יום שישי, 18 בנובמבר 2016

אריך קסטנר

כתבה: ד"ר רותי קלמן


לקחתי לידי ארבעה מספרי אריך קסטנר, וניסיתי לבדוק מהו סוד קסמו של הסופר הזה, שספריו הותירו בכל קוראיו, רושם כה חזק, שאינו נמחה גם עם חלוף השנים.
ב'פצפונת ואנטון' אהבתי את הערותיו לאחר כל פרק. בהערות אלה הוא מוודא, שהקורא הצעיר הבין את המסר אותו ניסה להעביר. העולם מכיל טוב ורע. המידות הטובות של אנטון, האם הלא-אמהית של פצפונת. הקשר החברי בין שני הילדים. המטפלת המושחתת והנסחטת המנצלת את פצפונת, בהיעדר השגחת ההורים. אנטון העני עוזר למשפחה העשירה לפתור את בעיותיהם, ובכך גם תורם לו ולאמו. קסטנר מעמיד ילדים תמימים מול אנשים רעים, וזאת כדי לחנך ולהסביר, בדרך הסיפור, סיטואציות מהחיים, וכיצד לצאת מהן בדרך הנכונה. הוא עושה זאת בגובה העיניים, תוך שהוא מעודד אותם להשתמש בדמיונם הפורה ובשכלם.

ב'אמיל והבלשים', שוב סיטואציה של נער עני החי רק עם אמו, ובוחר להיות ילד טוב, כדי להחזיר לאם העובדת קשה לפרנסתם וללימודיו. אמיל נשלח לביקור אצל סבתו ודודתו בברלין. ברכבת הוא שומר על הכסף שקיבל מאימו. אבל למרות זהירותו, הוא מכוייס בשנתו. לעזרתו מתגייסת בברלין חבורת ילדים, ויחד הם מצליחים להשיב לאמיל את כספו. שוב יש איש רע בסיפור, ואחוות ילדים ותושייה, שמצליחות לפתור את הבעייה ולהפוך את הקערה על פיה.

ב'הכתה המעופפת' אנו מבינים שיחסי אם-בן בספריו, מבוססים לגמרי על יחסיהם של אריך קסטנר ואמו, המושתתים על דאגה, כבוד, והמון אהבה. בספר זה מציג  קסטנר את התיזה שלו לילדים. החיים אינם אידיליה. אין בהם רק אנשים טובים, ויש סיבה לדמעות. גם ילדים נכשלים, נפגעים, נעלבים, חוטפים מכות, אבל החשוב הוא לדעת להתמודד. שני הנתונים ההכרחיים לילדים כדי להתגבר, מסביר קסטנר בספר זה, הם: אומץ-לב ופיקחות: "עליכם להיות חזקים בפני מהלומות... עליכם ללמוד לספוג מכות ואף לעכל אותן. שאם לא כן, תהיו המומים עם הסטירה הראשונה, שיסטרו לכם החיים... ובכן אל יפול רוחכם! גדלו לכם עור עבה."

את "אורה הכפולה" קראתי פעמים רבות. אחד הדברים המרתקים בתאומים הוא לראות את התנהגותם. קסטנר מאד אוהב תאומים. אולי משום שגדל כבן יחיד והשתוקק לאח. ב'פצפונת ואנטון' מדמיינת פצפונת שיש לה תאומה. יש לו ספר הנקרא 'אמיל והתאומים', וספר זה, עוסק כולו בנושא התאומוּת, ובסיטואציה המעניינת, שהתאומות, לי ואורה, מגלות זו את זו במקרה. גם כאן באה לידי ביטוי השקפתו. הבנות מגלות אומץ לב, בהתחלפותן בבתים, ותושייה.
קסטנר מצהיר במפורש שמטרתו היא להגיע לחברה טובה יותר, שבה אין מעמדות, ויש צדק. הדרך בה הוא נוקט להשגת המטרה, היא הספרים לילדים, עם דוגמאות של ילדים שחווים קשיים, נעזרים בילדים אחרים, מגלים אומץ וחוכמה ופותרים בעיות.



יום שישי, 11 בנובמבר 2016

ההיסטוריה הסודית מאת דונה טארט

 כתבה: ד"ר רותי קלמן


640 עמודים מרתקים מכיל הספר הראשון של דונה טארט 'ההיסטוריה הסודית'. מבקרי העיתונים שיבחו את הספר ואת הכתיבה של טארט, ואכן כתבתי בעבר על ספרה 'החוחית' בבלוג הספרייה,שזכה בפרס הפוליצר היוקרתי. 
מה שמיוחד בספריה של טארט הוא זווית הראייה. אנו בדרך כלל קוראים ספר מצד הטובים: הקורבנות החפים מפשע, המשטרה והבלשים וכמובן שבסוף הפושעים באים על עונשם. אבל הפרופיל של ה"רוצחים" שלפנינו, שונה ממה שאנו רגילים. אנו לומדים להכיר אותם כסטודנטים טובים ומבריקים, ללא שום עבר פלילי, בהתנהלות היומיומית הרגילה שלהם, בחוויות שלהם, מה הם אוהבים לאכול, ובעיקר מה הם שותים, אלכוהול. מה שבבירור מסאב, ומוביל להתדרדרות בהתנהגותם.

ששת חברי החוג האליטיסטי ללימודים קלאסיים מגלים התעלות שכלית של ממש ביוונית, שפות עתיקות וההיסטוריה העתיקה, אך שקועים במצב ניווני מתקדם מבחינה נפשית, וגם היכולת שלהם להיות פיקחים בזמן השיעורים, הולכת ומתדרדרת. מה שמוביל אותם לשני מעשים הרי-גורל. האחד, שנגרם בשגגה, והשני- רצח שכלתני, מחושב מראש.
נראה כאילו הם ניסו ליישם ביחד, ובנפרד מכל היתר, את העולם היווני תוך הזדהות עם פולחנים עתיקים ופילוסופיות יווניות "המוות הוא אבי היופי," אמר הנרי. "ומהו היופי?" "אימה."... ואם היופי הוא אימה" אמר ג'וליאן, "אז מהי התשוקה?..." "לחיות," אמרה קמילה. "לחיות לנצח" אמר באני."
המשותף לכל הקבוצה המסוגרת הזו, הוא קודם כל, הרקע המשפחתי שהם באים ממנו, או יותר נכון, היעדרו. ריצ'רד, המספר, הצטרף לקבוצה מאוחר יותר, והוא מספר שיחסית למקרי המשפחה המעניינים של האחרים, אצלו לא היה שום דבר מיוחד. אבל ה"שום דבר מיוחד" הוא בעצם התעלמות טוטאלית של הוריו בו בתקופת הקולג'. קודם לכן, היה מדובר באב צועק ואפילו מכה, אותו ואת אימו, ולאחר מכן, מוכנים הוריו לשלם את לימודיו בקולג', לא כל כך מתוך דאגה לעתידו ולהשכלתו, אלא בעיקר כדי שיעזוב את הבית. ברגע שהוא מגיע למקום לימודיו, אין לו כסף לקיום, ואין לו בית לחזור אליו.
היעדר משפחה, או יחס מרוחק מצד המשפחה הקיימת, מאפיין את כל הקבוצה, ואולי, אם לא ודאי, שיש בכך סיבה אחת משמעותית לפחות, להתנהגות חסרת האחריות, שהם מגלים.

טארט שותלת התייחסות ל'גטסבי הגדול' המתייחס להוללות, לשתייה ולמסיבות, וכן לספרו של דוסטויבסקי 'החטא ועונשו'. כי כמו ב'החטא ועונשו', גם כאן, אחרי ביצוע הרצח, מתדרדר מצבם של חברי הקבוצה. הם מסתובבים מרוטי עצבים, רבים ביניהם, ועם חרטות מצד אחד, וחששות מהמשטרה, מהאפ בי איי, ומסקרנות של סטודנטים, מצד שני. ובעיקר הם מנסים למנוע מג'וליאן, המרצה הנערץ, לדעת. אבל כדור השלג של המעשה רק הולך וגדל, והחבורה מתפרקת לגמרי, כל אחד לגורלו, עם החטא ועונשו.




יום שישי, 4 בנובמבר 2016

בית הקפה של נורה אפרון מאת ורד שנבל

כתבה: ד"ר רותי קלמן


ניו יורק. העיר הגדולה. אנשים יכולים להיות בה לגמרי אנונימיים. או למצוא פתאום אהבה גדולה.
ליב ואיילנד, שני ישראלים מוצאים עצמם בדירות סמוכות באפר וסט סייד, שכונה ברובע מנהטן. שניהם מגיעים לשם בעקבות לב שבור. הם מגיעים, כל אחד לחוד, כדי ללכת לאיבוד. כדי להישאר אנונימיים. כך גם ניסן, שאף הוא ישראלי בודד, שברח מהשפלותיה של אמו, והוא מנהל בית קפה. בבית הקפה הזה צולמו בעבר קטעים של סרט, של הבמאית נורה אפרון, שהיא הבמאית של "כשהארי פגש את סאלי" וניסן, שדומה לתום הנקס, ששיחק על סט הצילומים בסרטה החדש, זוכה לרגע של תהילה כשהוא מצטלם איתו.

המשפט "חיים בסרט", מקבל כאן משמעות, כשליב שמנסה להפיק סרטון קצר לקבלת מלגה, מצלמת כל מה שהיא רואה, ומחפשת משמעות דרך עדשת המצלמה, לחיים שלה. היא מתאכזבת שוב ושוב, כשכל הפנטזיות הכמו-קולנועיות של חייה מתנפצות שוב ושוב. נראה שהיא חיה בכאילו, כמו כפיל בסרטים.

אביה שמגדל את ליב לבד, לאחר מות אמה, מביא בת זוג נהדרת, שמתייחסת אליה נפלא, אבל נפטרת גם היא. היא מתכננת חתונה עם מישהו אבל מתאהבת באחר שנפטר. הזקנה, שהיא מתגוררת אצלה ומתייחסת אליה כנכדה, מפונה למוסד סיעודי, ומלבד עבודת המלצרות, היא דואגת להיות מאחורי צוותי צילומים של סרטים, כשהיא מנסה לחוות את החיים של השחקנים: "יש משהו במאחורי הקלעים – הרגעים שהשחקנים מתקלפים מהדמויות ונחשפים – וזה יכול להיות גם בלי כוונה תוך כדי סצנה, ואז יש "פספוסים", שהם הקטעים הכי נצפים, הערבוב הזה בין בדיון למציאות, הדבר הזה שעושה נעים בלב – קשה לה להסביר את זה במילים... היא לא מתעייפת ולא מפסיקה לחפש את החומרים שייתנו לה תקווה. אפילו אם זאת רק אשליה. החומרים שלה היו בדיוק אלה. של מאחורי הקלעים. של האנשים מאחורי השחקנים... וכל זה גורם לה איכשהו להרגיש טוב עם החיים שלה... וכשתצלם את הסצנות האחרונות בסרט הזה היא תרגיש – אפילו תבין, גם אם תתקשה להסביר לעצמה וזה משהו שלעולם גם לא תוכל – שהפיקציה שלו התערבבה עם עלילת חייה שלה".

'איילנד' היה מורה בישראל. אך במהלך חתונתו, רגע לפני החופה, נעלמת הכלה. הוא מסתגר בתוך עצמו ו'קצת יורד מהפסים'  במופע סהרורי של התערטלות מתחת לחלונה, בניסיון להראות לה את עוצמת אהבתו. אבל היא מתעלמת, והוא מגלה, שאחד מתלמידי בית הספר צילם את הסצנה והפיץ ביוטיוב. ההשפלה הכפולה היא זו שמכריעה. הוא עוזב.
וכך הוא מגיע יום אחד לבית הקפה הזה של ניסן בניו יורק, כדי לאכול ארוחת צהריים. וליב, מפילה עליו בטעות את המגש. איך אומרים? כל סוף הוא גם התחלה.