כתבה: ד"ר רותי קלמן
מוני אנדר, מחבר הספר, הוא איש תקשורת ופרסום חרדי, בן 36. מוסמך לרבנות, נשוי ואב לארבעה. בסיפורים אלו אין הוא נוקט נימה אישית. אלא נותן לגיבוריו להציג את האמיתות שלהן. אלה הקשורות מאד לעולם החרדי, ואלה – שלא, והכל עם ראייה מפוקחת, פתוחה, מלאת הומור מצד אחד ומרגשת עד דמעות בהווייתה, מצד שני.
הסיפור הנושא את שם הספר, 'חצי חלון חצי מראה' עוסק בדודי זילבר, בחור ישראלי חרדי, שיוצא לעולם הגדול, או יותר נכון, לאמריקה, ונפתח לכל מה שלא היה בעולמו, עד שהוא הופך לגנגסטר.
ברגע שהוא נתפס, מותר לו לקיים שיחה אחת מהכלא. הוא מקיים אותה באופן שמפתיע את השוטרים, אבל מראה לנו מה נשאר חשוב לו באמת. הוא יושב אזוק בתחנת המשטרה בחדר, שבו הזכוכית היא משוריינת וחד-כיוונית. הזכוכית היא מראה מבחינתו, וחלון מבחינת הצופים שבחוץ. אבל זו יותר מאשר סיטואציה פיזית. היא כל מה שהסופר רצה להראות בספר זה. המראה שרואה הגנגסטר הישראלי, היא הבבואה העצמית הפנימית שלו. האמת מוטחת בפניו. תראה עד לאן ירדת. עם כל זאת, עכשיו אתה מבין מה באמת חשוב לך. לעומת זאת, הצופים מבחוץ הם לא רק השוטרים המביטים בו, ורואים פושע בבגדים יקרים, אלא אנחנו, הקוראים, המקבלים חלון צפייה קטן לחייו ולמחשבותיו, כמו גם לחייהם ועולמם של יתר דמויותיו המעניינות של מוני אנדר.
בין סיפוריו של אנדר אפשר למצוא את הסיפור 'שלושה חודשים מהיום'. זהו סיפור מרגש ביותר על ניסים, האב הנוסע עם בנו ישראל, החולה אנושות, לאדמו"ר, עושה הניסים, בפילדלפיה. אב, שלא מוותר, גם כשהאחרים ויתרו. או הסיפור 'לא עלינו' של ריבקי, הנערה המועמדת לשידוכין, אשר נדחית שוב ושוב על-ידי חתנים פוטנציאלים רק בשל אחיה האוטיסט, וכך מתארת ריבקי את תגובת האנשים לאחיה: "מאיר הוא אחי הקטן. והוא אוטיסט. "לא עלינו", כמו שכל מי שאומר את המילה הזו ממהר להוסיף. בהתחלה בכלל חשבתי שזה השם של מה שיש לו. "אוטיסט-לא-עלינו". ברצף ובבת אחת. רק אחרי זה הבנתי שיש אנשים אחרים, שלהם יש "לוקמיה-לא-עלינו" ו"ניוון שרירים-לא-עלינו", ו'לא עלינו' זה פשוט שם המשפחה של כל המחלות והצרות שיש בעולם. יותר נפוץ אפילו מ'כהן' שלהם עשרים וחמישה עמודים ברצף רק בדפי זהב של ירושלים."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה