פאולינה סיימונס / ד"ר רותי קלמן

פאולינה סיימונס היא רצה למרחקים ארוכים. או אולי נכון יותר לומר, מיטיבת לכת. כל רומן שלה הוא סאגה רחבת היקף ורבת עמודים (600 עמודים בממוצע), אשר לוקחת את הקורא איתה למחוזות אמיתיים ורחבים בברית המועצות או בארצות הברית, ולעיתים בשני אלה גם יחד.
היא נולדה ב-1963 בלנינגרד שברוסיה, ובגיל 10 היגרה עם הוריה לארצות הברית. היא נשואה ואם לארבעה ילדים. ספריה שתורגמו לעברית הם: פרש הברונזה, טטיאנה ואלכסנדר, גן הקיץ (שלושת אלה מהווים טרילוגיה), ילדי החירות, הדרך לגן-עדן והנערה מכיכר טיימס. כולם הפכו לרבי-מכר בעולם.

כשפאולינה סיימונס כותבת מחשבות של נערות, כמו טטיאנה, דאשה, שלבי, ג'ינה ולילי קווין - זה מובן בהיותה אשה. אבל כשהיא כותבת על מחשבות של גברים, כמו אלכסנדר, או הבלש ספנסר אומלי, באמינות גבוהה כל כך, או על חיילים, על שריון, על אסטרטגיות לחימה, על רעב של עיר במצור, לנינגרד ב-1941, ומתארת אינספור מקומות לפרטי פרטים מדוייקים, אתה מתחיל לתהות איזה מחקרים מעמיקים היא הייתה צריכה לעשות כדי לדייק בכל אלה.
למשל, בסיום הספר "הדרך לגן עדן", שכולו נסיעה רבת תהפוכות במכונית מוסטנג צהובה של כמה נוסעות יוצאות דופן ברחבי מדינות ארצות-הברית, מספרת הסופרת כי לצורך כתיבת הספר היא יצאה לדרכים במשך מספר שבועות.
וכפועל יוצא מאותם תחקירים מעמיקים, מביאה לנו פאולה סיימונס את הרומנים הגדולים מהחיים האלה, שמתארים אהבות עמוקות וענקיות שמותירות בחיים בתקופות בלתי אפשריות. גיבוריה של סיימונס הם לרוב צעירים (וגם כשהם מזדקנים הם נשארים צעירים ברוחם), אבל כמות החוויות שהם חווים מטעה לחשוב שמדובר באנשים מבוגרים, ואז כדי לאזן, הם עושים טעויות של צעירים, אוהבים כמו צעירים, חולמים כמו צעירים, וכואבים את החיים על אי השלמות שבהם, כמו כל אחד ואף יותר.

 הדיאלוגים של גיבוריה עמוקים, אמינים ביותר. השתיקות, ההימהומים, המבוכות, ההסתרות, התהיות, גילויי הנפש והתחבטויות הנפש. לעולם יהיו גיבוריה מחפשים את דרכם, מוצאים, מאבדים, מסכנים, מסתכנים למען אהבה, ומוצאים, כדי לחיות אותה עד טיפת דמם האחרונה. רוב גיבוריה הם נוודים. גיבורים שנודדים כדי למצוא את עצמם, כדי למצוא את אהבתם, כדי למצוא את גן העדן הפרטי שלהם. לפעמים הם מצליחים ולפעמים – לא. אבל הדרך שהם עושים, יכולה ללמד אותנו רבות, לגרום לנו לנסוע איתם ממקום למקום, לרצות להשתקע, לרצות לברוח, לפחד ולהיות אמיצים, לדעת לטעות, לדעת לכעוס, ומעל לכל לדעת לאהוב אהבת-אמת-מעוררת-השראה.
"פרש הברונזה", הוא הספר שבו התחלתי, ועליו אני ממליצה כעל תחילת המסע להכרת גיבוריה של סיימונס. ספר מדהים, שאינך יכול להרפות ממנו, אתה מתרחק מהמקרר בימי הרעב הגדולים, נדהם מעוצמת הרעב, מעוצמת האין, מהמקום הנורא אליו מגיעים בני-אדם בזמן מצור, בזמן מלחמה. איך הכל מצטצמם לכדי פרוסת לחם. לציפייה עד לחצי הפרוסה הבאה, לאכילת חומרים בלתי אכילים מתוך ייאוש, לאוזלת היד כשיקירייך אובדים, ליכולת ההישרדות, לרצון העז לחיות. כל אלה בתוך אהבה ענקית הנרקמת בין טטיאנה לאלכסנדר. זו האהבה המותירה אותם בחיים, המביאה גם אותנו להישאר איתם, מתוך הכמיהה לראות אותם מממשים אותה. הספר הבא הוא "טטיאנה ואלכסנדר" והספר השלישי בטרילוגיה הזו הוא "גן הקיץ". בכל אחד מהספרים הללו, נמצאים הגיבורים בסיטואציות שונות לגמרי, וכך הם הופכים לדמויות מלאות, שמשתנות למולנו במהלך השנים. יש בהם את הנשמה הטובה, אבל כתוצאה ממה שהם עברו, הם צריכים להתגבר על הפגיעה בנפשם, שכן מראות המלחמה והשנים הקשות, עשו שמות בנפשם, וגם בגופו של אלכסנדר. הם מתחבטים עם עברם, רבים זה עם זה ועם עצמם בתוך אהבתם האינסופית, ועם הסביבה. מנסים להבין מי הם באמת, מובילים גם אותנו לשאלות ולמחשבות ומצליחים להגיע לגן הקיץ שלהם, ולמנוחת הנפש.

ב"הנערה מכיכר טיימס", גיבורת הספר היא לילי קווין בת 24 המנסה לסיים קולג' ומתקשה לשלם את שכר הדירה. היא מגלה שהיא זוכה בפייס, אבל אין היא ממהרת למשוך את זכייתה, למרות מצבה הכספי העגום. שותפתה לדירה, איימי, נעלמת. הבלש ספנסר אומלי ממשטרת ניו-יורק נכנס לתמונה, ובניסיונות לגלות היכן איימי, מתגלות אמיתות לא פשוטות באשר לבני-משפחתה של לילי. במהלך הספר היא מתגלה כחולת סרטן, משתמשת בכספי הפייס, סוף סוף, לעצמה ולמשפחתה המסובכת, משתקמת בגופה, והעיקר – מוצאת אהבה.

"ילדי החירות" מביא לפנינו את סיפורה של ג'ינה אטביאנו, המהגרת עם אמה ואחיה לארצות-הברית מאיטליה. ג'ינה הצעירה וחסרת הפרוטה, מלאת חיים יופי ורצון להסתדר בעיר הגדולה, בוסטון. המפגש עם הארי ברינגטון, בן למשפחה עשירה ומבוססת באמריקה, מביא את שניהם אל סף תהום. החלטות שראשיתן באהבה וסופן בהרס עצמי. החלטות מהחיים.
"הדרך לגן עדן" הוא סיפורה של שלבי, הגדלה עם דודתה. היא מקבלת ממנה מתנה מפתיעה. מכונית מוסטנג צהובה. בעזרת המכונית היא מחליטה לצאת למסע חיפוש אחר אימה, אותה לא פגשה מעולם. הנסיעה התמימה כביכול, הופכת למסע מפותל, מסוכן ומעניין כתוצאה מהנוסעות המצטרפות אליה. כל אחת ועולמה השונה, כל אחת ותקוותיה. הדרך לגן עדן, מסתבר אינה כה פשוטה.
אחרי 3557 עמודים של קריאת כל ספריה המתורגמים של פאולינה סיימונס, אני מודה שהתעייפתי קמעה. הדרך הייתה ארוכה, אם כי מעניינת ביותר, ואני ממליצה גם לכם, להצטייד בזמן פנוי, שמיכה חמה ובאחד מספריה ולצאת לדרך.

אהבתם את המאמר? שתפו אותו בפייסבוק והצטרפו לפייסבוק של ספריית דימונה!! פשוט לחצו על הלייק!!!
קריאה נעימה.

בספרייה שלנו / ד"ר רותי קלמן

ראשית דבריי, אני מברכת בשמי ובשם צוות הספרייה את ראש העיר הנבחר של דימונה, ומאחלת לו הצלחה גדולה בהצעדת עירנו האהובה לקראת עידן טוב ושוקק פעילות.
עתה לאחר החגים, מתמלאת הספרייה בפעילויות חדשות להעשרת עולמם התרבותי של תושבי דימונה. הספרייה מספקת כיום חומר קריאה נרחב – ישן וגם חדש, כשאנו קונים ספרים חדשים מדי שבוע. בספרייה יש ספרי עיון בנושאים שונים, שכולם להשאלה (למעט מילונים ואנציקלופדיות), ספרות יפה למבוגרים בעברית, רוסית, אנגלית, צרפתית, ספרדית ומהרטית, ספרות לנוער, לילדים, ספרים ברוח היהדות, ספרות לשעות הפנאי – ספרי בישול, תיירות, יצירה, לימוד שחמט ועוד. למרות העידן האלקטרוני והדיגיטלי. מספר ההשאלות עומד על ממוצע שנתי של 48,000 השאלות. ההרשמה וההשאלה הם ללא תשלום.

הספרייה מעוניינת להגיע לכל תושבי דימונה. לא רק לאלה שקוראים, אלא גם לאלה שמחפשים דרך נוספת לבלות את שעות הפנאי שלהם. בממוצע מבקרים בספרייה כ-7000 ילדים ומבוגרים כל חודש, המשתתפים בפעילויות השונות, ואנו מקווים שהמספר רק ילך ויגדל.
לטובת המבקרים, מספקת הספרייה כיום עמדות מחשבים לקהל, פינות ישיבה עם עיתונים יומיים ומגזינים, אולם קריאה, אולם ילדים, ואולם לשעות סיפור (בימי ראשון ורביעי עם קלרה), להצגות (אחת לשבועיים-שלושה), לפעילות גנים ובתי-ספר, להרצאות מבוגרים (לפחות אחת לחודש) וגם להרצאות להורים וילדים יחד. בספרייה מתקיימות כיום מספר סדנאות למבוגרים: סדנת כתיבה, מועדון קוראים, וסדנת קוראים בקולנוע. בשנה שעברה הייתה גם סדנת יצירות אמנותיות מקיפולי נייר, השנה נפתח סדנה כזו  אם יהיה ביקוש.

לילדי יסודי תיפתחנה בקרוב סדנת יצירה בפלסטלינה (4 מפגשים) וסדנת כתיבה לילדי כיתות ד-ח. מלבד שעות הסיפור הרגילות לגיל הרך, אנו ננסה שני סוגי פורמטים חדשים, האמורים לתת מענה לגילאי היסודי בכלל ולציבור הדתי בפרט. האחד – תיאטרון הספרייה יציג בפני הקהל, אחת לשבועיים, "הצגה וספר – ומה שמעבר": הצגות מקוריות בעקבות ספרי ילדים (שמתאימים גם לרוח היהדות). לאחר ההצגה יתקיים דיון ופעילות הקשורים לספר, מתוך רצון לגרות את הילדים לקרוא. הפעילות השנייה תיקרא "מסיפורי צדיקים". היא מיועדת לגילאי א-ב, ובו תהיה הקראה של סיפור על-ידי דורית מאדי, ולאחריה – יצירה עם הילדים. אם יהיה ביקוש, נשתדל להמשיך בו ולפתח גם לגילאים נוספים.
למחפשים פינות שקטות בתוך הרעש וההמולה, אנו נפתח בקרוב חדר בקומת הכניסה, שיהיה מיועד ללימוד שקט. בנוסף, תהיה בקרוב תקשורת אלחוטית גם בקומה השנייה.

