יום רביעי, 19 בפברואר 2014

ירושות וצוואות / ד"ר רותי קלמן



בשבוע שעבר זכינו לשמוע בספרייה הרצאה מאלפת. הרצאתו של עורך הדין, הד"ר רענן פלץ, עסקה בירושות וצוואות. ישבנו מרותקים והקשבנו למוצא פיו של המרצה, איש מבריק, מהיר מחשבה, מהיר תשובה, עשיר בידע, ומלא הומור. אפשר היה להתרשם, שהוא נהנה לחלוק את הידע שלו עם כולם. גם הרצאה זו הוענקה לנו על-ידו מכל הלב וללא תמורה. אז הנה לפניכם תמצית ההרצאה.
אנשים שהולכים לעולמם, משאירים אחריהם לפעמים כאוס גדול. לא רק כאב, על עזיבתם לבלי שוב, אלא אף מעוררים את יצר הרע, אצל חלק מאיתנו. ילדים שרבים על הירושה, ילדים שדוחקים את רגליה של בת הזוג החדשה של האב שנפטר, סכסוכים במשפחה, טענות של מי שלא זכה וכולי. למקרים כאלה חשובה הכנת הצוואה (כמובן מראש...).

הנושא הטעון הזה, של בעיות ירושה, מופיע כבר בתחילת ספר בראשית טו ג עם סיפור אברהם החושש שלא יהיה מי שיירש אותו. בנות צלפחד מוזכרות בתנ"ך בספר במדבר, כ"ז, ח-יא, בעיקר משום שהיו הראשונות לרשת את אביהן, בהיעדר בנים זכרים, שכן על-פי המשפט הקדמון של אותו הזמן, רק בנים יכלו לרשת, ובכך היה תקדים ששינה את הילכות הירושה לדורות הבאים. גם חז"ל והרמב"ם עסקו רבות בנושא זה.

כל מה שאנו מורישים נקרא "עיזבון". המון דברים אנו מורישים: רכוש, זכויות, הון, וגם לעיתים צרות וחובות. ירושה על-פי דין, משמעותה, שאם לא עשיתי צוואה – יחלקו את רכושי על-פי חוק. צוואה – פירושה, שאני מבקש שיקרה משהו שונה עם רכושי, שלא על-פי דין. שאחרת, בשביל מה להכין צוואה? שהרי בכל מקרה יחלקו את רכושי ליורשיי הטבעיים. אדם יכול להחליט מה שהוא רוצה רק באמצעות צוואה.
אם אין לי יורשים ואני ערירי – המדינה תירש עפ"י דין, במידה ולא הכנתי צוואה. אבל, אם אני לא מעוניין שהמדינה תירש את הכסף, אני יכול לצוות את רכושי לכל מי שאני מעוניין בכך: לחברים שעזרו לי בחיי, לעמותות, למוסדות וכדומה.

בני-זוג מוגדרים בחוק כזכאים לרשת, גם כשאינם נשואים רשמית. תלוי במעמד האישי שבו הם נמצאים. בארץ – לא רק  כאלה הנשואים כדמו"י (כדת משה וישראל)זכאים לכך, אלא גם ידועים בציבור, למשל.
ילדים ובני זוג קודמים בירושה לאחים והורים. בני-זוג שנהרגו, חלילה, יחד בתאונה – מי שיירש אותם קודם כל הם הילדים. גם תינוק שנולד עד 300 יום לאחר מות האב, זכאי לרשת אותו, גם אם אמו של התינוק לא הייתה נשואה לנפטר.

מתי מישהו פסול מלרשת? מי שרוצח ורוצה לרשת, לדוגמא. בהתאם לפסוק המקראי "הרצחת וגם ירשת..." (מלכים א, כא, יט). אליהו התשבי אומר זאת לאחאב שרוצה לרשת את כרם נבות, לאחר שזה נסקל ומת בגללו. ואכן, מי שמנסה לרצוח  - אינו יכול לרשת. כך גם במקרה של דניאל מעוז המואשם ברצח הוריו, נורית ונח מעוז ז"ל, כנראה במטרה לרשת את כספם.
כשאין צוואה – כל מה שיש לנפטר, מתחלק באופן שווה בין כל היורשים הטבעיים, למעט הדירה. אם למשל נותרו לנפטר 100,000 דולר בחשבון הבנק שלו ושל אשתו. 50,000 הם שלה, ומה-50,000 הנותרים היא מתחלקת שווה בשווה עם ילדיה. במקרה של דירת מגורים משותפת. 50% שייכים לה. ומה-50% של הבעל שנפטר מגיע לה חצי. כלומר שיש לה כבר 75% משווי הבית, ואילו  25% הנותרים מתחלקים בין כל יתר היורשים הטבעיים.
לפעמים אנשים מתנים בצוואה ואת קבלת הזכויות בתנאי כלשהו. אבל לעיתים התנאים נחשבים כפסולים (מטעמי מוסר או תקנת הציבור (שלא יהיה שלטון המת על החי, או כדי שלא תרבינה העבירות). דוגמא לתנאים פסולים: אתה, בני היקר תקבל כך וכך, אבל רק במידה ותחזור בתשובה. או רק אם תתגרש מאשתך, או רק במידה שתתחתן. במקרים כאלה התנאים פסולים ואינם מהווים גורם קובע לקבלת הזכויות.

ישנן ארבע דרכים לכתוב צוואה:
1. צוואה בכתב-יד. המוריש כותב בעצמו וחותם, ולא נעזר באף אחד. צוואה מסוג זה, קבילה, במידה ואין מי שיתנגד.
2. צוואה עם שני עדים. היא נחשבת לצוואה פשוטה, לא מסובכת, בעלת עניין וכשרה לכל דבר. רענן מציע סוג זה של צוואות לגרושות, אלמנות, רווקים וכולי.
3. צוואה בפני רשות (כבדרך אגב) – אם בנאום לציבור או בפני אנשים רבים, מישהו מצהיר בפני הקהל, שאחרי מותו הוא מוריש כך וכך, אפילו אם הוא לא רשם את דבריו, ואפילו אם זרק את הדברים כלאחר-יד – אם מה שנאמר רשום בפרוטוקול, או ששמעו את הנואם מצהיר על-כך, מישהו יכול לתבוע זכויות על פי מה שנאמר באותה האסיפה (צוואה בפני רשות).
4. צוואה בעל-פה, או צוואת שכיב מרע. היא מתקבלת אם יש עדים ויש הוכחות, שמי שאמר את הדברים, היה בדעה צלולה, ובלי שהשפיעו עליו. מדובר בדרך כלל במקרים של חולים בבית-חולים, השוכבים על ערש דווי, או אנשים בבתי-אבות. כמובן, שחל איסור על עורכי דין לבוא ולנצל מצב כזה. במקרה של צוואה מסוג זה, והיה והאיש מתאושש ומחלים, מתבטלת הצוואה לאחר 30 יום. כמו-כן, צוואה שנערכה תחת איום, מרמה וכיו"ב – בטלה.
"צוואה הדדית" בין בני-זוג, היא סוג הצוואה שד"ר פלץ המליץ עליה לזוגות, ובנוסף, הוא נתן טיפ חשוב. גם אם יש צוואה הדדית בין בני-זוג, וגם אם יש חשבון משותף לשניהם. הרי ברגע שאחד מבני הזוג הולך לעולמו, חשבון הבנק נסגר מיד, גם אם היה משותף לשניהם, עד לפתיחת הצוואה, שזה יותר מ-30 יום. מצב כזה יכול לגרום לקשיים, שכן, דווקא בזמן שכזה, זקוק בן הזוג שנותר, לכסף כדי להסתדר בימי השבעה, ולהכנת המציבה וכמובן לכלכלה וכיו"ב. לכן מה שיכול לעזור לנו במצב כזה, הוא ללכת כבר עכשיו לבנקים, ולמלא טופס של אריכות ימים, או אריכות חיים. הטופס מאפשר לנו להודיע לבנק למי אנו מאשרים להשתמש בחשבון, לאחר מותנו, ומצב זה יפתור את בעיית החשבון הנסגר.
שוב תודה לעורך הדין והד"ר רענן פלץ על ההרצאה ועל כל שלמדנו ממנו, ושבת שלום.