באחד הימים ירדתי במדרגות ביתי בדרכי חזרה לעבודה. על המדרכה עמדה אישה בגבה אלי, וגבר עמד מולה עם מצלמה וצילם אותה על רקע הבית. תהיתי והמשכתי לרדת עד שהגעתי אל בני הזוג. האישה חייכה אלי ושאלה אם אני גרה בבית הזה. כשעניתי בחיוב היא אמרה: גם אני גרתי כאן פעם, לפני יותר מעשרים שנה. מי את? שאלתי, "הבת של ד"ר דרזנר" היא ענתה.
ידעתי שד"ר דרזנר הוא שבנה את הבית הזה בזמנו, ושמחתי לפגוש את בתו. מי שחי בדימונה בשנות השישים והשבעים, ודאי שהכיר אותו, את רופא הילדים שגר אז בדימונה. הבת סיפרה שאביה נפטר לפני שנה וחצי, ואמה, תיבדל לחיים ארוכים, ודאי תשמח לשמוע שהיא ראתה את ביתם הישן.
היזמנתי אותם, וזוג נוסף שהיה עימם, לסייר בבית. היא הסתובבה בהתרגשות עצומה בין החדרים, הצביעה ואמרה, כאן היה חדר העבודה של אבא, כאן היה החדר שלי, זה היה חדר האמבטיה שלי, וכן הלאה. נסחפנו בהתרגשותה.
כולנו מתרפקים לעיתים על זיכרונותינו. אם זה בית ילדותנו, או מאורע מרגש שהשאיר בנו חותם, מישהו שטבע בנו זיכרון עוצמתי, טעמים, ריחות, ילדות, רגעים מתוקים.
הספר שלפניי, המוגדר כספר הטוב ביותר לשנת 2012 על-ידי העיתונות האמריקאית, הוא סוג של ספר כזה, שמוביל את גיבוריו אל עברם. זהו ספרו של ג'ס וולטר הנקרא "ריחם המתוק של הזיכרונות". תרגום: נעה בן-פורת, רמות השבים: ניר, 2014.
עלילת הספר נעה בין שני צירים של זמן. הזמן של העבר (פלשבק, כמו בסרטים), בשנת 1962, והזמן הנוכחי. שלא בסדר כרונולוגי, מקפץ הסופר בין שני הזמנים, כשכל פרק מגלה לנו טפח נוסף מעולמם של הגיבורים. מה שקורה להם בזמן הנוכחי, ומה שקרה להם בעבר, המסביר במעט את מי שהם בהווה.
הגיבור הראשי הוא פסקואלה, צעיר איטלקי, שגר באי זעיר המצוי בשקע שבין שני צוקים. שם הוא מנהל בית-מלון קטנטן שכמעט ואין איש מגיע אליו. אל עולמו הצר, תרתי-משמע, פורצת כמו קרן אור, שחקנית הוליוודית לא מפורסמת אך מרשימה, המגיעה בטעות אל המפרץ הקטן. בעקבות קנוניה של במאי סרטים היא נשלחת למקום מבודד כדי להסתיר את סודה. העניינים מתפתחים אחרת ממה שתוכנן, והיא מגיעה בסירה אל פסקואלה "ואז היא חייכה, ובאותו רגע, אם דבר כזה אפשרי בכלל, פסקואלה התאהב, והוא יישאר מאוהב עד יומו האחרון – לא כל-כך באישה, שאותה לא הכיר כלל, אלא ברגע."
כמה שיחות ביניהם, זה כל מה שהיה. אבל כל חייהם יזכרו השניים את הרגעים הטובים שחלקו יחד, באותם ימים בודדים בהם שהתה השחקנית האמריקאית בכפר הנידח שבאיטליה. עוד אנו מתוודעים לחייל משוחרר, שחולם להיות סופר, וזיכרונותיו הקשים מהמלחמה אינם מרפים ממנו, לכוכב הקולנוע ריצ'רד ברטון, לא ככוכב קולנוע מוערץ ולא מושג, אלא איש בשר ודם, שמתאהב אהבת אמת בליז טיילור, אבל מאבד צלם אנוש בהתמכרותו הנוראית לאלכוהול, המובילה אותו על עברי פי-פחת. עוד אנו מכירים דמויות נוספות, כגון דודתו של פסקואלה, ובמאי סרטים נלעג ואנוכי, שכל כולו גרוטסקה של ניתוחים פלסטיים, המנסה לחזור לגדולתו על חשבון צרותיהם של אחרים.
חמישים שנה אחרי אותו מפגש בכפרו, מגיע פסקואלה לאולפן קולנוע הוליוודי כדי לחפש אותה אישה מסתורית. באופן מפתיע נרתמת קבוצה של אנשים, כל אחד מסיבותיו הוא, לעזור לו לחפשה.
סוף מפתיע. מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה