"מר פופר והפינגווינים" הוא ספר ילדים חמוד שנכתב על-ידי זוג, ריצ'רד ופלורנס אטווטר. ריצ'רד החל
את כתיבתו בטורים בעיתונות ושימש מרצה ללימודים קלאסיים באוניברסיטת שיקגו. בגלל מחלה
קשה שמנעה בעדו מלהמשיך ולכתוב, השלימה אשתו את הסיפור. הספר יצא לראשונה בשנת 1938, וזכה לגרסה מחודשת ב-1966. המהדורה העברית,
בהוצאת הקיבוץ המאוחד, יצאה בתשע"ב 2012.
בשנת 2011 הופק סרט שהתבסס על ספרם של ריצ'רד ופלורנס אטווטר. זוהי קומדיה
מקסימה של 95 דקות. אולם ישנם הבדלים מהותיים
בין שתי היצירות.
בספר, מר פופר, הוא צבע, העובד קשה למחייתו בעיירה קטנה. כשכל העיירה מסיימת
את הזמנותיה לצביעה, נכנס פופר לתקופה של אבטלה. בתקופה זו נאלצים בני משפחת פופר להסתפק
במועט, שכן מקור הפרנסה מידלדל והם אוכלים בעיקר שעועית.
בסרט, לעומת זאת, מר פופר הוא איש עסקים ניו-יורקי מצליח, אותו משחק בחינניות
רבה, השחקן המצחיק, ג'ים קארי.
בספר, מקדיש מר פופר את הקיץ שלו לקריאה על הקטבים – הדרומי והצפוני. הוא
מכיר את ההיסטוריה שלהם, את מגלי העולם, את החוקרים של הקטבים ואת אדמירל דרייק, שהוא
אחד החוקרים. כשהוא מספר לאשתו, הגב' פופר, על מה שהוא קורא, הוא אומר: "אם
היית באה איתי, אהובתי,... היית רואה כמה מקסימה אנטארקטיקה. אבל נראה לי שהפינגווינים
הם הדבר הכי נפלא שם. לא פלא שכל האנשים במשלחת נהנו כל כך לשחק אתם. אלה הציפורים
הכי מצחיקות בעולם. הפינגווינים לא עפים כמו ציפורים אחרות; הם הולכים זקופים כמו אנשים
קטנים. כשהם מתעייפים מההליכה הם נשכבים על הבטן וגולשים. זה היה יכול להיות ממש נחמד,
לגדל בבית יצור כזה." כמובן שגב' פופר ממש לא מתלהבת לגדל פינגווינים בביתה
כי היא אשה מעשית, וצריכה לדאוג לניקיון בבית. אבל מעניין לראות את תגובתה כשמגיעה
ההפתעה של אדמירל דרייק לביתם."
בספר מגיע פינגווין אחד לביתם, כמתנה מאדמירל דרייק, שאינו מכיר את מר פופר
אישית. מר פופר קורא לו "קפטן קוק". לאחר זמן מה מגיעה גרטה, העזר כנגדו,
ומספר הפינגוינים גדל לשנים-עשר. השמות הניתנים לפינגווינים מגלים את אהבתו של מר פופר
לקטבים, למשלחות החוקרים ולמלכים ולמלכות ששלחו אותם לשם: פרדיננד, לואיזה, סקוט, איזבלה,
מגלן, אדלינה, נלסון, ג'ני, קולומבוס וויקטוריה.
בסרט, יורש טומי פופר, איש הנדל"ן המצליח, גרוש ואב לשני ילדים, פינגווין
מאביו המנוח, שטייל רוב זמנו בעולם. טומי אינו מעוניין בירושה זו, והוא מנסה להיפטר
מהפינגווין ולהחזירו למקומו בקוטב הדרומי, אולם טעות בהבנה מביאה לכך, שעוד חמישה פינגווינים
מוצאים את דרכם אל ביתו. לאט לאט, מתאהב בהם טומי פופר, והופך את ביתו למגרש קרח. הפינגווינים
משנים את חייו לחלוטין והוא לומד מהי חברות ללא גבולות ומהי המשמעות.
למן הרגע הראשון, נוצרת אינטראקציה יפה ואהבה בין משפחת פופר לפינגווינים
בספר. למרות הקושי שבגידולם, ומצבם הכלכלי, הם נרתמים לעזור לפינגווינים להתאקלם ולהרגיש
טוב בביתם. בני המשפחה לומדים להכיר את תכונותיהם המדהימות (הם ישנים במקרר, הם ממושמעים)
ומגלים שהם נבונים ביותר ויכולים ללמוד ריקודים, פעלולים, תעלולים ועוד. וכך מתחיל
מר פופר לאלף אותם להופעה מסודרת, כשגב' פופר מנגנת על הפסנתר. כשהם מוכנים, נתמזל
מזלם ומופע אחר שהיה צריך להגיע לעיר, ביטל את הופעתו ברגע האחרון. מר פופר, שהגיע
עם משפחתו והפינגווינים לראות את התיאטרון, הציע את המופע שלו, כתחליף.
ההצלחה היתה מדהימה: "החלק הזה היה פראי ורועש מאד, למרות המוזיקה
העדינה שניגנה גברת פופל. המנהל והאנשים בקהל החזיקו בצלעותיהם ולא הפסיקו לצחוק...
מר גרינבאום היה ראשון המברכים. "אני חייב לומר לך, מר פופר, שיש משהו ממש מיוחד
בציפורים האלה. המופע שלכם הוא סנסציה, והאופן שבו עזרת הערב לידידי המנהל מוכיח שאתם
חברים אמיתיים, חברים מסוג שאינו נפוץ בעולם הבידור. אני מאמין שהפינגווינים שלך ימלאו
בקרוב את האולמות הגדולים ביותר מאורגון ועד מיין... האם תואילי ללבוש שוב את הכפפות
לרגע, גברת פופר? הייתי שמח שתתחילי לנגן את 'מארש צבאי' ותתני לפינגווינים לצעוד קצת.
אני רוצה להביא לכאן את הסדרנים שלי שיראו את הציפורים האלה. זה יהיה שיעור מצויין
עבורם."
בכך נפתח פתח למופע הפינגווינים של פופר, ובכל מקום אליו הגיעו כדי להופיע,
השתרך תור של המונים באורך קילומטר שחיכו לתורם לקנות כרטיסים, נהנו מהופעותיהם וצחקו
מכל הלב. בסוף הספר ישנו טוויסט מעניין בעלילה.
הסרט משעשע ביותר ומתאים לכל המשפחה, וגם הקריאה של הספר זורמת, משעשעת, ומלמדת
על אורח חייהם של הפינגווינים וגם על אנשים טובים, ותמימים משהו, במובן הטוב של המלה.
מומלץ.
קריאה נעימה ושבת שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה