יום חמישי, 25 ביולי 2013

נסיעה משגעת – ד"ר רותי קלמן


חופשת הקיץ בעיצומה, וחלקנו מבלה את הזמן בנסיעות עם המשפחה. אחד המצבים המוכרים לרוב ההורים הוא השאלה, החוזרת ונשנית, של הילדים: מתי נגיע? זה עוד רחוק?
אולי חלק מהילדים מעביר את זמן הנסיעה עם טאבלט, סמראטפון ודומיהם, אבל אם רוצים לפתור את הבעיה בדרך אחרת, חינוכית יותר, מהנה יותר וכזו שמאחדת את כולם, ניתן לחשוב על משחקים שכוללים את כל הנוסעים מכל הגילאים. כדי לפתור את בעיית השעמום של הילדים בדרך, כתבה אחותי, נורית קלמן, ספר, שיצא לאור בשנת 1988 בהוצאת יסוד.

הספר נקרא "נסיעה משגעת" וכבר קצת קשה למצוא אותו בחנויות, אבל אעלה בפניכם מקצת מהאפשרויות הגלומות בו, ואשר יכולות להפוך את הנסיעה שלכם עם הילדים למשגעת, במובן החיובי של המלה.
במסגרת משחקי שעשועי הלשון מוצעים, לדוגמה, המשחקים הבאים:

מלה והיפוכה. גיל מומלץ – 7 ומעלה. אפשר לשחק בשתי שיטות: 1. אחד המשתתפים שואל שאלות באופן קבוע וכל אחד מהמתחרים עונה בתורו. 2. כל אחד מהמשתתפים שואל שאלות בתורו.
השואל מגדיר שתי מלים, הנכתבות באותן אותיות, אולם בסדר הפוך. שיטת הניקוד – המנחש נכונה את שתי המלים, מקבל נקודה. לדוגמה: הגדרה 1: אף של פיל. הגדרה 2: עשה חור בקיר. פתרון: חדק – קדח. דוגמאות מהרשימה המומלצת: נר – משמש למאור; רן – שמח וטוב לב. בור – חפירה באדמה; רוב – החלק הגדול ביותר. יד – מאברי הגוף; די – מספיק. שלג – יורד במקומות גבוהים; גלש – החליק. יש – דבר קיים, מציאות; שי – מתנה. רחב – גדול בשטחו; בחר – ברר, בדק וקבע את הרצוי לו ביותר. וכן הלאה (50 אופציות מובאות בספר).

משחק אחר יכול להיות מלים המורכבות מהברות זהות. גיל מומלץ – 6 ומעלה. לדוגמה: הגדרה – חרק מעופף. תשובה: פרפר. למשחק זה יש לפחות 59 מלים מתאימות כמו: ברבר, צרצר, גרגר, זלזל, דרדר, תלתל, קומקום ועוד.
משחק ההפכים יכול להתאים מגיל 3 ומעלה: שמח – עצוב; חרוץ – עצלן; מעט – הרבה. משחקים נוספים הם: מלים נרדפות כגון: אווירון – מטוס; מכונית – אוטו; שמש – חמה; ילדה – בת; ועוד.

משחק החרוזים יכולים להצטרף גם בני השנתיים: חרוז – תפוז; חבל – ספסל; כד – יד – חד ועוד. משחק נחמד אחר הוא ביטוי בן שתי מלים. אחד מבני המשפחה אומר מלה, והאחרים מנסים לנחש את המלה השנייה. למשל: אוזן: אוזן המן – אוזן פיל – אוזן ימין – אוזן שמאל – היטה אוזן – אוזן קשבת; בית: בית חולים – בית ספר – בית השואבה – בית חלומות.
משחק אחר הוא: ספורים שמחים. אחד הנוסעים מתחיל לספר סיפור בעל רקע עליז ושמח. השני ממשיך לספר קטע קצר נוסף, וכך מתפתח סיפור.

משחקי החשבון המומלצים בספר, קשורים לנסיעה עצמה: אחד ההורים או אחד הילדים מצביע על מכונית הבאה ממול, וזה סימן למשתתפים במשחק לבצע פעולת חשבון שנקבעה מראש, בעזרת המספרים המופיעים על לוחית הרישוי של המכונית. משחק אחר יכול להיות: אחת שתים בום. כל אחד בתורו מתחיל לספור, השני אומר את המספר העוקב למספר שנאמר על ידי קודמו. משתתף שמספרו הוא כפולה של המספר המוצהר, או מכיל אותו, אומר "בום", וכן הלאה.
משחקי סטטיסטיקה יכולים לכלול מחקרים של מספר הנהגים לעומת מספר הנהגות, יצרני מכוניות, שנת יצור, מספר הנוסעים במכונית ועוד. סוג אחר של משחקים הוא להרחבת האופקים בידיעת הארץ. לדוגמה. אם עברנו ליד גבעתיים. ניקח את האותיות של עיר זו, וננסה לראות כמה מלים עם משמעות אפשר להפיק מאותיות אלו: גבע, עת, גת, גם, בית, עבי, גב, גבים, מגע, מגבת, מגבעת, עב, מי, מתג, מת, מגב, געי, מתי, בתים, עם.

משחק עם מפה של פעם, לא GPS, יכול להעמיק את הידע של הילדים (וגם את הידע שלנו) על מקומם של ישובים בארץ. לדוגמא: הוכרז שם הישוב "דימונה". המשתתף עונה לאחר בדיקה: הישוב נמצא בדרום הארץ, דרומית לבאר-שבע.
במשחק העצים והפרחים, מובאות רשימות מתאימות ואפילו צילומים, ובתחום ההשכלה הכללית אפשר לשחק חי צומח דומם, ואפשר לשאול את הקטנים שאלות כמו: מי מהחיות מייצרת חלב? מי מהחיות מטילה ביצים? מתי זורחת השמש? מי נוהג באוטו? ומי מלמד בגן הילדים? את הגדולים יותר אפשר לשאול על ערי בירה בעולם, תמרורים, דגלי מדינות, זיהוי יבשות, ואנשים מפורסמים. אז אלה הדוגמאות מתוך הספר, שהעיצוב והציורים בו הם של גיסי, ישראל קלמן, ואם עזרנו במעט להחליף את השאלות הקבועות בשאלות של משחק – דיינו. אני יכולה גם להוסיף ולהציע לקחת אטלס, ספר טריוויה, או מילון לנסיעה שכזו, או אפילו לרתום את המכשירים הדיגיטליים למטרה החינוכית הזו (חיפוש ערך במקורות דיגיטליים – והכל במטרה להפיק  תועלת והנאה גם יחד, ובעיקר, להרוויח זמן איכות עם הילדים.

אם נשארתם בבית, זיכרו שעד סוף יולי, יש משהו מעניין בכל יום בספרייה. בינתיים חווינו שעות יצירה, שעות טריוויה עם פרסים, הצגות של אגדות חז"ל, לימוד שפה וחשבון עם בנות השירות הלאומי, שעות סיפור מוקרנות, שעת סיפור ברוסית, שעות סיפור עם בעלי חיים, ועוד.
חוויות נוספות עוד מחכות לכם, וכמובן גם אלפי הספרים שרק מצפים לבואכם, עם הבטחה גדולה לשעות של עונג. אז בואו!
ואל תשכחו שאנו יוצאים לחופשה ב-4 באוגוסט ונחזור רק ב-18 באוגוסט, מה שאומר שעליכם להתחמש בכמות מספיקה של ספרים.  אתם גם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו "ספריה עירונית דימונה" ולהתעדכן. 

גם דרך הסמארטפון:


אהבתם את המאמר? שתפו אותו בפייסבוק והצטרפו לפייסבוק של ספריית דימונה!! פשוט לחצו על הלייק!!!
חופשה נעימה וקריאה בכיף.

יום שישי, 19 ביולי 2013

ד"ר רותי קלמן מזמינה אתכם להרצאה מרתקת בספרייה העירונית דימונה



מה לוונוס במשנה תורה לרמב"ם, מהדורת של"ד (1574)?

מרצה:
ד"ר רותי קלמן
מנהלת הספרייה הציבורית דימונה
וחוקרת תולדות הדפוס העברי במאה ה-16

תקציר
מאז ומעולם העסיקה את חוקרי הדפוס העברי חידת הופעתה של דמות ונוס, אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית, בשלושה מבין ארבעת כרכיו של הספר משנה תורה לרמב"ם, מהדורת של"ד 1574.
כל הניסיונות עד כה לפתור את החידה עלו בתוהו.
בהרצאה זו נפתור את החידה ...
 תוך בדיקת תולדות הדפוס העברי, הרקע המיתולוגי, 
אמנות הרנסנס, המקורות הדתיים, וההיסטוריה של יהודי איטליה.

המסקנות מפתיעות ביותר וחושפות בפנינו טפח מהלך רוחם ופעולותיהם של יהודי ונציה במאה ה-16. המחקר נערך במסגרת עבודת הדוקטורט של המרצה. חלק מהרצאה זו כבר הועבר בשני מושבים שונים של הקונגרס העולמי למדעי היהדות, באוניברסיטת בן-גוריון ובאוניברסיטה הפתוחה.
 ההרצאה מתאימה לכולם. 
משך ההרצאה: כשעה.

הרצאה זו מוגשת לכם במסגרת ערבי תרבות ופנאי לקהל בדימונה.
הכניסה ללא תשלום אך מחייבת רישום מוקדם על מנת שנוכל להיערך בהתאם.
בימים אלו צוות הספרייה עומל על פיתוח תוכנית התרבות והפנאי לקראת השנה הקרובה.
חשוב לנו לקבל את תמיכתכם כדי שנוכל להמשיך לעשות עוד למען תושבי דימונה.

אתם מוזמנים להגיב על המאמר והסרטון ולשתף אותו לחברים שלכם.
אנחנו מצפים לראותכם בהרצאה ... לא כדאי לפספס!!

לצפייה בהרצאה היכנסו לערוץ היוטיוב של הספרייה העירונית דימונה

שבת שלום



יום שני, 15 ביולי 2013

בית המקדש – ד"ר רותי קלמן


בשנת ש"ה [1545] בהיותו כבן 30 פתח אציל נוצרי בשם מארקו אנטוניו יושטיניאן בית דפוס עברי בוונציה על-יד גשר ריאלטו ( ליד הסימטה הנקראת 'חמישה בבית המשפט הישן'), עדות לכך ניתן למצוא בכיתוב המופיע בשער סדר תפלות כמנהג האשכנזים, ויניציאה ש"ה [1545], ובשער הספר ראש אמנה של יצחק בן יהודה אברבנאל, ש"ה [1545]: 'בבית משק האדון מארקו אנטוניו יושטיניאנו בריאלטו'.

הספרים הראשונים שהדפיס יושטיניאן היו פירוש התורה של הרמב"ן, וראש אמנה של יצחק בן יהודה אברבאנל, שניהם בשנת ש"ה [1545]. מלבדם נדפסו למעלה ממאה חיבורים בעברית בבית-דפוסו של מארקו אנטוניו יושטיניאן. ביניהם בלט במיוחד התלמוד הבבלי, המבוסס על המהדורה שיצאה בוונציה עשרים שנה קודם לכן בדפוס בומבירג מר"פ ועד רפ"ג [1520 – 1523]. במהדורת בומבירג הופיע התלמוד הבבלי עם פירושי רש"י ועם תוספות המקיפות את הטקסט של התלמוד (שלא כמו בתלמוד של כתבי היד, שם לא הקיפו פירושי רש"י והתוספות את דברי התלמוד). ארגון העימוד בנוסח זה הפך לנוסח המקובל עד היום, אם כי זכות הראשונים לפירוש רש"י ולתוספות כמלווים את הטקסט של התלמוד שמורה למשפחת שונצינו היהודית. מהדורת התלמוד של יושטיניאן הכילה, בנוסף למה שהכילו קודמיה, גם את פרשנותו של רב אלפס (יצחק בן יעקב אלפסי).
ברבים מספרי הדפוס, במאה השש-עשרה בעיקר, ובמקומות שונים בעולם היהודי והנוצרי, הופיעו דגלי מדפיסים (Printer’s Marks) . היו אלה עיטורים מיוחדים, שהופיעו בספרי המדפיסים כסמל מייחד של המדפיס. גם בספריו של יושטיניאן ניתן למצוא דגל מדפיס עם דימוי של בית המקדש. אך הקורא בן ימינו יתפלא על דימוי זה, שכן בית המקדש מתואר בדמות כיפת הסלע.




במסגרת עבודת הדוקטורט שלי, חקרתי גם נושא זה, והיגעתי למסקנה שהשימוש במבנה כיפת הסלע כמתאר את בית המקדש קיים גם באמנות וגם בנצרות, והוא מתאים למגמה שרווחה גם בשנים שקדמו לכיפת הסלע, שבהן תיארו את בית המקדש – לא על פי תיאורו הארכיטקטוני המקראי שנבנה על ידי המלך שלמה וגם לא על פי תיאור היסטורי מתקופת הורדוס אלא על פי הסגנונות הארכיטקטוניים שהיו קיימים באותה תקופה. ברגע שהוקם מבנה כיפת הסלע במקום בו היה בית המקדש, החלו עולי הרגל שהגיעו למקום, להתייחס אל מבנה זה כמתאר את בית המקדש. המלים בית המקדש המופיעות באמנות של כל שלש הדתות מזהות בוודאות את המבנה של כיפת הסלע עם בית המקדש התנכ"י המקודש גם ליהדות וגם לנצרות.

עובדיו היהודיים של בית הדפוס של מארקו אנטוניו יושטיניאן טורחים להשתמש בשני חיתוכי עץ שונים של בית המקדש, ואליהם הם מצרפים פסוקים מקראיים שונים במספר די גדול של גירסאות. פסוקים מקראיים אלה מבהירים למעלה מכל ספק את משמעותו היהודית של המבנה המצורף.



כשמציג יושטיניאן בפני הקהל היהודי מבנה זה של כיפת הסלע, הוא מזכיר לקוראיו את זכר בית המקדש החשוב כל-כך לקהלו. הפסוקים המקראיים המצורפים הם אלה שנותנים למבנה זה את פרשנותו היהודית. הוא גם מעדכן את קוראיו מבחינה היסטורית כיצד נראה מקום בית-המקדש בזמנו. זאת בעידן שבו הספרים, המופצים כבר לכל מקום, מתחילים לשמש ככלי חשוב להעברת ידיעות וחדשות מכל מקום ולכל מקום בעולם.
כתוצאה מהפצה זו של ספרי יושטיניאן, והתחבבותו של דימוי בית המקדש על הקוראים, חיקו מדפיסים רבים מגמה זו בספריהם, ותרמו אף הם להפצת זכרו של המקדש.


יום שישי, 12 ביולי 2013

מוטיב הריקוד בשירי שלמה ארצי

כתבה: ד"ר רותי קלמן


במסגרת ניתוח שירה ישראלית, אותה הנחיתי לקבוצת "אמצע החיים" בספרייה העירונית דימונה, הבאתי בפניהם את שיריו של שלמה ארצי המכילים אלמנט של ריקוד. כתבה זו תנסה להסביר מהו ריקוד עבור ארצי. וכל אחד מהקוראים מוזמן לחשוב, מה מסמל הריקוד עבורו.
שלמה ארצי פרץ לתודעה של הקהל הרחב עוד בהיותו חייל על בימת אחד הפסטיבלים בשיר "פתאום עכשיו, פתאום היום" המוכר יותר כ"אהבתיה", וכמובן, יכולנו לראותו בלהקת חיל הים. אבל לאמיתו של דבר הוא התחיל בגיל 16 לכתוב ולהופיע עם ריקי גל. מאוחר יותר, הופיע שלמה ארצי בלהקת "ברוש" ו"גברת תפוח", והפך במשך הזמן, לא בלי תהפוכות וכישלונות, לזמר מצליח ביותר, שנמל הבית שלו הוא ה"אמפי" בקיסריה, משאת נפשם של זמרים רבים. לא רק שהוא מוסיף לשיר, אלא הוא אף כותב ומלחין  את שיריו בעצמו. ברפרטואר שלו נמצאים למעלה מ-400 שירים, מהם כתב והלחין בעצמו יותר מ-220 שירים. כשזמרים רבים, בני גילו, דרכו במקום, נעלמו מהבמות, או במקרה הטוב, הצליחו לשמר את קהל המאזינים הוותיק והמבוגר, הצליח ארצי בכישרון רב לשמור לא רק על קהלו הוותיק, אלא אף לאמץ לעצמו את הדור החדש.
מהו הסוד המביא זמר ויוצר למצוא חן בעיני קשת רחבה כל כך של שומעים?
 אין בדעתי לעמוד על יכולת ההלחנה של ארצי, כי איני מוכשרת לכך, ולא בידיי הכלים לבחון את כשרונו המוסיקלי. אני יכולה רק לומר, שאני חשה במוסיקה שלו, בריתמוס טוב וזורם, שמשתלב טוב עם הטקסט, ובכך דיי. הייתי רוצה לדבר על ארצי הכותב, על נגיעתו הרגישה במלים, וכנראה לא במקרה הוא קורא לספר השירים שהוציא ב-1980 "מלים המתחברות לאיש". הייתי רוצה לדבר על המשחק הווירטואוזי שלו בדמיון ובשפה.  השירה שלו היא שירה אישית, אינטימית ורגישה לתחושות, לרגשות, חושפנית לכאב, לפצעים, לאהבה. השפה שלו היא שפה ציורית, עשירה במטאפורות, אימאז'ים ודימויים, ובכל זאת, אם תשאלו מישהו ששמע שיר של שלמה ארצי או אפילו ראה את המלים של השיר לנגד עיניו – על מה מדבר המשורר – התשובה תתמהמה. זאת, מכיוון שמה שמאפיין את שירתו של שלמה ארצי היא האסוציאציה.
 שיריו של ארצי משופעים באסוציאציות אישיות, ולא תמיד הן לקוחות מהזיכרון הקולקטיבי. למראן ולשימען, עומד הקורא ו/או המקשיב מעט נבוך. מצד אחד ברור למאזין שמדובר בחומר אישי וחושפני, ובכך הוא מקרב את השומע אל הכותב והזמר. מצד שני, גם אם נקרא את השיר פעמים רבות ונביט ונבחן את הטקסט, לא בטוח שנבין במה המדובר. חלק מהאסוציאציות המתעוררות בו ומועלות בשיר, תהיינה ברורות רק לאחר עיון מעמיק בשיר עצמו, או רק מתוך עיון בשירים אחרים בהם חוזר הרעיון ומופיע. המוטיב שהייתי רוצה לדון בו, ואשר חוזר בלפחות 35 שירים בווריאציות שונות, הוא מוטיב הריקוד. "בינתיים רוקד" נקרא אחד משיריו. אך שם זה עלול להטעות. הוא יכול ליצור רושם מוטעה, כי מה שהוא עושה בינתיים, הוא עניין זמני, שעלול להסתיים בקרוב, בעתיד. אולם אם נסקור את שיריו המכילים את אלמנט הריקוד, נראה כי בשלב מסויים, עוד בתקופת התבגרותו, גילה ארצי את הריקוד, ומאז אין הוא מניח לו. מדוע? מה מסמל הריקוד בשבילו?
הריקוד עבור ארצי, אינו רק אקט של תנועה לבד או תנועה משולבת עם בת זוג לצליליה של מוסיקה. משמעותו של הריקוד עבורו מצוי ברובד עמוק יותר, סמלי יותר ושורשי יותר.  השיר "צוותא" נמצא בתקליט "דרכים" שהוא התקליט השני של שלמה ארצי. האני השר בוחר לפתוח את הבית הראשון בתיאור גוף שלישי. התיאור הוא של זמר ששר שירים של אחרים, ולכן הוא "מחופש". לכן הקהל לא מבין אותו, ורק הבחורה, שאליה הוא פונה בגוף שני, מבינה, מקשיבה ובוכה בשבילו. היא זו שבאהבתה מלווה אותו בנפילתו ובקומו, והיא זו, שתרקוד עימו בסוף כשכל השאר יעזבו. אם השיר הוא תיאור של חיי זמר בתקופות של כישלון, הצלחה, וסוף, הרי שהבית האחרון מתאר תקופה שהוא צופה שתגיע באיזשהו זמן. המודעה בצוותא קרועה, לא בטוח את תהיה בכלל הופעה. הבחורה עדיין נמצאת באולם. הפעם היא לבד "ורק את באולם / תהיי שם כדי לבכות הצגת בכורה". היא נשארת נאמנה לו גם כשהקהל עוזב. ואז ורק אז, כשהוא חושב שההצלחה מאחוריו, יש לו זמן לשוב לרגע של אינטימיות "ואולי אז אקום ואגש וארקוד / שהסוף לא יהיה כל כך רע". הריקוד בא, אם כן, לבטא רגע אינטימי יקר ונדיר המהווה לא רק איחוד נפשי וגופני בין האוהבים, אלא גם נחמה מפלט וניסיון להמתיק את הרע שבסוף. נראה כי ארצי הבין, באותן השנים, שהדרך ללב הקהל היא לשיר את עצמו, ולא להיות מחופש, ואכן נראה שזהו סודו.
בשיר "תרקוד" שעל שמו נקרא התקליט הרביעי של ארצי, מתוארת גם כן סיטואציה של בחורה צעירה. האני השר מתאר במבט לאחור, קטע מעברו, אם כי אין זה עבר רחוק מדי. בסיטואציה הנוכחית מודגש יותר פער הגילים ביניהם: "עד היום זה מוזר, לא הבנתי דבר, זה גילה המוקדם או גילי המאוחר". ניסיונו הכושל להבין את עצם ההתאהבות בבחורה הצעירה ממנו בשנים רבות נובע, אולי, מהעובדה שהוא עדיין מאוהב בה. עד היום הוא מוסיף להביט באותם הברושים, שבצילם רקד עימה. הוא מוסיף גם היום, להביט בשעון ולחכות שתופיע, בדיוק כמו פעם, בחמש ושלושים. אבל היא לא באה ולכן "עכשיו בין ברושים אחדים, זה אני שרוקד... / די לבדי". "די" כי היא עדיין נמצאת בראשו, ולכן הוא לא מרגיש שהוא לגמרי לבד. הוא רוקד ומדמה בנפשו שהיא בזרועותיו. הריקוד בשיר מסמל את טיב יחסיהם. היא זו שמשכה אותו לרקוד "תרקוד, היא אמרה לי, תרקוד... / תרקוד כל עוד אתה יכול... / תרקוד מבלי להיעצר". היא יודעת שזמנם קצר יחד, שהמחר אולי יהיה מאוחר מדי עבורם ולכן היא מושכת אותו למעגל שלה, לריקוד המתאים יותר לה מאשר לו "אני לא בנוי לשיעור מחול". בכל זאת, הוא רוקד לצלילי חלילה: "מותר לאבד את הראש, בגילה גם אני נגעתי בברוש / מוטב לרקוד חצי דקה, מוטב מאשר לאבד אותה." הוא יודע שאם הוא רוצה אותה, הוא צריך ללכת על-פי הקודים שלה ואפילו משמעות הדבר מבחינתו לאבד את הראש. כי אין זה ריקוד סתם – אין תזמורת. אין אולם. אין רוקדים אחרים, ואין פער גילאים. יש רק שניים באמצע העולם לאור שקיעה וברושים, המביעים בריקוד ביטוי לכל עוצמת החוויה הריגשית שביניהם. פיזית – הם רוקדים על פני האדמה, אבל ברוחם הם נוגעים בברוש, הם מרחפים מעוצמת אהבתם. הריקוד הוא אם כן רגע האינטימיות של האוהבים. הוא מטאפורה לקשר, לחיוּת, לריחוף, לשיכחה ולבסוף כסמל נוסטלגי למה שהיה ביניהם ("ולס בחמש ושלושים"). ובאנאפורה של המלים "תרקוד" (4 פעמים) ו"עד היום" (6 פעמים) נראה שהוא עדיין שרוי בסיטואציה ההיא.
באותו התקליט מופיע שיר נוסף הנקרא "וביחד נזדקן". שוב, הוא צופה לעתיד, ובתוך כל התיאור של הזוג הזקן במעשים הקטנים שלהם יחד, אפילו במריבות, הם מתעקשים לעמוד יחד גם מול מלאך המוות: "וביחד נעצור, יחד נתבקש, לא נלך אם לא נרצה, יחד נתעקש. תחת עץ, אולי / של תות, נתכווץ לרקוד, צעד צעד, די מתון, יחד לא ניפול". הריקוד = לחיות. והמשוואה הזו, נכונה גם בשירים אחרים: "תנועת צבא בדרך היא סימן למלחמה, ותנועה בחדר היא סימן חיים. / בואי ונרקוד בחושך לצורך הגנה..." ("כמו חצר גדולה"); "מניף ידיים רוקד... בלי אינטימיות ביננו לא יכול לחיות" ("בינתיים רוקד"); "שני אנשים לבד בחושך, איך תקראי לזה אם לא פשוט "ריקוד". אם תעזבי אותי באמצע, אני פשוט אפול." ("ריקוד סוף המאה").
לצערי, אין זה המקום להזכיר את כל השירים. אבל לסיכום המוטיב אציין שריקוד עבור שלמה ארצי מצטייר כמטאפורה לקשר, אהבה, הישרדות, חיים, בריחה מהווה, או מזיכרונות קשים, אמת, מוצא מבדידות, רומנטיקה, וכמובן – אושר.
שבת שלום.

יום שישי, 5 ביולי 2013

הפרדס של עקיבא/ ד"ר רותי קלמן



"רבי עקיבא איש צנוע, היה רועה בין הרועים, את עדרי כלבא שבוע, עד שנתו הארבעים. ראתה אותו רחל / בתו של כלבא שבוע./ ראתה אותו רחל / שהוא מעולה וצנוע. / אמרה לו רחל בחשאי,/ קח אותי לאשה / בתנאי שתקדיש זמנך ללימוד התורה הקדושה"... המלים לשיר זה נכתבו על-ידי המשוררת דליה רביקוביץ. הלחן, שוודאי התנגן עתה בליבכם נכתב על-ידי מוני אמריליו ובוצע על-ידי רבקה זוהר בשנות ה-70. ולמה נזכרתי בשיר זה השבוע? כי התבקשנו במועדון הקוראים לקרוא ספר מדהים הנקרא: "הפרדס של עקיבא" אותו כתבה יוכי ברנדס. הספר כמעט ודירדר אותי לשכוח את מחוייבויותי בבית מרוב התמכרותי אליו. גיסי "הכפול", (הוא אח של בעלי, וגם הבעל של אחותי) סיפר לי עליו לפני כחודש בהתלהבות רבה, ועתה אני יכולה להגיד לו: "אכן, צדקת. הספר מרתק".

וכך כתוב על גב הספר: "רבי עקיבא הוא מהדמויות הנערצות אך גם החידתיות והשנויות במחלוקת ביותר בפנתיאון האישים של העם היהודי. פרשנים רבים שברו קולמוסים בניסיון לפענח את מסתורי הדמות הזאת, שהכרעותיה עיצבו את זהותו של העם היהודי וגזרו את גורלו למשך דורות."

באמצעות הספר, למדתי להכיר טוב יותר את המחלוקות שבין בית הלל ובית שמאי, מי היה בכל אסכולה, מי נדד ומי עבר מבית לבית, ואיך הצליחו, או לא הצליחו, לתפקד בתקופה הקשה שבה שלטו הרומאים בארץ. הספר המרתק הזה פתח בפני צוהר להלכות, פרשנויות, אגדות ומדרשים, פילפולים חריפים, חברויות ויריבויות, וגם למדתי יותר על רבנים שאת שמותיהם הכרתי קודם, אך מעשיהם לא היו מוכרים לי. רבנים שמצטיירים בספר אנושיים מאד לטוב ולרע. ברור לי שאין כאן אמת מוחלטת, ולא יכולה להיות. אבל יש כאן סיפורת במיטבה, שאולי חורגת מהאמת פה ושם, אולם עדיין ניתן להרגיש באמצעותה ברוח היהודית, ברוח התקופה (סוף בית שני) ולהתפעם מהדבקות בתורה, שאפיינה חלק מן הדמויות. עוד אפשר ללמוד על הארבעה שנכנסו לפרדס של תורת הסוד: רבי עקיבא ורבי אלישע, בן עזאי ובן זומא, מה קרה בעקבות כניסתם, ועל מרד בר כוכבא.

