונשנים לחסלו? ברגעים מסויימים, לא ברור לנו ההולכים בעקבותיו, מי הם הטובים ומי הם הרעים, אבל החידה, כמו תמיד, נפתרת בסופם של 430 העמודים, ואנחנו יכולים להירגע. מה שכן, כמות הפעמים שהגיבורים אכלו פאי אפרסקים, הייתה קצת יותר מדי בשבילי. כמעט ויכולתי להרגיש בטעמה הטוב מבין דפי הספר...
והנה לאחר שסיימתי להכין כתבה זו, עברתי בסלון ביתי שם ישב בעלי וצפה בטלוויזיה. על המסך הקטן ריצד השם: ג'ק רייצ'ר. נעצתי מבט לא-מאמין בכיתובית ובמסך הקטן ושאלתי את בעלי: "למה השם הזה על המסך?" והוא ענה: "כי עכשיו הסתיים סרט עם טום קרוז ששיחק את ג'ק רייצ'ר. למה את שואלת?"... אתם קולטים? בצירוף מקרים מדהים, כתבתי כתבה על גיבור סידרת ספרים, כשבעלי בדיוק ראה עליו סרט!!! מה תגידו? וכנראה שצדקתי בעניין סגנון הכתיבה הקולנועית. הנה הכינו סרט על-פיו.
אם כבר קראתם את ספריו המתורגמים הקודמים של לי צ'יילד על גיבורו זה, וגם אם לא, ודאי תירצו לקרוא גם ספר זה. מומלץ.
קריאה נעימה.



