יום שני, 15 ביולי 2013

בית המקדש – ד"ר רותי קלמן


בשנת ש"ה [1545] בהיותו כבן 30 פתח אציל נוצרי בשם מארקו אנטוניו יושטיניאן בית דפוס עברי בוונציה על-יד גשר ריאלטו ( ליד הסימטה הנקראת 'חמישה בבית המשפט הישן'), עדות לכך ניתן למצוא בכיתוב המופיע בשער סדר תפלות כמנהג האשכנזים, ויניציאה ש"ה [1545], ובשער הספר ראש אמנה של יצחק בן יהודה אברבנאל, ש"ה [1545]: 'בבית משק האדון מארקו אנטוניו יושטיניאנו בריאלטו'.

הספרים הראשונים שהדפיס יושטיניאן היו פירוש התורה של הרמב"ן, וראש אמנה של יצחק בן יהודה אברבאנל, שניהם בשנת ש"ה [1545]. מלבדם נדפסו למעלה ממאה חיבורים בעברית בבית-דפוסו של מארקו אנטוניו יושטיניאן. ביניהם בלט במיוחד התלמוד הבבלי, המבוסס על המהדורה שיצאה בוונציה עשרים שנה קודם לכן בדפוס בומבירג מר"פ ועד רפ"ג [1520 – 1523]. במהדורת בומבירג הופיע התלמוד הבבלי עם פירושי רש"י ועם תוספות המקיפות את הטקסט של התלמוד (שלא כמו בתלמוד של כתבי היד, שם לא הקיפו פירושי רש"י והתוספות את דברי התלמוד). ארגון העימוד בנוסח זה הפך לנוסח המקובל עד היום, אם כי זכות הראשונים לפירוש רש"י ולתוספות כמלווים את הטקסט של התלמוד שמורה למשפחת שונצינו היהודית. מהדורת התלמוד של יושטיניאן הכילה, בנוסף למה שהכילו קודמיה, גם את פרשנותו של רב אלפס (יצחק בן יעקב אלפסי).
ברבים מספרי הדפוס, במאה השש-עשרה בעיקר, ובמקומות שונים בעולם היהודי והנוצרי, הופיעו דגלי מדפיסים (Printer’s Marks) . היו אלה עיטורים מיוחדים, שהופיעו בספרי המדפיסים כסמל מייחד של המדפיס. גם בספריו של יושטיניאן ניתן למצוא דגל מדפיס עם דימוי של בית המקדש. אך הקורא בן ימינו יתפלא על דימוי זה, שכן בית המקדש מתואר בדמות כיפת הסלע.




במסגרת עבודת הדוקטורט שלי, חקרתי גם נושא זה, והיגעתי למסקנה שהשימוש במבנה כיפת הסלע כמתאר את בית המקדש קיים גם באמנות וגם בנצרות, והוא מתאים למגמה שרווחה גם בשנים שקדמו לכיפת הסלע, שבהן תיארו את בית המקדש – לא על פי תיאורו הארכיטקטוני המקראי שנבנה על ידי המלך שלמה וגם לא על פי תיאור היסטורי מתקופת הורדוס אלא על פי הסגנונות הארכיטקטוניים שהיו קיימים באותה תקופה. ברגע שהוקם מבנה כיפת הסלע במקום בו היה בית המקדש, החלו עולי הרגל שהגיעו למקום, להתייחס אל מבנה זה כמתאר את בית המקדש. המלים בית המקדש המופיעות באמנות של כל שלש הדתות מזהות בוודאות את המבנה של כיפת הסלע עם בית המקדש התנכ"י המקודש גם ליהדות וגם לנצרות.

עובדיו היהודיים של בית הדפוס של מארקו אנטוניו יושטיניאן טורחים להשתמש בשני חיתוכי עץ שונים של בית המקדש, ואליהם הם מצרפים פסוקים מקראיים שונים במספר די גדול של גירסאות. פסוקים מקראיים אלה מבהירים למעלה מכל ספק את משמעותו היהודית של המבנה המצורף.



כשמציג יושטיניאן בפני הקהל היהודי מבנה זה של כיפת הסלע, הוא מזכיר לקוראיו את זכר בית המקדש החשוב כל-כך לקהלו. הפסוקים המקראיים המצורפים הם אלה שנותנים למבנה זה את פרשנותו היהודית. הוא גם מעדכן את קוראיו מבחינה היסטורית כיצד נראה מקום בית-המקדש בזמנו. זאת בעידן שבו הספרים, המופצים כבר לכל מקום, מתחילים לשמש ככלי חשוב להעברת ידיעות וחדשות מכל מקום ולכל מקום בעולם.
כתוצאה מהפצה זו של ספרי יושטיניאן, והתחבבותו של דימוי בית המקדש על הקוראים, חיקו מדפיסים רבים מגמה זו בספריהם, ותרמו אף הם להפצת זכרו של המקדש.