העלילה המרתקת נעה בין כל המקומות ששימשו באותם הימים לישיבות היהודיות הגדולות: טבריה, לוד, יבנה, בני ברק וביתר, והדמות המספרת היא רחל, בתו של כלבא שבוע: "אני מסתגרת במערה כבר שלוש שנים, נשארתי בחיים כדי לכתוב את הספר הזה..." היא אומרת בפיסקה הראשונה של הספר, וממשיכה: "בעוד חמישה שבועות אפקיד אותו בידיה הנאמנות של מרים, עד כה לא קראתי לה לבוא אלי, כשכרעה ללדת הסבתי ממנה את פני, לא יכולתי לראות את הילד." ואנחנו כבר מבינים שעוד הרבה טרגדיות נכונו לנו במהלך הספר, במהלך חייה, כשהיא כותבת בגיל 59 ומספרת את תולדותיהם של רבני התקופה בכלל, ורבי עקיבא, בעלה, בפרט. כל פרק של הספר, נפתח בפיסקה זו, שמתבהרת לנו לחלוטין, רק בעמוד 365 שהוא העמוד האחרון. היא מצטיירת כנביאה, שחזתה לא רק את הפיכתו של עקיבא לרבי גדול, אלא גם אירועים אחרים, ואני חושבת שהיא פשוט ידעה לקרוא דרך העיניים את מה שנסתר מרוב האנשים. הרבה קורבנות היא מקריבה, ושורדת, כדי לכתוב את הספר שאנו קוראים. לכאורה, רחל היא זו שכתבה. אבל היא כמובן עושה זאת בתור מספרת-עדה, כשהסופרת, יוכי ברנדס, מציגה אותה באור חיובי, באהבה גדולה לתורה ובמסירות הנפש, מה שכנראה לא היה רחוק מן האמת של רחל בת כלבא שבוע, לאור הביוגרפיה הידועה עליה.
בין השיר של דליה רביקוביץ לספר של יוכי ברנדס, ישנו שוני די גדול ביחס של רבי עקיבא לרחל לאחר שסיים את לימודיו. לא אספר למי שלא קרא, אבל בתור מי שהתלהבה מדמותו בהתחלה, נכונה לי אכזבת מה במהלך הסיפור, ואולי כאן ההבדל בין דמות בדיונית של ספר פרוזה וה"סוף הטוב" שלו אני תמיד מצפה בספר שכזה, לבין דמות שהייתה קיימת בשר ודם, על גדולתה מצד אחד וחולשותיה מצד שני.

היבט מעניין קיבלתי על מאורע, שעד כה קראנו אותו בכל ליל סדר: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן-עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה. עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו. הגיע זמן קריאת שמע של שחרית."

הסצינה הזו, שלא היה ברור לי מעולם מה חשיבותה להגדה, מובנת לי עתה במלואה. אלה חמשת חכמינו, מבית הלל ומבית שמאי גם יחד, שניאותו לשבת יחד, לילה שלם, כדי להחליט עבור עם ישראל לעתיד, על המתכונת של ליל הסדר, כפי שאנו קוראים היום בהגדה. ההגדה שנכתבה בעקבות ישיבה זו שלהם, אמנם כתובה, אך היא מורה לנו מה עלינו להגיד בקול רם, בליל הסדר, ולמה חשוב שנקרא דווקא על יציאת מצרים, ולא על נושא אחר. סיפור יציאת מצרים, ממקד כל אחד ואחד מאיתנו בתוך עם ישראל, ואת היותו חוליה בשרשרת כשכולנו יחד אל מול האויבים שלנו, באשר הם "שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו"  ואותה החבורה שהסבה בבני ברק באותו הלילה, בביתם של רבי עקיבא ורחל, אחראים למנהג של ליל הסדר וההסבה המשפחתית יחד, בקריאה משותפת, מה שמאחד לא רק כל משפחה בפני עצמה, אלא את כל עם ישראל לדורותיו.

קריאה נעימה.
שבת שלום
רותי קלמן



יום שני, 1 ביולי 2013

פעילויות קיץ 2013 בספריית דימונה - עולם של חוויות ולמידה/ ד"ר רותי קלמן



את חופשות הקיץ שלי כילדה בדימונה  לא ביליתי מעולם בקייטנות. את המושג קייטנות היכרתי רק בהיותי אמא, וגם אז, לא יותר מדי, ולרוב – לא. שהרי ידעתי על בשרי, שאפשר לבלות נהדר באמצעים מינימליים, מבלי להשתעמם לדקה. מה הסוד? נחשו... חוץ מבילוי עם חברתי ערגה בהצגות דמיוניות של נסיכים ונסיכות, ביליתי את חופשותיי בהליכה לספרייה ובקריאה של אינספור ספרים נהדרים. הספרייה של ילדותי, ששכנה אז ליד השקם הישן של דימונה, שימשה בעיקר כמרכז להשאלת ספרים בלבד, בשבילי בכל אופן כילדה קטנה. הגדולים, וביניהם אחותי נורית, בילו די הרבה גם בספריית העיון.
חלק מספרי הקריאה היה כרוך וחסר ייחוד מבחוץ, אבל בפנים... הו, בפנים היו אוצרות, עולם שלם שרק חיכה שאכנס ואבלע בשקיקה את כל ההרפתקאות, ואת כל הדמויות, הטובות, והרעות, והמתחרטות והנוטות לחסד ולאמת.
כל אותם ספרים נהדרים, ועוד רבים אחרים, מחכים לילדי דימונה גם היום בספרייה שלנו. כל החבורות למיניהן: חסמב"ה, הרביעיות, השמיניות, השביעיות, קופיקו, צ'יפופו, ודנידין, נדי פעמוני ופדינגטון הדוב, סינדרלה, פינוקיו והנסיכה הנרדמת, כולם עדיין כאן, בספרייה, רק מחכים לילדים. עימם מחכים עוד הרבה גיבורי ילדות חדשים, דורה, מרקו, דיגו וחנונים ויומניהם, וכמובן מאות אגדות עם וסיפורים לכל הגילאים. זה הזמן להזכיר למי שעדיין לא נרשם לספרייה, או שעדיין לא רשם את ילדו – זו ההזדמנות, לקראת החופשה הגדולה של הקיץ. ההשאלה היא ללא תשלום.