יום שישי, 14 ביוני 2013

רוברט האריס / ד"ר רותי קלמן


הפעם בחרתי לספר לכם על רוברט האריס (Robert Dennis Harris) שהוא עיתונאי, כתב טלוויזיה וסופר אנגלי. האריס, כיום בן 55, החל לכתוב מחזות כבר בתיכון, וגם ערך את ביטאון ביה"ס. הוא למד ספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג', ושימש כנשיא איגוד הדיבייטינג הגדול ביותר באוניברסיטה וגם שימש כעורך עיתון הסטודנטים "ורסיטי".
לאחר סיום התואר הראשון, עבד האריס ב-BBC על נושאי חדשות ואקטואליה ובגיל 30 התמנה לעורך המדיני של "האובזרבר". כתב מספר ספרים עיוניים כמו "צורת הרג גבוהה ביותר" שדן בלוחמה הכימית והביולוגית, "מוכרים את היטלר" על יומני היטלר, ועוד.
ב-1992 התחיל לכתוב פרוזה ונשאר עד היום בתחום הספרות הבדיונית, תוך שהוא נוטה לשלב עובדות היסטוריות ופוליטיות, וגם חלק מאנשים אמיתיים בסיפוריו. ספריו שתורגמו לעברית הם: ארץ אבות, אניגמה, ארכנגלסק, פומפיי , סופר צללים, אימפריום, ולוסטרום.
הספר "אניגמה" עוסק בפיצוח הקודים הסודיים של צבאות גרמניה במקום סודי ושקט באנגליה. הרומן מבוסס על סיפור אמיתי, ומעניין לראות מי האנשים שעסקו בכך. לצד מאות טכנאים, מתמטיקאים וצפנים מקצועיים, עסקו בפיענוח גם פותרי תשבצים כפייתיים, לוליינים ובעלי זיכרון פנומנלי. השילוב בין כל אלה איפשר, בין השאר, לפצח את שיטות ההצפנה של הגרמנים בדרך של ידע, חשיבה אינטואיטיבית ויצירתיות.
הספר "ארכנגלסק" הוא ספר מתח טוב, שנותן לנו תחושה שהכל אמיתי (מקצת מהדמויות אכן אמיתיות). נושא הספר: סופו המביש של סטאלין וחיפוש אחר הסודות שהסתיר. מי שמנסה לגלות את האמת הוא היסטוריון אמריקאי בשם פלוק קלסו, המתמחה בהיסטוריה של ברית המועצות. קלסו נחוש בדעתו לעקוב אחר האירועים והסודות, מבלי לדעת לאילו סכנות הוא מכניס את עצמו. הק.ג.ב הסובייטי נותן תחושה די מאיימת, ואנו מוצאים עצמנו חרדים לגורלו.
הספר "פומפיי" הוא רומן בדיוני נוסף של האריס, המתאר את הימים האחרונים שלפני התפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה. אנו מתוודעים לאירועים המתרחשים בימים אלה, דרך מחשבותיו  ופעולותיו של מהנדס אמות המים, מרקוס אטילוס פרימוס. שוב, גם בספר זה מופיעות מספר דמויות היסטוריות אמיתיות כמו פליניוס הזקן ופליניוס הצעיר, אבל כל היתר והעלילה הם דמיוניים, אם כי מעוגנים בעובדות ההיסטוריות של ההתפרצות האמיתית של וזוב ופגיעה בערים: פומפיי והרקולנאום, (וכנראה גם סטבייה ואופלונטיס). ספר מרתק, שמביא את אווירת התרבות הרומאית. מדהימה התחושה שאנו, הקוראים, יודעים מה עומד להתרחש, ואילו גיבורי הספר כמובן שאינם יודעים זאת. מי אובד תחת הלבה הרותחת, ומי ניצל? כדאי לקרוא, אך בשל תיאורי המנהגים הרומים אני ממליצה על ספר זה למבוגרים בלבד.
קראתי את הספר הזה בבית-מלון באיטליה, במפרץ נאפולי, כך שחלונות החדר פנו אל הר וזוב (שהוא היום רק שליש מגודלו אז, לפני ההתפרצות). הייתה זו חוויה מדהימה. הווזוב הוא הר געש פעיל עד היום, ויש ניסיון להגיע למצב שבו תהיה הערכה מוקדמת לגבי התפרצות, אבל ספק אם הרוב משלושת המיליונים הגרים כיום סביב המפרץ, יספיק לברוח.
והנה כמה עובדות לגבי אותו אירוע. בשנת 62 לספירה התרחשה רעידת אדמה חזקה במפרץ נאפולי. הרעידה, בדרגה של 7.5 בסולם ריכטר, גרמה לנזק רב למבנים ציבוריים ופרטיים וכן נפגעה מערכת הובלת המים באזור. מעריכים כי רעידת אדמה זו גרמה לשינויים גיאולוגיים בהר הגעש וזוב שבמפרץ נאפולי ו-17 שנה לאחר מכן, ב-79 לספירה, הוא מתפרץ בעוצמה רבה ובמשך 19 שעות. ארבעה קילומטרים מרובעים של אפר כיסו כליל את העיר פומפיי, ומספר הקורבנות בה הגיע לאלפים. לעומת זאת רוב תושבי הרקולנאום הספיקו לברוח לפני שעירם כוסתה אף היא. בדיעבד הסתבר שהיו מספר סימנים שיכלו לרמז על הסכנה המתקרבת: מקורות המים שבסביבת ההר יבשו מספר ימים קודם לכן, הפרות התנהגו שלא כהרגלן, והיו מספר רעידות אדמה קטנות באותם ימים. על בסיס כל אותם שינויים משונים, ובעיקר בעקבות אובדן המים, מנסה גם גיבורו של האריס, לברר מה קורה.
קריאה נעימה.

  