כערוצי תקשורת עם הקהל, יש לספרייה את הפינה הזו במקומון "מביט", וגם את הפינה הקבועה בתשקיף העירוני, שבה ניתן לגלות מה יקרה בשבוע שלאחר-מכן. לוח הודעות אלקטרוני בספרייה מודיע על האירועים המתקיימים, ומהבית ניתן גם להיכנס לאתר המקוון "דימונה ספרייה עירונית" שמעודכן על בסיס יומי. באתר יש אפשרות מהבית לבדוק מהם הספרים הקיימים, האם הם פנויים, ניתן להזמין ספרים שנמצאים כרגע בהשאלה, וניתן לראות מהם הספרים החדשים שקוטלגו. עוד ניתן למצוא באתר מידע על כל הפעילויות של הספרייה, לכל הגילאים, מידע על סופרים ומשוררים שנולדו או נפטרו בחודש הפרסום, וכן קישורים לירחונט, המאפשר גישה אינטרנטית ובחינם לכתבי עת פופולריים ואיכותיים, גישה לבלוג הספרייה (שבו כתבות והפנייה לערוצים ואתרים נוספים), לפייסבוק של הספרייה וליוטיוב של הספרייה. אנו עושים כמיטב יכולתנו כדי להעשיר את האתר, כך שהשיטוט בו יהיה אף הוא חלק מבילוי שעות הפנאי שלכם.
מבנה הספרייה כיום, כבר אינו עומד בדרישות הזמן והצרכים. הפונקציונליות שהתאימה לספרייה לפני יותר מעשור – אינה מתאימה עוד. ספריית העתיד תצטרך להיות חדשנית יותר, מזמנת, נוחה, מגוונת בפעילויותיה, פתוחה לקהל רחב וגדול יותר. לנוער, לדוגמא, היה רצוי חדר משלו. חדר ברוח צעירה, כדי שיירצה להגיע לספרייה גם כיום בעידן הדיגיטלי.
אין ספק, שכדי להשתלב כראוי במרחב הציבורי של דימונה, שעל פי התחזיות יילך ויגדל בשנים הבאות, תצטרך הספרייה כולה לעבור לא רק שינוי במערך החדרים שבה, אלא אף מתיחת פנים קוסמטית, שהינה פועל יוצא מהזדקנות הבניין וציודו.
כולי תקווה, לשיתוף פעולה של כל הגורמים, שבלעדיהם לא נוכל להוציא את חזון הספרייה לפועל. כולי תקווה, שקברניטי העיר, ותושביה, ישתפו פעולה למען ספריית העתיד, שאם תיראה – כפי שאני רואה אותה כיום בדימיוני – הרי שכולם, אבל כולם בלי יוצא מהכלל, יגיעו אליה בריצה, וייצאו ממנה בחיוך, ובינתיים, בואו ליהנות מהמבחר המוצע. אנחנו לשירותכם.
אהבתם את המאמר? שתפו אותו בפייסבוק והצטרפו לפייסבוק של ספריית דימונה!! פשוט לחצו על הלייק!!!
להתראות בספרייה.

לאונרדו דה-וינצ'י/ ד"ר רותי קלמן

בפתח דבר בספרו של מייקל ג'יי גלב  "לחשוב כמו לאונרדו דה-וינצ'י: שבעה צעדים לקראת חשיבה גאונית", כותב הסופר: "אני מאמין בכל לבי שגאונותו של לאונרדו טמונה לא רק ביצירותיו אלא גם ביכולתו לשמש לנו מקור השראה ליצור בעצמנו. שאלת המפתח היא, כמובן, האם אפשר למצות את עקרונות גישתו של לאונרדו להשגת ידע ולטיפוח האינטליגנציה וליישמם כדי שיאצילו עלינו מרוחם וינחו אותנו להגשמת הפוטנציאל האישי שלנו בצורה מלאה. תשובתי לשאלה זו היא חד-משמעית: כן! את היסודות החיוניים לגישתו של לאונרדו לידע ולטיפוח האינטליגנציה אפשר לחקור, ליישם ולחקות. מעבר לכל הישגיו המרהיבים, לאונרדו דה-וינצ'י הוא מעין אב-טיפוס לפוטנציאל האנושי, שאפשר ללמוד ממנו למה אנו מסוגלים." (שם, ע' 10).

למרות שכולנו יודעים שלאונרדו דה-וינצ'י היה גאון יוצא דופן, מוכיחים מחקרים מדעיים מהעידן החדש, שרוב בני האדם אינם מעריכים נכון את יכולותיהם השכליות. חוקרים גילו שבעזרת הכשרה מתאימה אפשר לשפר בצורה משמעותית תוצאות של מבחני איי-קיו, המאפשרים מדידה אובייקטיבית של כישורי הבנה, הסקת מסקנות וכושר שיפוט. כלומר, שלא מדובר בתכונה מולדת שאינה ניתנת לשינוי. כיום ידוע שיש סוגים שונים של אינטליגנציות: לוגית-מתמטית, מילולית-לשונית, מרחבית-מכנית, מוזיקלית, גופנית-תנועתית, בין-אישית-חברתית ופנים-אישית (מודעות עצמית).
עוד גילו החוקרים, שהמוח שלנו מסוגל להרבה יותר משאנו חושבים. המוח שלנו, יותר גמיש ורב-ממדי מכל מחשב-על. הוא מסוגל ללמוד שבע עובדות בשנייה, בכל שנייה, מעכשיו ועד סוף חיינו. האינטליגנציה מצוייה לא רק במוח, אלא בתאים הפזורים בגוף כולו. המוח הפרטי שלנו שונה מכל יתר המוחות בעולם. אין בכל ששת מיליארדי בני האדם החיים כיום, אחד אחר, שהוא בדיוק כמונו, והמוח שלנו גם מסוגל ליצור דפוסי מחשבה אפשריים במספר בלתי מוגבל.
המוח יכול להשתפר עם הגיל, אם רק נשתמש בו נכון, טוענים החוקרים. זאת בניגוד לתפישה הרווחת שדעיכה של היכולות המנטליות והפיזיות היא חלק בלתי נפרד מההזדקנות. לאמיתו של דבר, הנירונים שבמוח מסוגלים ליצור קישורים חדשים עם מורכבות גדלה והולכת, וגם אם נאבד אלף תאי מוח כל יום מעתה ועד סוף חיינו, האובדן הזה יסתכם בפחות מאחוז אחד מסך כל היכולת השכלית.

דרכנו להצליח בחיים היא לעיתים לקחת לנו מודל לחיקוי. ספר הגאונים מונה את עשרת הגדולים שבין הגאונים, שוודאי אפשר לקחת אותם כמודלים טובים לחיקוי: אלברט איינשטיין, פידיאס (הפסל ומתכנן הפרתנון) אלכסנדר הגדול, תומס ג'פרסון, סר אייזק ניוטון, מיכלאנג'לו, יוהן וולפגנג פון גתה, בוני הפירמידות, ויליאם שייקספיר והגדול מכולם: לאונרדו דה וינצ'י.

מחבר הספר מציין שבעה עקרונות לשיטת החשיבה של דה-וינצ'י, אותם הוא ממליץ לכולנו לאמץ:
עקרון הסקרנות – סקרנות ללא גבול בחיים ושאיפה ללמוד כל הזמן.
עקרון הראייה מתוך התנסות – מחוייבות לבחון את הידע באמצעות ניסוי והתנסות, התמדה ונכונות ללמוד מטעויות.
עקרון החושניות – חידוד החושים, בייחוד חוש הראייה, כאמצעי לחוויה מועצמת יותר.
עקרון העמימות – נכונות לקבל את הרב-משמעי, את הפרדוקס ואת חוסר הוודאות.
עקרון האמנות/מדע – פיתוח האיזון בין המדע והאמנות, בין ההיגיון לדמיון וחשיבה "כל מוחית".
עקרון טיפוח הגוף – טיפוח החן, המיומנות הדו-צדית, הכושר הגופני, היציבה הנכונה והאיזון הגופני.
עקרון הקשר – הכרה בכך שכל הדברים והתופעות קשורים זה לזה. חשיבה מערכתית.
הסופר מפתח את הנושא כשהוא מדגים כל עיקרון דה-וינצי'יאני בעזרת קטעים מתוך כתביו של דה-וינצ'י, רישומיו וציוריו. הספר מכיל גם שאלות למחשבה ולהערכה עצמית, ומטרתן לגרות את המחשבה ולשמש השראה ליישום העקרונות. כמו-כן מכיל הספר תרגילים מעשיים לטיפוח האישי והמקצועי. חלק מהתרגילים קלים לביצוע, ואחרים דורשים עבודה עצמית מאתגרת.

בנוסף, ישנה רשימה של ספרים ומקורות שאפשר להיעזר בהם כדי להתעמק בכל עיקרון וליישמו טוב יותר. הספרים הם מתחום הרנסנס, ההיסטוריה של הרעיונות, טיבה של הגאונות וכמובן חייו ועבודתו של דה-וינצ'י.
לחובבי הרישומים צפויה הפתעה מלבבת בחלקו האחרון של הספר. מוצע שם קורס רישום למתחילים ברוח רישומיו של דה-וינצ'י ובו תרגילי הצללה, תרגילי רישום מהזיכרון, תרגילי פרספקטיבה ועוד.

לאונרדו דה וינצ'י נפטר בגיל 67. חייו היו שזורים בהישגים מרשימים בתחום הציור, הפיסול, המתמטיקה, הפילוסופיה, האנטומיה, האופטיקה, הגיאומטריה, ההידראוליקה, התעופה, האדריכלות, ההנדסה, והרשימה עוד ארוכה. איש מלבדו לא ניסה להגיע להישגים בכל כך הרבה תחומים שונים, ולמרות שיש המקטרגים על כמות היצירות הלא גמורות שנשארו אחריו, בדבר אחד אין לאיש ספק – לאונרדו היה גאון, ששימש ועדיין משמש כמופת לחיפוש אחר הנשגב מבינתנו.

אהבתם את המאמר? שתפו אותו בפייסבוק והצטרפו לפייסבוק של ספריית דימונה!! פשוט לחצו על הלייק!!!

קריאה נעימה.

בתו של שומר הזיכרון מאת קים אדוארדס

כתבה: ד"ר רותי קלמן

כשסיימתי את הספר "בתו של שומר הזיכרון"  של הסופרת קים אדוארדס, נזכרתי בסרט "איש הגשם". לא רק בגלל האח עם תסמונת דאון, אותו שיחק כל כך טוב ובאופן מרגש כל-כך דסטין הופמן, אלא בגלל העובדה, שהאח השני (אותו שיחק טום קרוז) לא ידע עליו, כל עוד אביו היה בחיים. האב, בסרט, שם את בנו הבכור במוסד, דאג לו כל חייו וביקר אותו, אבל מעולם לא סיפר לבנו הצעיר על אחיו.


בספר שלפנינו מדובר ברופא שנקלע לסופת שלגים ונאלץ ליילד את אשתו בקליניקה שלו, בעזרת האחות שעבדה איתו. התקופה היא אמצע שנות השבעים, וההורים הטריים אינם יודעים שההריון הזה הוא כפול. האשה, מטושטשת מגז הרדמה, מבינה שנולד בן, ולא לגמרי קולטת שהיא יולדת גם בת. הרופא האב מזהה שהילדה היא עם תסמונת דאון "מה שמשך את עיניו היה הקווים המובהקים, העיניים הפונות כלפי מעלה כמו בצחוק, קפל העפעף, האף הפחוס..." ומיד עולים לפניו דברי הרופא שלימד אותו בלימודי הרפואה, שלא נתן סיכוי רב לילדים כאלה, ואף הדגיש שיש סיכוי שליבם חלש מדי.
באותו הרגע נזכר הרופא האב גם באחותו הקטנה, עם ההתפתחות האיטית והלב החלש, שנפטרה בגיל 12: "הוא החזיק את התינוקת ושכח מה עליו לעשות. ידיה הזעירות היו מושלמות, אבל הפער בין האגודל לאצבעות האחרות ניכר בבירור... הוא דמיין לעצמו את לבה, קטן כשזיף ומן הסתם פגום, וחשב על חדר הילדים שסויד בקפדנות ועל בובות הפרווה והמיטה היחידה. הוא חשב על אשתו העומדת על המדרכה לפני ביתם המכוסה שלג ואומרת: "העולם שלנו כבר לא יחזור להיות כמו שהיה." בבהלת הרגע ומתוך רצון להציל את חייהם הוא מגיע להחלטה נמהרת: "יש מקום אחד," אמר (לאחות – ר.ק.) ורשם שם וכתובת על גב מעטפה. "הייתי רוצה שתיקחי אותה לשם. בבוקר, אני מתכוון. אני אוציא את תעודת הלידה ואצלצל אליהם להודיע שאת באה." "אבל אשתך," אמרה האחות, וממקומו הרחוק הוא שמע את ההפתעה ואת ההתנגדות בקולה. הוא חשב על אחותו, רזה וחיוורת, מנסה להסדיר את נשימתה, ועל אמו הפונה אל החלון להסתיר את דמעותיה. "את לא מבינה?" שאל בקול רך. "הילדה המסכנה הזאת תסבול, קרוב לוודאי, מפגם רציני במוח. פגם קטלני. אני מנסה לחסוך מכולנו צער נורא." הוא דיבר בטון משכנע. הוא האמין במילים שיצאו מפיו. האחות ישבה והסתכלה בו מופתעת."

כשאשתו מתעוררת הוא מספר לה שנולדו תאומים, בן ובת, והילדה מתה בלידה. האשה הצעירה מאמינה כמובן לבעלה, אך מתקשה להתגבר על אובדן הבת. לבעל נודע בינתיים שהאחות שהייתה אמורה להניח את התינוקת בת-יומה במוסד, לא היתה מסוגלת לעשות זאת, והיא מגדלת בעצמה את הילדה. הם שומרים ביניהם על קשר, והסוד שבתוכו, והחרטה, אינם מאפשרים לו חיים שלווים ומאושרים.

בינתיים, גדלים שני התאומים, פול ופיבי, בשני בתים נפרדים, בלא שיידעו זה על זו. האחות, קרוליין, מצליחה לגדל את פיבי באהבה רבה, ועם כל הקשיים היא מאושרת מאד בחברת בתה המאומצת, בעוד שהמשפחה האמיתית של הילדה, מפורקת, אף מבלי לדעת למה. האב, ששרוי במצוקתו, אינו מעז לספר לאשתו ולבנו על הטעות הגדולה של חייו. האם, שמרגישה ריקנות אין קץ עם כל אהבתה לבנה, מרגישה שהאב בנה חומה סביבו, והם אינם יכולים לשחזר את האושר שליווה אותם טרם הלידה. הבן, שלכאורה לא חסר לו דבר, מרגיש את היעדרו של קשר חם בין הוריו, מה שמקרין גם על יחסיהם איתו, למרות אהבתם אותו.

כשרואים את החום והאהבה המקיפים את הילדה שננטשה, ואת החום, האהבה והאנרגיות החיוביות של הילדה עצמה, עוברת כמובן המחשבה, שאילו האב-הרופא לא היה מגיע להחלטה זו, ופיבי היתה גדלה בחיק משפחתה המקורית, כנראה שהמשפחה הייתה מאושרת ביותר, וחיה חיים שלמים ומלאים באהבה רבה. אך דווקא בגלל שניסה למנוע את הסבל, גרם האב לכל משפחתו לסבול.

הסיטואציה בספר, אינה הסיטואציה הרגילה לזוגות. בשנת 1965 לא ידעו לאבחן כמו היום את הבעייה בשלב ההריון, ונשים ילדו את עוברן, וקיבלו את הידיעה מהרופא המיילד. זו היתה כבר החלטה של זוג ההורים מה לעשות, אבל כאן, היה מקרה מיוחד. לרופא שהיה צריך ליילד את האשה היתה תאונה, והבעל, שהוא רופא במקצועו, נאלץ לבצע בעצמו את הלידה בלית-ברירה. הנסיבות של האירוע, הידע שלו לזהות את הסימפטומים, וההיסטוריה המשפחתית שלו עם אחותו, גרמו לו להחליט על דעת עצמו בלבד.

נראה על-פי אופייה של האם במהלך הספר, שאילו היו בסיטואציה שבה שניהם מבינים מה לפניהם, ולא רק הוא – אין ספק שאשתו לא הייתה מניחה לתינוקת לעזוב והייתה מגדלת אותה באהבה רבה. כך חושבת גם קרוליין האחות, כשהיא בדרכה עם התינוקת למוסד, שבסופו של דבר לא השאירה בו את הילדה "היא הסתכלה שוב על התינוקת. לא היה לה ספק שנורה הנרי הייתה רוצה לחבק את הילדה הזאת, גם אם נגזר עליה לא לגדל אותה", אבל איש לא נתן לה את האפשרות להחליט.
כן, לפעמים אנחנו מגיעים להחלטה שגויה שהיא הרת גורל לקיומנו, ו/או לקיומם של אחרים, ולעומת זאת יש מי שמחליט החלטות אמיצות ומלאות השראה שיכולות להציל חיים, כפי שעשתה האחות קרוליין בספר, וכפי שעושים הרבה אחרים גם היום, כשהם מאמצים באהבה את הנשמות הטהורות האלה ועוזרים להן לפלס דרך בחיים.

יש ספרים רבים על הנושא. אזכיר רק שניים מהם: "לגדול עם תסמונת דאון: הדרך לעצמאות" מאת זיגפריד פ. פושל, ספר שמביא תוכניות חדשניות בתחום ופתרונות מעשיים, וספר אישי מאד ומרגש, שנקרא: "נד ואני – להתבגר עם תסמונת דאון". גרג פאלמר, כותב הספר, מתעד בו שנתיים חשובות בחיי בנו.
קריאה נעימה.

שעת סיפור עם קלרה בספריית דימונה