כדי לעודד את ילדי דימונה לקרוא, אנו מתחילים לספור את מספר הספרים שכל ילד קורא. בסוף שנת הלימודים יקבלו הילדים שקראו הכי הרבה – פרס ויוכנסו לרשימה ארצית. כדי שנוכל להשאיל, וגם לבדוק באופן נכון את מספר הספרים שכל ילד קורא, חשוב לי להדגיש שכל ילד צריך לדאוג  להחזיר את הספרים שכבר סיים, כדי שנוכל להשאיל לו ספרים חדשים על הכרטיס שלו. מי שחייב ספרים – לא נוכל להשאיל לו אף ספר!!! חשוב לי שההורים ישתפו פעולה בעניין חינוכי זה. הילד צריך לדעת, שספרים שהוא שאל מהספרייה – הוא חייב להחזירם. כדי שגם אחרים יוכלו לקרוא, וגם משום שהספר לא שלו, וראוי שיידע להחזיר מה שלא שייך לו.

דבר נוסף שאנו מעוניינים להנהיג אותו בספרייה לקראת הקיץ, הוא יומני קריאה. אנו מבקשים מהילדים להביא חוות דעת אישיות על ספרים טובים שקראו, כדי למשוך קוראים נוספים לאותם הספרים. אז, הורים, אנא עודדו את ילדיכם להמליץ על ספרים טובים שקראו.
היום אנו מציעים בספרייה, בנוסף לספרים, גם מגוון רחב של פעילויות בבקרים. משחקי קופסה, משחקי חשיבה, דפי צביעה, דפי עבודה, תפזורת ועוד. כל אלה יהיו חופשיים לשימוש. ומה עוד?
מכיוון שבעשרת הימים הראשונים של אוגוסט תהיה הספרייה סגורה לרגל החופשה השנתית, תתרכז הפעילות של החופשה בחודש יולי.
בחודש זה ניתן לילדים זמן לישון בבוקר, ובשעה 11:00 תהיה פעילות כלשהי. מה למשל?
יהיו תחרויות טריוויה נושאי פרסים, בנושאים של ידע כללי. התחרות מתאימה לגילאי 7 – 12. יהיו שעות סיפור מוקרנות ("עכבר הספרייה", "אריה הספרייה", וגם "האריה של שעת סיפור").
 בעלי-חיים קטנים וחמודים יבואו לבקר בספרייה בעזרתו האדיבה של דני עמר ועמותת מיל"ן. פעם יגיעו לבקר ארנבות ושרקנים, ואז נספר לילדים את "מיץ פטל", ופעם יבואו לבקר תוכים ותוכונים, ואז נספר סיפור על תוכי.

בימים אחרים תהיה סדנת יצירה, בכל פעם משהו אחר, תהיה סדנה עליזה של  "שמח במטבח", תהיה סדנת צחוק לכל המשפחה (אבל מוגבלת בכמות האנשים), תהיה סדנה של מגנטים עם ירקות, שלאחריה תהיה הצגה "חגיגה בסלט", ותהיה סדנת מובייל של תותים, שלאחריה תהיה הצגה בשם: תותי מארץ התותים.
בנוסף תפעלנה בנות השירות הלאומי בדימונה, הפועלות כיום במסגרת בתי-הספר היסודיים, שעות סיפור והפעלה בספרייה סביב אגדות חז"ל, וגם תקיימנה מרכז למידה בשפה וחשבון.

יום שלם של הצגות יהיה ממש בסוף יולי. תיאטרון "סטגדם" של יורם שרוני, המפעיל מריונטות (בובות על חוטים) יגיע ליום שלם. ההצגות שתהיינה באותו היום הן: שדון הזבל, בארץ הצלילים (שני מופעים) וליטופים.
כל הפעילות שהוזכרה תפורסם בקרוב בצורה מסודרת. עקבו בבקשה אחר העדכונים שיופיעו באתר הספרייה באינטרנט: הספרייה העירונית דימונה. דרך האתר תוכלו גם להתעדכן, וגם להיכנס לבדוק מה קיים בספרייה, ואילו ספרים חדשים נכנסו; נשלח עידכונים גם בפייסבוק: ספריה ציבורית דימונה וגם בתשקיף העירוני המופיע מדי שבוע במקומונים, וכמובן יופיע המידע בספרייה עצמה.
הגדולים שביניכם, שמעוניינים לקרוא את כתבות הבלוג של הספרייה מוזמנים להיכנס לאינטרנט ל"עולם של חוויות ולמידה". ואם עכשיו, בקיץ, סוף סוף מתפנה לכם זמן להציץ להנאתכם במגזינים דיגיטליים דרך המחשב הביתי – זה הזמן ליצור איתנו קשר לקבלת קוד (יש מגזינים מגיל יסודי ומעלה).

אז שיהיה לכם קיץ נעים ומעניין, ולהתראות בספרייה.