יום חמישי, 6 ביוני 2013

שלמה אבס / ד"ר רותי קלמן


"יום אחד הלך ג'וחא על גשר עץ שנמתח מעל נהר גדול. לפתע התכופף אחד הקרשים תחת משקלו של ג'וחא. חש ג'וחא כי הוא עומד ליפול למי הנהר הגועשים. צעק ג'וחא: "אלוהים, אני נודר נדר – אם תציל אותי ולא אפול לנהר, אני תורם לך אלף שקל לבית התפילה. רק סיים ג'וחא את נדרו, הקרש התיישר וג'וחא הצליח לחצות את הגשר. נשא ג'וחא עיניו השמימה ואמר: "אלוהים, אם בקלות כזו אתה נעתר לתפילות, אז, אנא בטובך, עזור לי למצוא את אלף השקלים שנדרתי לתרום לך."
הקטע שלפניכם לקוח מספר הנקרא: תעלולי ג'וחא. (ליקט וערך: שלמה אבס ; אייר: דני קרמן, הוצ. עגור, 1990). הספר מחולק לשלושה חלקים כרונולוגיים, לכאורה, בחייו של ג'וחא. כשהוא ילד, כשהוא בוגר, וכשהוא זקן. קטע מבדח זה של ג'וחא, ועוד קטעים רבים אחרים שלו, ושל הרשלה, ושל טיל אויגנשפיגל, ושל נאסר א-דין, מופיעים בסדרת לצים גדולים בספרות הילדים. הכתיבה הרהוטה והנקייה, והמצחיקה בהחלט, מוכיחה לנו שניתן להצחיק גם מבלי לרדת על עדות שונות ומבלי לרדת מתחת לחגורה, לידיעת הסטנדאפיסטים וכותבי החידות העדתיות למיניהם.
מי שמוציא סידרה זו וסדרות רבות אחרות, מלאות בסיפורים, שלו או מעשיות עם, בדיחות, חידות וכדומה, הוא הסופר שלמה אבס שהוציא לאור עד היום 172 ספרים. שניים מהם נולדו ממש בימים אלו. הראשון נקרא: התעלומה המסתורית בהרי אילת, והספר השני נקרא: הסיפור הגדול על תל-אביב הקטנה. אבס סיפר לנו על כך בביקוריו לפני שבועיים בדימונה. יוזמה משותפת של המתנ"ס ושל הספרייה הפגישה בין הסופר, המרתק בסיפוריו, לבין כל ילדי כיתות א' בעיר.
ברשימת הסדרות שלו ניתן למנות גם את "הסדרה המחייכת", "סדרת דורות", "עלילות קיש וחיש", "ספריית מופת", "סדרת הבדיחונים", "קריאה למחשבה", "מיטב ספרי הילדים", "ספריית גן", "מגן ל-א". אפרט רק בנוגע לסדרה של ראשית קריאה והבנת הנקרא. הסדרה נקראת: "הספרייה הראשונה שלי". בסדרה זו יצאו הספרים הבאים: סיפורי לילה טוב שלי, ספורים הם החברים שלי, ספורים שאני קורא בעצמי, ספורים שאני אוהב לקרוא, ספורים שמספרים לי למה, ספר הספורים הראשון שלי, ספורים שמצחיקים אותי, ספורים שלי לשעות הפנאי, וספורים שכיף לקרוא.
בקובץ המעשיות הנקרא: הציפור הלבנה (סיפר שלמה אבס; עיצוב גראפי: מיכל לשם, ספריית פועלים, 1984), על-שם אחת המעשיות שבספר, מופיעות מעשיות ידועות כגון: רפונזל, כפה אדומה, לצד כאלה שאנו מכירים בזכותו של אבס: לאכול דיסה עם ענק, האריה הפצוע, תאוות הבצע ונדיבות הלב, ג'ק העצלן, עור החמור ועוד. בסופה של כל מעשייה מציין אבס את מקורה. מעשייה אנגלית, גרמנית, וכדומה.
48 ספרים מאלה שהוציא, הם ספרים מפרי דמיונו. כל השאר הם אוסף מדהים של סיפורי עמים, מעשיות, חידות ועוד. רבים מהסיפורים הנ"ל הם משלים, שעברו מאב לבן, ולימדו מוסר וחכמת חיים, ומדהים לראות איך במקומות שונים בעולם, חזרו והופיעו אותם מוטיבים עממיים. כגון: שלושה אחים, הבן הצעיר החכם והטוב, תפוח של קסם, נסיך שהפך לצפרדע, מכשפות, פיות, גמדים ואנשים פשוטים. הספרים מלאים כמובן גם במעשיות על נסיכים, נסיכות ומלכי, שגם מעשיהם המלכותיים הם בסופו של דבר אנושיים כל כך, לטוב ולרע. 
בספרו של אבס: מיטב סיפורי המיתולוגיה לילדים (ערך: שלמה אבס; אייר: דני קרמן. עגור, 1997), מתוודעים הילדים בדרך פשוטה ובשפה יפה למלך מידאס ומגע הזהב שלו, לאזני החמור שלו, לאדיפוס וחידת הספינקס, לאיקרוס ודדלוס שעפים אל החופש, לתיבת פנדורה, אהבתם של קופידון ופסיכי, אראנצ'ן המיטיבה לארוג, קליתיאה ואפלו, איך נוצר פרח הנרקיס, המלך מנלאוס ואוצר הכסף ופרוקרוסטס ומיטת המוות שלו.
אבס זכור למבוגרים ביננו מתוכנית העבר בטלוויזיה שנקראה "שעת סיפור". בתוכנית זו נחשפנו לסיפורים רבים, כמו גם, ליכולתו הדרמטית המרשימה כמספר סיפורים.
שלמה אבס, שגילו כגיל המדינה, למד אנתרופולוגיה והחל לכתוב סיפורים בגיל 29. אחת המטרות שלו עד היום, היא להציב את האגדות והמעשיות במקום מרכזי בספרות הילדים הישראלית. נראה לי, שאולי אפילו מבלי לדעת, גדלנו כולנו על ברכי המעשיות הללו, והוא אכן הצליח להכניס בנו את המוטיבים העממיים והמעשיות, כמו גם את סיפוריו שלו, כנכס צאן ברזל להווייתנו הספרותית.
יש לאבס הרבה דרכים להגיע למעשיות שלו. אחת מהן היא לתחקר את זקני ארצנו מכל העדות. דרך אחרת היא טיולים רבים שהוא עושה בעולם. אולי משם באה השראתו גם לסיפור היפה על החליל הקסום ("החליל הקסום" / שלמה אבס; ציירה: הלה חבקין, עגור 2006). שהוא אגדה יפה, שמקורה אצל בני המאיה בהרי האנדים שבאמריקה הדרומית. אגדה זו מתארת במלים פשוטות את החשיבות והתרומה של האמנות בכלל והמוסיקה בפרט לנפש האדם. עוד ניתן להזכיר ספרים שילדים מאד אוהבים כגון: הנער שהלך אל רוח הצפון, ספורים שמצחיקים אותי, וספורי הטיפשים המצחיקים ביותר. אחד הסיפורים, אותו הוא מספר גם לילדים שבאים למפגשים עימו, הוא הסיפור על "מי יסגור את הדלת". זהו אחד הסיפורים שהכי נחקקו בזיכרוני מהופעתו בטלוויזיה.
שלמה אבס עובד עם מיטב המאיירים בארץ, וספריו מושכים את הילדים גם דרך הציורים. יש לו אתר מרשים ופעיל הנקרא: האתר של סופר הילדים שלמה אבס. באתר ניתן לקרוא: על הסופר, על הספרים, על מפגשים, תמונות ממפגשים ואפשר גם להזמין ספרים ישירות ממנו.
כדי לגוון ביצירתו, החל שלמה אבס, ביחד עם בנו מיכאל אבס, לפרסם גם ספרי חידות. הבן מיכאל, נחשב היום לאחד מהמומחים בחידות בארץ, ואף הוא מקיים מפגשים עם ילדים ומבוגרים. בסופו של כל מפגש עם ילדי דימונה סיים שלמה אבס עם שלוש חידות. אחת מהן אביא לפניכם: יעקב הוא הבן של ד"ר גבעולי, אבל אביו של יעקב הוא לא ד"ר גבעולי. איך זה ייתכן?
ואם פיתרון החידה קשה לכם, שאלו כל ילד בכיתה א' בעיר, ותקבלו את התשובה.
קריאה נעימה.