יום חמישי, 22 באוקטובר 2015

מסע של מאה צעדים מאת ריצ'רד ק' מוראייס

כתבה: ד"ר רותי קלמן


קודם ראיתי את הסרט, ונהניתי מאד. אחר-כך באה הקריאה של הספר, ועליה התענגתי על כל מלה. הוושינגטון פוסט בוק וורלד כותב על כך: "חובבי בישול רציניים יתעלפו מרוב עונג. מוראייס מתמסר כולו לכתיבה תיאורית שהופכת את הקריאה לאירוע גסטרונומי".
כבר ציינתי בעבר, שאני מאד אוהבת סרטים הקשורים לאוכל ולמטבח. אבל יש עוד משהו, שמרתק בסרט ובספר. המסע, שעושה נער הודי, שמקבל הזדמנות להגיע למשהו גדול. יש לו חוש טעם פנומנלי. היכולת שלו להבחין בשלל הטעמים והתבלינים בביס אחד, הם מעבר ליכולות של אדם רגיל. יוצא הגורל והוא נולד להורים שעוסקים בבישול ובהסעדה.

לאחר מותה של האם לוקח האב את כל ילדיו ויוצא איתם למסע קולינרי ברחבי אירופה. מיטלטלים ממקום למקום, הם טועמים משלל הקולינריה המקומית, ועוברים הלאה. הילדים כבר מתחילים להתלונן ורוצים מקום של קבע, אבל האב אינו מוותר וממשיך לנהוג ברחבי היבשת האירופית עד... שבפאתי מקום קטן בצרפת בשם "לומייר", "מודיע" לו המנוע של האוטו שלא עוד. האב והדוד יוצאים לבדוק מה התקלה. יתר בני המשפחה מחלצים עצמות ומרוצים מההפוגה. ולפתע הם מבינים שנפל דבר. הם עומדים ליד אחוזה מפוארת עם אורווה וקיסוס, שצמח על חומת האבן. "כתוב שזה למכירה", אמרתי. גורל הוא דבר רב עוצמה. אי-אפשר לברוח ממנו, בסופו של דבר... לומייר היתה חלקת אלוהים הקטנה שבה נעצנו את עקבינו".

ומול חלקת אלוהים הקטנה שלהם, נמצא "לה סול פלורה", פונדק דרכים, שזכה לכתרים רבים בתחום הקולינרי הצרפתי, ואף זכה לשני כוכבי מישלן. את המקום מנהלת מאדאם גרטרוד מאלורי, שפית בת 65, שניהלה בקשיחות את מטבחה, כשאוסף נדיר של ספרי בישול מציף את חדריה, ומשמש כבסיס לתבשילי המקום.
השכנים החדשים לא מובנים לה. ברעש שהם מקימים, בהמולה ובהתרוצצות שלהם, הם מפירים את האיזון העדין של קיומה. למולה, קמה מסעדה ססגונית ומלאה במוסיקה זרה ורעשנית. "הכתובת, באותיות זהב ענקיות על רקע ירוק איסלמי, מילאה את הלוח כולו... "מיזון מומביי", והתחרות בין שתי המסעדות מתחילה. הן מתחרות על המוצרים הטריים של השווקים, על הלקוחות, על קיומן.

במטבח ההודי, מבינים שהסבתא הזקנה כבר לא כל כך יכולה לבשל. הדודה אינה יודעת לבשל דבר. וזו ההזדמנות של חסן, הנער, בן ה-18, להיכנס למטבח להתחיל לבשל. הוא  מתאמן על בישולים, ובחושיו המיוחדים הוא מצליח להוציא מנות טובות ולמלא את המסעדה.
מאלורי מתחילה להכיר בכשרונו של חסן ומבינה, שהיא עצמה כבר לא תקבל את הכוכב השלישי של מישלן, אבל בידע העצום שלה, היא יכולה ללמד את הכישרון הצעיר הצומח למולה במסעדה המתחרה. האם יסכים האב? קיראו! ספר מקסים!

יום שבת, 17 באוקטובר 2015

אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין

כתבה: ד"ר רותי קלמן


אוגאסטוס (גאס) ווטרס והייזל גרייס הם זוג צעירים יפים, חריפי שכל ואינטלקטואלים. הם מתאהבים, ואפשר היה לחשוב שהכל יהיה מעתה דבש. אבל הכוכבים לא פינקו אותם. הריאות של הייזל, בת ה-16, מלאות בגרורות סרטניות, והיא מסתובבת עם בלון חמצן בעגלה, ואילו אוגאסטוס, רק בן 17, כבר איבד רגל אחת לטובת הסרטן. הם הכירו בקבוצת תמיכה, ויחד עם חברם, אייזק, שמתעוור עם הזמן, הם הופכים לשלישיית חברים טובים.

הספר "אשמת הכוכבים" של ג'ון גרין, הוא ספר מרתק וחכם, מרטיט את הלב ואפילו מצחיק, למרות הנושא הקשה. השלושה מתמודדים עם המצב על-ידי הומור, על-ידי הכנת הספדים זה לזה, בימוי טקס ההלוויה, הכנת חליפת הלוויות, ועל-ידי דיבור חופשי ופתוח, על המוות, ומה שמעבר לו.
הוא פוחד משכחה ארצית. היא – לא. כשהייזל תוהה, כמה אנשים כבר מתו עד כה, לאוגאסטוס יש תשובה מוכנה "במקרה אני יודע את התשובה לשאלה הזאת," הוא אמר. יש שבעה מיליארד אנשים חיים, ובערך תשעים ושמונה מיליארד אנשים מתים... יש בערך ארבעה-עשר אנשים מתים על כל אדם אחד חי".

ההורים של כל הצעירים האלו מצטיירים כרגישים, תומכים, עוטפים באהבה, נעזרים זה בזה כדי להחזיק מעמד, ומנסים לשמור עליהם מפאת גילם הצעיר, באופן שמעורר חיוך. כשהייזל מגיעה לראשונה לבקר את אוגאסטוס, הוא רוצה להזמין אותה לראות איתו סרט במרתף. האב מסקל את הניסיון. "אתם יכולים לצפות בזה בטלוויזיה בסלון, " אבא שלו אמר... "נראה לי שנרד לראות את זה במרתף." אבא שלו צחק. "ניסיון יפה. סלון." או כשהשניים טסים לאמסטרדם עם אמה של הייזל, במסגרת קרן המשאלות של ילדים חולי סרטן, נושקת הייזל על לחיו של הנער המתלהב מההמראה הראשונה בחייו. התגובה של האם לא מאחרת לבוא: "רק לידיעתך, אני ממש כאן... "זה בידידות," הזכרתי לה, והסתובבתי לתת גם לה נשיקה על הלחי."

הזוג הצעיר גם עוזר לאייזק להתגבר על אהבתו הנכזבת למוניקה בדרכים שונות, ויש קטעים מרגשים של השניים, כמו במסעדה על גדות התעלה באמסטרדם, כשהם מתענגים על כל ביס, ושותים שמפניה של "כוכבים", או כשהייזל מבינה, שהרצון שלה לנשק את אוגאסטוס לראשונה, דווקא בבית אנה פרנק, הוא הרצון של אנה, שצעירים כמוה יחיו ויתאהבו כמו שצעירים צריכים להתאהב, כמו צוואה רוחנית. הם מתנשקים ומוצאים עצמם לפתע מוקפים בקהל רב שמוחא להם כפיים בהתלהבות.

הניו יורק טיימס כתב: "גרין מראה לנו מהי אהבת אמת – שני צעירים המקבלים זה את זה ועוזרים זה לזה בכל המצבים הגופניים והרגשיים הקשים ביותר – וזה רומנטי יותר מכל שקיעה על החוף."
הספר תורגם לעשרות שפות, ואף זכה לגירסה קולנועית ב-2014. מומלץ.