יום ראשון, 13 באפריל 2014

ילדיהם של שומרי הפילים

כתבה:  ד"ר רותי קלמן


אחרי "הילדה השקטה" ו"חוש השלג של העלמה סמילה" , שני ספרים מצויינים  של הסופר הדני פטר הוג, לקחתי לידיי את הספר "ילדיהם של שומרי הפילים". הספר קצת שונה מקודמיו.

במרכז הספר נמצאים זוג אחים, פטר וטילטה, וגם אחיהם הגדול, האנס. בין פטר, מספר הסיפור, נער בן 14 לבין אחותו, הגדולה ממנו רק במעט, קיים קשר חזק מאד, אפילו טלפטי, של שניים שרמת האינטליגנציה וההשכלה שלהם היא הרבה מעל הממוצע "כששני אנשים חושבים ביחד על רעיון ששניהם בטוחים בו, זה דבר אחד. אבל מה שקורה עכשיו הוא יותר מזה. זה כאילו שתי התודעות שלנו הופכות לאחת למשך זמן מסויים..." וכמה שפטר נשמע חכם, הרי אחותו, טילטה, מבריקה בחוכמתה וידיעותיה. וכך עם יכולותיהם הם מצליחים להתחמק מקבוצה של אנשים הזויים לגמרי, שמנסים להשיג אותם או את הוריהם, זוג הורים תמהוניים כשלעצמם, שנעלמים, ולא בפעם הראשונה.

הספר מלווה באמירות פילוסופיות מעניינות, הנאמרות בעיקר על-ידי פטר. כשהוא מביט באחותו ומבין שהיא גילתה את הדלת, הוא שואל את הקורא: "...  מה שאני רוצה לשאול הוא אם תוכל לזכור רגע בחיים שלך שהיית מאושר בו. לא סתם במצב רוח טוב. לא סתם מרוצה. אלא כל כך מאושר שהכל היה לגמרי מאה אחוז מושלם...  אם אתה יכול לזכור רק רגע אחד, או עדיף כמה רגעים כאלה... אז מתחילה הדלת להיפתח." זה רגע, מנסה פטר להסביר, שבו אתה נישא על-גבי התחושות של האושר, מבלי להפעיל את המחשבות. ברגע שהמחשבות נכנסות – הקסם נעלם ואתה שוב בכלוב. 
למרות שמו של הספר, אין בו ולו פיל אחד לרפואה. אבל יש רעיון פילוסופי, שמדבר על כך שכולנו מחזיקים פילים בתוכנו. פיל גדול, או פיל קטן, ובעצם, זו מין מקבילה של סוד גדול, של מאוויים עצומים הנמצאים עמוק בלב, של משהו שמוביל אותך במקום שאתה תוביל אותו, וכך מתאר פטר את הפילים של הוריו: "... הפילים של אימא ואבא הם מהטיפוס האפריקני, שנודדים למרחקים ארוכים בלי שום אזהרה ושאתה יכול להיות איתם ביחסים סבירים, אבל אף פעם לא להיות בטוח בזה." 
רעיון הפילים מגיע כנראה מפתגם הודי עתיק שאומר: "אם תרצה להתיידד עם שומר פילים, ודא שיש לך די מקום לפיל".

תעלומת היעלמם של ההורים והמירדף אחרי הילדים גובל במצבים אבסורדים לגמרי, מוטרפים ועם הומור מיוחד, שקצת מזכיר לי ספר שכבר סקרתי אותו בעבר "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" (תוכלו למצוא את כתבתי בבלוג "עולם של חוויות ולמידה"). הספר ההוא היה של סקנדינבי אחר, משבדיה, בשם יונס יונסון. שם המצבים הגרוטסקים סבבו את הזקן החכם ועם זאת הנאיבי משהו, כשהוא נפגש עם שועי עולם, בלא שיבין דבר וחצי דבר בנבכי הפוליטיקה.

ברגע מסויים, מרגיש פטר, גיבורנו הצעיר והחכם את תחושת הבדידות "זאת הבדידות בלהיות סגור בתוך חדר שהוא אתה עצמך" ואז קורה לו משהו, והוא מבין שהוא לא צריך לנסות לגרש את הבדידות, אלא הוא מעתיק את תשומת הלב שלו ממנה, והיא פשוט מרפה, מזיזה את עצמה ונעלמת. "מה שנשאר במובן אחד הוא אני. אבל במובן אחר, זאת פשוט הרגשה עמוקה מאד של אושר." לצד המעקב שלנו אחר האירועים המוטרפים, הנגמרים בטוב,  עוסק הספר באימפרסיוניזם "התרשמות". יש מפגש מעניין של כל הדתות, ויש התייחסות מעניינת לדנמרק. 
קריאה נעימה.