יום רביעי, 27 בספטמבר 2017

'כל האור שאיננו רואים' – רומן היסטורי מאת אנתוני דואר. מאנגלית – שאול לוין

 כתבה: ד"ר רותי קלמן



542 ע' מכיל הספר היפה הזה, שהוא רב-מכר בינלאומי, ואף זכה ב-2015 בפרס פוליצר. הכתיבה של אנתוני דואר נפלאה, ואנו נחשפים לשני צעירים, שגדלים בתנאים לא פשוטים. שניהם מבריקים בשכלם, ונמצאים משני צדי המתרס במלחמת העולם השנייה.

ורנר גדל עם אחותו יוטה בבית יתומים בצולפריין שבגרמניה. כבר מגיל שמונה, הצליח לתקן רדיו, ומכל הסביבה מביאים לו מקלטי רדיו לתיקון. הוא רוצה להיות מהנדס כשיהיה גדול. למרות שהסיכויים שלו ללמוד אינם גדולים. בארוחות הצהריים, הוא קורא ספרי פיסיקה ולפעמים בלילה מקשיבים הוא ואחותו לשידורי מדע בצרפתית "המוח סגור בחושך מוחלט...  אף פעם לא באור. ואף על פי כן העולם שהוא בונה ברוחנו מלא אור... אז איך, ילדים, יכול המוח, שחי בלי ניצוץ אור, לבנות למעננו עולם מלא אור?" השידורים מסתיימים תמיד במנגינה ('אור הירח' של דביסי).

בגיל צעיר מאד, מתעוורת מארי לור ל'בלאן לחלוטין. מי שמגדל אותה הוא אביה, המשמש כמנעולן הראשי של המוזיאון הלאומי לטבע בפריז. כדי להכשיר אותה להתמודד לבד עם החיים, בנה אביה מודל מדוייק של השכונה, והוא חד לה חידות. היא קוראת ספרים, לומדת את סביבתה, ומבקרת תדיר במוזיאון הלאומי לטבע. בימי ההולדת מביא לה האב, תמיד, בית קטן, שכולו אתגרים מחשבתיים. היא מפענחת במהירות. הידע הזה יעזור לה בעתיד.

המלחמה מעמידה את שני הצעירים בפני אתגרים. מארי לור עוברת עם אביה לסן מאלו, שבה גר אטיין, אחיו של סבה. האב, שנשלח לשם כדי להבריח מהמוזיאון את האבן היקרה ביותר בעלת 133 קאראט, בונה לה, גם כאן, מודל של העיר הנכבשת על ידי הגרמנים. כולם מצווים למסור את כל מקלטי הרדיו שלהם. ורנר, נאלץ לעזור לגרמנים לגלות משדרי רדיו, ובשלב מסויים נעצר אביה של מארי לור, והיא נשארת עם הדוד-רבא ועם סוכנת הבית, מאדאם מאנק. הפועלים בסתר כדי לחבל בפעילות הגרמנית, ולשדר קודים מחתרתיים.

הקונכייה היא מוטיב חשוב בספר. היא ספירלית, משוריינת, ובלתי חדירה. כך מארי-לור רוצה להיקרא. קונכיות ורכיכות נמצאות במוזיאון הטבע, במסתור ליד הים, בחדרה וגם בעתיד. אחת מהקונכיות הספריליות היא הנאוטילוס, שאינה רואה טוב, אך יכולה למצוא את מזונה. על שמה נקראת הצוללת בספר של ז'ול ורן 'עשרים אלף מיל מתחת למים', אותו היא קוראת וממנו מושפעת. חברו של ורנר, פרדריק, שנפגע מוחית מהתעללות הצוערים, יוסיף ויצייר ספירלות, כל חייו, במקום ציפורים של חופש.

האור, העובר בספר כחוט השני, משמש כמוטיב ראשי. הוא נעלם, לכאורה, מחייה של מארי-לור. בגלל העיוורון, מאסרו של אביה, והמלחמה. אבל מארי-לור בטוהר לבבה מקרינה אור של תקווה, גם בימים של חושך.


יום שלישי, 19 בספטמבר 2017

דימונה שלי

כתבה: ד"ר רותי קלמן


יש מקומות מדהימים ברחבי העולם ובארצנו שלנו, אבל המקום הכי טוב בשבילי, ובשביל ילדיי ונכדיי הוא דימונה. כאן הבית האמיתי.
דימונה מתפתחת בשנים האחרונות, ואפשר לזקוף זאת באופן מוחלט לזכותו של ראש העיר שלנו, מר בני ביטון, שמשקיע, ובגדול. תאורת לדים ברחובות ושלטי רחובות סולאריים גם יצביעו על העובדה, שהמטרה היא לא לבזבז כסף לשווא, אלא לחסוך כשאפשר. מבני החינוך והתרבות, מקבלים שדרוגים, אולמות ספורט, הצללות, ומשטחי בטיחות, ושכונות חדשות ויפות קמות בעיר.
מערכת החינוך המצויינת שלנו, שכבר זכתה פעמיים בפרס חינוך ארצי, מגדלת את ילדינו בחממה. מנהלי בתי הספר משקיעים את נשמתם בכל ילד וילד כדי לחנכו כראוי, ולטעת בו ערכים וידע, משלב הגנים ועד התיכונים, כולל לציבור הדתי על כל גווניו. לצידם עובדים ארגונים שונים, כגון: פותחים עתיד, 360, ועוד, שעם העירייה פועלים כנגד אלכוהול, סמים ואלימות, ועוזרים ומקדמים כל מי שנמצא בסיכון, או מתקשה בדרך.

לצד מערכת החינוך הרגילה, נמצאים בדימונה גם מוסדות נוספים, שמעניקים משמעות איכותית לשעות הפנאי. מרכז "להבה" מכשיר לשימוש במחשבים. אגף התרבות בעירייה מביא מופעי ענק לתושבי העיר, חלקם חינמיים. במרכז לגיל הרך נפגשים אנשי מקצוע עם ילדים, מביאים הצגות, ג'ימבורי וחוגים מעשירים. המתנ"ס מספק חוגים רבים, סינמטק פעיל, מקום לקבוצת "אמצע החיים" של הגיל השלישי, מרכז נוער שהוא מענה למאות צעירים, וקורס הכנה לצה"ל.
הקונסרבטוריון תורם לעולמם המוסיקלי של ילדי דימונה, ומגיש לבגרות במוסיקה. הספרייה מספקת את הספרים החדשים ביותר, סדנת כתיבה, מועדון קריאה, מקום לכנסים, חגיגות ספרותיות לתלמידים והורים, מחשבים, שעות סיפור שבועיות, הצגות, הרצאות, מופעים מוסיקליים, נותנת מענה לבעלי צרכים מיוחדים, ופותחת סניפים לציבור תורני וחרדי לדימונה ולסביבה. היכל התרבות מביא הצגות איכותיות לילדים ומפגשים מוסיקליים. פאבים עומדים לרשות הצעירים. תיאטרון דימונה מביא הצגות מקוריות, במאי ושחקנים מעולים, ו"רוח במדבר", הוא מקום מפגש מהנה לציבור הדתי.

מרכז הצעירים, נותן מענה לזוגות צעירים (טיולים, הרצאות, אירועי שיא, ערבים מוסיקליים). חיילים מקבלים קורס של שבוע כהכנה לשחרור מצה"ל, עם טובי המרצים, והאוניברסיטה הפתוחה פועלת אף היא במרכז הצעירים. מרכז קהילת העבריים מציג לתיירים פן של פולקלור אתני ונושא את דגל הטבעונות, המוסיקה והמחול, ובית ראשונים לתולדות דימונה יהפוך למוזיאון תיירותי גדול, בחסות משרד התרבות והספורט, ובמימונו.
מפעלים חדשים נוספו בשנים האחרונות לאזור התעשייה של דימונה, ויש הבטחה למקומות עבודה נוספים. כאן תמצאו איכות חיים, מחירי בתים שפויים, ואפילו גינה. בעלי, שעובד כפרופ' מרצה וחוקר באוניברסיטת בן-גוריון, נהנה לטפל בגינתו, שבה למעלה מ-30 עצי פרי, ירקות ופרחים, והוא מרגיש כמו בכפר.

והכי חשוב, דימונה היא עיר, שבה אנשים חמים, שיעטפו אותך באהבה, ויעזרו כשתצטרך.
בעיר הזאת יש הכל, ויהיה אף יותר, ואני מזמינה כל משפחה שמתלבטת היכן לגור, להגיע לדימונה. כי דימונה היא לא סתם עיר. היא בית.

יום חמישי, 14 בספטמבר 2017

'סונטה לגוסטב' מאת רוז טרמיין מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי

כתבה: ד"ר רותי קלמן


על גב הספר 'סונטה לגוסטב' נכתב בין השאר: 'סונטה לגוסטב' הוא רומן עז, מדויק, עדין ומתוזמר להפליא השואל שאלה בסיסית אחת: מה קורה לאדם או למדינה שחותרים בכל תנאי לניטרליות ולאיפוק, בזמן שכל התקוות והתשוקות שבחיים מוסיפות להתדפק על השערים ולדרוש לחדור פנימה."

הסופרת, רוז טרמיין, מעבירה אותנו סאגה של למעלה משישים שנה. למן 1937, השנה בה נפגשו הוריו של גוסטב, ונישאו, ועד 2002, כשגוסטב ואנטון הם בני שישים.
המקום: שוויץ, ה"נייטרלית" במלה"ע ה-II. גוסטב פרלה, נולד בשווייץ, לאב אריך, שהיה סגן מפקד המשטרה המקומית בעיירה דמיונית בשם מצלינגן, ולאם אמיליה, שהטרגדיות בחיי נישואיה גרמו לה לעקרות רגשית. אין היא יכולה לחבק אותו, או לאהוב את בנה. אך מלבד זאת, היא מגדלת אותו באחריות הורית: "העולם רוחש עוולות, היא אמרה, אבל על גוסטב לצעוד בדרכי אביו, שגם כשנעשה לו עוול, התנהג כאדם בעל כבוד; הוא משל ברוחו (הדגשה שלי – ר.ק). אם כך ינהג, גוסטב יהיה ערוך ומוכן לקראת הלא-צפוי, כי אפילו בשווייץ, שהמלחמה לא חצתה את ספה, אין לדעת מה צופן העתיד. "אז אתה מבין," היא אמרה, "אתה צריך להיות כמו שווייץ. אתה מבין אותי? אתה צריך להחזיק מעמד ולהיות אמיץ, להישאר עצמאי וחזק. ואז תוכל לחיות את החיים הנכונים."
למרות שהדי המלחמה נשמעו רק מרחוק בימי ילדותו, התוצאות לגביו של גוסטב, יוסיפו להדהד כל חייו. מסתבר שבזמן המלחמה, לתקופה קצרה, מילא אביו, אריך פרלה, את מקומו של מפקד המשטרה שחלה. באותו הזמן, הוא נחשף לגורלם של יהודי אירופה, ובחמלתו, הוא זייף תאריכים של מהגרים יהודים, שיכלו להיכנס לשווייץ ולחיות בה רק אם על תעודת הכניסה שלהם מופיע תאריך מסויים. לאחריו, לא הירשו יותר שלטונות שווייץ ליהודים להיכנס, מפחד השלטון הנאצי שארב להם בפינה.

אריך פרלה ידע שהוא נוהג בניגוד לחוק. הוא חשב שהיהודי הראשון שפנה אליו, יהיה גם – האחרון. אך השמועה בין היהודים עברה מפה לאוזן, והוא מצא עצמו בתסבוכת רגשית ומוסרית.
מישהו הלשין, ואריך מוצא עצמו ללא עבודה ופרנסה, שוכר ביחד עם אמיליה דירה קטנה בהרבה, והופך למר נפש. המצב גורם להידרדרות ביחסיו עם אמיליה, המאשימה את היהודים במצבם. באחת המריבות עימה, כשהיא בהריון הוא הודף אותה, והיא מפילה את ולדה, לעובר קראו גוסטב.
הם נפרדים, אך חוזרים לזמן קצר, ואמיליה שוב הרה. כשהתינוק נולד, הם קוראים לו גוסטב, אך אמיליה מנותקת רגשית, ואריך מנסה לטפל בו, אך מת במסתוריות. גוסטב גדל בבדידות, ןמתחבר לאנטון, ילד יהודי, שמגיע לכיתתו. על הילד הזה, המתגלה כעילוי בנגינה, יגן גוסטב כל חייו, כשהוא ינסה, למשול ברוחו.


יום חמישי, 7 בספטמבר 2017

'ארוחת ערב עם אדוארד' מאת איזבל וינסנט: סיפורה של חברות בלתי צפויה. תרגום: אורה דנקנר

כתבה: ד"ר רותי קלמן

על גב ספר זה נכתב: "סיפור חברות בלתי נשכח בין המחברת לבין טבח מעולה ואדם מיוחד במינו, שחלק איתה את סודות הבישול שלו כמו גם את תורת החיים האופטימית ושובת הלב שלו".
זהו סיפור אמיתי, על חברות יפה בין עיתונאית וסופרת בגיל העמידה, לבין אדוארד, בן ה-93, אביה של חברתה, המנסה להתמודד עם אובדן אשתו האהובה, שביניהם שררה אהבה מופלאה וחזקה, עליה מספר אדוארד לאיזבל במהלך ארוחות ערב שבועיות שהשניים מאמצים להם כמנהג.
אדוארד מעודד את איזבל בתקופה שבה היא נפרדת מבעלה. מלווה אותה מרחוק בניסיונות נוספים שלה למצוא בן זוג מתאים, הוא משיא לה עצות על האיפור, השיער, הלבוש, ומהותה של האהבה, אותה הוא חוקר בדקדקנות. קווי דמיון מסוימים מתקיימים בין הזוג המיוחד הזה, לליזה דוליטל ופרופ' היגינס, כפי שאיזבל מציינת בעצמה. אולם בניגוד לפרופ' היגינס, ניכר באדוארד, שהוא כולו רגישות והתחשבות והבנה לצרכיה הרגשיים והנשיים של איזבל.

כל השיחות שלהם, מתובלות במתכונים, בתיאורי בישוליו, הגשותיו, והאכילה המענגת של ארוחות גורמה. ההתבוננות באדוארד, ההקשבה לדבריו, והכנותיו לארוחות, משנות את ראייתה את העולם "בדיוק אכלתי ארוחת ערב עם אבא שלך!" אמרתי לוואלרי..."תודה! תודה! אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה מעולה!".

כל פרק מתחיל ברשימת ארוחת ערב. לדוגמא, פרק 17 מתחיל כך: "סטייק בגריל / קרוקטים של תפוחי אדמה / אפונת שלג מוקפצת בחמאה / מבחר מאפים צרפתיים / קוקטייל מרטיני בניחוח לימון / מרלו". ולאחר שהיא נכנסת היא מתארת את הכנותיו: "... אדוארד לא מיהר לשום מקום. הוא השרה נתחי פלאנק סטייק בבלסמי והוציא אותם מהמקרר "כדי שינוחו" לפני הצלייה ובינתיים הכין לנו מרטיני במטבח. הוא הניח שתי כוסות מרטיני במקפיא והכין סלילים מקליפת לימון... השקנו כוסות לזכרה של פולה, ורק אז טעם אדוארד ממעשה ידיו."

בעקבות מפגשיהם לומדת איזבל ליהנות מחייה. מאירוח קולינרי לחבורות של ידידים, ואפילו מוצאת אהבה טובה וחדשה לעורך דין שאף הוא אוהב לבשל. מאדוארד היא לומדת מחדש על יחסי חיברות: "הסוד הוא להתייחס אל משפחה כמו אל אורחים ואל אורחים כמו אל משפחה," אמר לי פעם. גם כאשר הרגשתי נורא ברגעים שלפני הדפיקה על דלתו, תמיד יצאתי מדירתו כשחיוך על פני ובתחושה שזה עתה חוויתי סוג מסויים של אושר טהור."
ובנימה אישית. כשעבדתי על הדוקטורט שלי, נצרכתי לדובר איטלקית ברמה גבוהה. הגעתי אל ד"ר אהרון מורפורגו ז"ל. שהיה אף הוא בן 93. למרות פער הגילאים בינינו, יצאתי מביתו בכל פעם, עם תחושת התרוממות רוח מדהימה. יש אנשים כאלה, ואשרי מי שזוכה בקירבתם.


יום שישי, 1 בספטמבר 2017

מר מרצדס מאת סטיבן קינג תרגום: אינגה מיכאלי

כתבה: ד"ר רותי קלמן


מי שמכיר את ספריו של סטיבן קינג מכיר את תחושת האימה, המאפיינת את כתיבתו. הטרילוגיה של סטיבן קינג, שמאגדת תחתיה את חקירותיו של הבלש בגימלאות, ביל הודג'ס, מכילה אף היא את האימה, ואת הכוח האפל.
קראתי את הספר "מר מרצדס", הראשון בטרילוגיה של קינג, בימים שבהם המושג "אירוע דריסה המוני", התרחש בפועל במקומות שונים בעולם. מושג שהפך, לצערנו, לחלק מהרוע, במציאות ההזוייה של עולמנו.

ביל הודג'ס היה בלש מוערך, שפתר אינספור מקרים קשים והכניס פושעים רבים לכלא. אולם אחד המקרים, שלא פוענחו בזמן שירותו במשטרה היה מקרה "הטבח במרצדס". תור ארוך של מבקשי עבודה, המתין לילה אחד, לבוקרו של היום, ולפתיחתו של יריד עבודה. בעודם ממתינים שעות ארוכות, חלקם מנומנמים, מתחילה מכונית מרצדס-בנץ לשעוט לעומתם. העומדים ההלומים, אינם מצליחים להימלט. רבים נדרסים למוות, חלקם רק נפצעים, אך נותרים מצולקים ונכים לשארית חייהם. הדורס נמלט מהמקום, ואינו מותיר כל זכר ואפשרות לאתרו.
בינתיים, הבלש ביל הודג'ס יוצא לגימלאות. הוא יושב רוב הזמן מול הטלוויזיה, משועמם, כשאקדח השירות שלו לצידו. לא פעם ולא פעמיים אף עוברת בו מחשבה לסיים את חייו, שאינם מתקדמים לשום מקום.

אבל אז הוא מקבל מכתב מפתיע ממי שטוען, שהוא הדורס בטבח במרצדס. ביל מבין, שלא רק שזהו הדורס, אלא שהוא עצמו נמצא במעקב תחת עינו של הדורס הנ"ל, שכונה על ידי התקשורת "מר מרצדס". הודג'ס מתעורר לחיים. הוא מבין שחבריו במשטרה עסוקים מדי, והדורס מסוכן מדי, מכדי להניח לו. הוא מתחיל לחקור ונכנס לפעולה, כשהוא נעזר בבחור צעיר, מומחה למחשבים בשם ג'רום, ובהולי, קרובתה של בעלת מכונית המרצדס שנגנבה ממנה, שאף היא מגלה יכולות מפתיעות.
זווית הראייה השנייה בספר היא זווית הראייה של הדורס עצמו. היכולת שלנו לשמוע את מחשבותיו, הזדוניות ביותר, מעצימה את חרדתנו לגורלם של הסובבים, ומגבירה את המתח בספר. לאיש קוראים בריידי הרטספילד. הוא עובד בשתי עבודות. האחת, סיירת הסייבר של חברת מחשבים, והשנייה, כמוכר באוטו גלידה. האיש מבריק, אך מוחו מעוות. שתי עבודותיו מאפשרות לו גם לחדור לבתים ולפרטיהם הכמוסים ביותר במסווה של עזרה במחשבים, וגם להגיע לקהל נרחב עם האוטו גלידה שלו. בליבו הוא בז לכולם "רוצח מוכר להם גלידה והם לא יודעים" (ע' 101).

החשיפה למחשבותיו המסוכנות בעודו מחלק גלידה, ומדמה בראשו הרעלת המונים, היא בין הדברים המסוייטים ביותר בספר. יש לו אמא אלכוהוליסטית, שכבר אינה מתפקדת, והוא חי איתה, כשהוא רואה עצמו במונחים של בורא ומחריב עולם.
העלילה דומה למשחק פוקר בין שני אנשים חכמים. מי ימצמץ ראשון?
הספר השני בטרילוגיה הוא "כל הקודם זוכה".