יום ראשון, 27 באפריל 2014

רשימת המשאלות / ד"ר רותי קלמן


עמדתי ביחד עם נטע ליד השולחן הקטן במועדון הקוראים שבספרייה, והכנו לעצמנו משהו לשתות.
"קראת את הספר רשימת המשאלות?" היא שאלה אותי. "לא" עניתי. "הוא טוב?" "כן" היא נשמעה נלהבת. "נהניתי מאד. עכשיו החזרתי. לכי קחי אותו לפני שייעלם". כשראתה שאיני מזנקת באותו הרגע, היא יצאה מהחדר, והביאה את הספר אלי. עד כדי כך היא הייתה נחושה שאקרא.

אז שאלתי את הספר, סיימתי את עבודתי ב-19:00 ובשעה 20:00 כבר התחלתי לקרוא, ולא הינחתי אותו מידיי עד חצות, כשאני כבר בחצי הספר ומרותקת לגמרי. אז תודה, נטע יקירתי, על ההמלצה המוצלחת, אכן נהניתי ואני יכולה בהחלט להמליץ לקוראיי. מדובר בספר "רשימת המשאלות" של לורי נלסון ספילמן, בתרגום מאנגלית של שרון פרמינגר. תל-אביב: ידיעות אחרונות, 2013.

מה עושה את הספר למעניין? אין זה ספר בלשי או ספר מתח. בכלל לא. אבל יש בו סיטואציה מעניינת, שהגורם לה הוא אם מוכשרת, שהקימה במו ידיה אימפריה לקוסמטיקה. לפני שהיא הולכת לעולמה בעקבות מחלה קשה, היא מחלקת בצוואתה את רכושה לשני בניה, ודווקא לבתה האהובה, שגם סעדה אותה יום ולילה בחודשי חייה האחרונים, היא מתנה את קבלת חלקה בירושה בהתנייה שנראית לבת מופרכת לגמרי. מה שמזכיר את מוטיב הבן/בת השלישי/ת האהוב/ה באגדות-עם שצריכ/ה לבצע משימה מיוחדת כדי לזכות בירושה הגדולה ביותר.
בגיל ארבע-עשרה, הכינה הבת, ברט בולינג'ר, רשימת משאלות לעצמה. משימות כמו: לעזור לחלשים, להתאהב, להיות מורה מדהימה, להופיע בהופעה חיה על במה גדולה, לקנות סוס, ועוד משאלות של נערה, שמצפה מעצמה שתגשים אותם.

את הרשימה הזו היא זרקה לפח, ברגעים של אכזבה מעצמה, כשבטחונה העצמי בשפל. אבל האם שלפה את הרשימה המקומטת מהפח, שמרה אותו, מחקה את כל מה שהבת כבר הגשימה, ואפילו העירה הערות של עידוד. היא הורתה לעורך הדין לעמוד על כך, שברט תמלא אחר כל המשימות שהציבה לעצמה בתור נערה, משימה אחת לכל חודש. ותוך שנה, לאחר שתסיים השלמת המשימה, היא תקבל את הירושה "פי נפער. "אתה מתלוצץ." אני מנפנפת את הרשימה מול עיניו. "את המשאלות האלה כתבתי לפני עשרים שנה! אני בהחלט רוצה לכבד את הרצונות של אמא שלי, אבל המשאלות האלה לא באות בחשבון!" הוא מרים את ידיו כמו שוטר תנועה. "הי, אני רק השליח." אני נושמת עמוק ומהנהנת. "מצטערת." אני שוקעת בחזרה בכיסא ומשפשפת את מצחי. "מה היא חשבה לעצמה?"
ברט המומה. חייה שהיו על מסלול, כביכול, בטוח, מוסטים ממסלולם. אבל כשהיא לומדת להתמודד עם פחדיה, ולעמוד באומץ מול אתגרים, ומול הכוחות שבה, היא מתחילה להתקדם. בתור מוטו לספר בחרה הסופרת לורי נלסון ספילמן במשפט חזק ומעורר השראה של הפסיכואנליטיקן, קארל יונג, שאמר: "מי שמביט החוצה – חולם; מי שמביט פנימה – מתעורר".

אין ספק שברט בולינג'ר מתעוררת, ומוצאת את חייה שווים הרבה יותר, בזכות אם חכמה ואוהבת. מאמציה של ברט נעים בין כישלון להצלחה, כשעורך הדין תומך בה, ומעודד אותה. בכל פעם שהיא עוברת משימה, הוא נותן לה מעטפה ורדרדה. כל מעטפה מכילה מכתב מהאם, שמברך אותה על השלמת עוד משימה, ומעודד אותה לקראת הבאות.
אין ספק שהאם הכירה היטב את בתה, והיא מכוונת אותה, ברגישות ובחוכמה, ללכת בדרכים הנראות כבלתי אפשריות למי שלא מאמינה בעצמה, אך מתגלות כהכי נכונות לחייה. מומלץ!