'מבוסס על סיפור אמיתי' מאת דלפין דה ויגאן מצרפתית: רמה איילון

כתבה: ד"ר רותי קלמן

לאחר ספרה המוצלח והראשון "אל מול הלילה", שהיה אוטוביוגרפי וחושפני, שבה ופותחת

הסופרת דלפין דה ויגאן, בסיפור אוטוביוגרפי מרתק, נוסף, שמתחיל בהצלחה של הספר הראשון. 

הקהל מחבק אותה, ותורים ארוכים של אנשים שמבקשים את חתימתה, משתרכים בירידי הספרים. דלפין לא ממש עומדת בציפיות של הקהל ושלה. בתור ילדה חסרת ביטחון, ואישה חסרת ביטחון, היא מנסה להתרכז באחד על אחד, כשהיא חותמת לאנשים, ומנסה להתעלם מהמסה האנושית הגדולה שגורמת לה לאבד את ביטחונה. מאמציה גובים ממנה מחיר, והיא מסיימת את אחד הערבים הללו, באפיסת כוחות מוחלטת.

כשהיא נמצאת במצב הזה. ללא הגנות, חשופה ופגיעה, בדיוק בתקופה שילדיה הבוגרים כבר עוזבים את הבית, ובן זוגה פרנסואה, נעדר רוב הזמן, היא פוגשת באישה נאה, אינטליגנטית מאד, סופרת צללים, שתחליק אל הרִיק שנוצר בחייה, בערמומיות רבה. 

ל' תהפוך להיות חברה קרובה, ודמות שתשפיע על דלפין, הרבה מעבר למה שהיא אפילו מבינה ותופסת. רק בדיעבד, כשהיא כבר מספרת את סיפור יחסיהן, היא אומרת: "היום, כשאני מנסה לשחזר את השיחה הזאת, אני נוטה לחשוב של' הכשירה את הקרקע, אמדה את סיכויי הכיבוש שלה. אבל בעצם אינני בטוחה שהדברים היו ברורים כל כך. ל' ניחנה בסקרנות אמיתית, בעניין עמוק ומתחדש שלא הייתה לי שם סיבה לפקפק בו. נדירים האנשים ששואלים שאלות אמיתיות... ביום ההוא ל' לא דיברה איתי על הספר שלי או על תוכניות כתיבה עתידיות. ל' התקדמה לאט, היא לא מיהרה לשום מקום."

ואכן ל' חודרת לכל חלקה מחייה של דלפין, בשקט. לכאורה, בתמימות רבה, הופכת להיות לה עוגן ומשען. עוזרת לה, לכאורה, להתחיל לכתוב, כשהיא מטפלת בכל ענייניה האחרים של דלפין, ודנה עימה בנושא הכתיבה הבא. אך לאמיתו של דבר, היא משתקת את דלפין, שהופכת לא רק לבובה על חוטים, אלא למי שאינה מסוגלת להתקרב כלל לשולחן הכתיבה. 

קיומה של ל' בחייה של דלפין, מתרחש אך ורק בסיטואציות שבהן לא נמצא אף אחד אחר. היא נעלמת כשפרנסואה, בן זוגה של דלפין, נמצא, וכשתאומיה הגדולים של דלפין שוהים עימה. את כל היתר, חבריה ומכריה של דלפין, מרחיקה ל' במייל אחיד, שלכאורה נכתב על ידי דלפין עצמה.  במייל היא כותבת, בשם דלפין, וללא ידיעתה, שדלפין לא מסוגלת לכתוב בימים אלו, ולכן היא מבקשת שלא ייצרו איתה קשר.

כך מסלקת ל' את כולם מחייה של דלפין, ומשתלטת עליהם לגמרי. "עד היום אני מתקשה להסביר כיצד התפתח הקשר בינינו במהירות כזאת, ואיך הצליחה ל' לתפוס מקום כה מרכזי בחיי תוך חודשים אחדים. ל' הטילה עליי כישוף אמיתי. ל' הפתיעה אותי, הצחיקה אותי, סקרנה אותי, הפחידה אותי. לל' הייתה דרך משלה לצחוק, לדבר, להלך. ל' לא ניסתה לשאת חן בעיניי, ונדמה שלא שיחקה שום משחק... הכל נראה כה פשוט... ל' אחזה בי אחיזה ענוגה, אינטימית ומטרידה, שסיבתה והיקפה נעלמו ממני."

מצבה של דלפין הולך ומחמיר, והמתח הולך וגואה. האם תצליח להשתחרר מלפיתתה של ל', ותחזור להיות סופרת עם קול עצמאי משלה? אנחנו יודעים שכן, שהרי היא זו שכותבת את הספר בדיעבד. נראה, שהכתיבה על היחסים המסוכנים האלה, ממרחק של זמן וקשר, מסמנת את דרכה של דלפין להבראה. גם של נפשה, וגם של ישותה כסופרת. בכך היא מצליחה בגדול. הספר מרתק.

'מבוסס על סיפור אמיתי' זכה להצלחה גדולה בצרפת. הוא קטף את פרס רנודו ופרס הגונקור ליסיי, עובד לסרט בבימויו של רומן פולנסקי ותורגם לשפות רבות. 'Le point' כותב: "ספר שהוא בה בעת מותחן פסיכולוגי והתבוננות מעוררת השתאות על האובססיה העכשווית של הספרות והקולנוע לסיפורים המבוססים על 'סיפור אמיתי' ".  

'הכל אודות חביבה' מאת ירון פריד

כתבה: ד"ר רותי קלמן

הספר 'הכל אודות חביבה' נכתב על דמות בדיונית של שחקנית תיאטרון גדולה מהחיים, בשם חביבה רוז. דיווה אמיתית, עם כל הנוכחות הבלתי מובנת, שמרכזת אליה כמגנט את תשומת ליבו של הקהל, מרגע הופעתה על הבמה, ועד יציאתה, ולא משנה כמה שחקנים משחקים סביבה. דיווה, שרצונה הוא בל יעבור, והיא מאופיינת גם בכל הגחמות, הקפריזות, וההשפלות כלפי כל מי שעובד סביבה. היחידים שיוצאים ממנה בחסד ובשלום, הם הקהל, שאך ורק למענו היא חיה, והשחקנית הגדולה, חנה אבינועם, שאת מקומה במקום הראשון של התיאטרון, תפסה חביבה.

הספר נכתב כדברי המחבר ירון פריד "מתוך אהבת שחקנים ושחקניות". על אף שראה גם את הצדדים האפלים של התיאטרון. את המרירות, את החשבונאות, את התככים, ואת אי שביעות הרצון. "זכיתי לראות שחקניות ענקיות בפעולה... כל אחת מהן גילתה לי דברים חדשים על הכישרון האנושי והקיום האנושי כולו..." הוא כותב ב'אחרית דבר'. 

ירון פריד כותב בהומור רב, ולכן גם כשמדובר במריבות קולניות, תככים וחתירות, מקבלת הסיטואציה את הפן הקומי, שגורם לאירוע, שלא להתקבל בכובד ראש חמור מדי על ידי הקורא. דוגמא להומור שלו ניתן למצוא לדוגמא, בדרך שבה לושקה אישון, מי שבפועל גידלה את בנה של חביבה, כבת זוגו של בעלה לשעבר, מגיבה להשפלות החוזרות ונישנות של הגברת הראשונה של התיאטרון "לושקה... בלעה את הצפרדע. אחרי כל כך הרבה צפרדעים שבלעה במשך השנים מחביבה אפשר כבר להכריז עליה כעל שמורת החולה החדשה." על גינוני הדיווה שלה, תשלם חביבה יום אחד מחיר יקר.

בסיום הפרולוג כותב פריד "קהל נכבד, ברגע זה, מתחיל סיפור המחזה (רמז לפתיחה הידועה של המחזה "עוץ לי גוץ לי"-ר.ק). נא לכבות טלפונים, להדק חגורות ולהתפלל לטוב, כי בעולם התיאטרון, עוד יותר מאשר בעולם ה"אמיתי", לעולם אין לדעת מה יקרה." את העולם האמיתי, שהוא מראש מגדיר במרכאות, כמשהו, שאינו באמת קיים, או את האמת שמאחורי עולם התיאטרון, הוא דווקא חושף בפנינו, ולא במרכאות, במהלך העלילה. 

יש כאן אקספוזיציה של דיווה מזדקנת, ששולטת ללא מֵצָרִים בתיאטרון הציבורי על כל אנשיו. יודעת מה היא שווה, ומשתלחת בכולם בלי שום חשבון. בהמשך תהיה עלילה, של שחקניות שמנסות לתפוס את מקומה. יהיה קליימקס (שיא) דרמטי, הקשור לבן שנולד לה בלא שרצתה, ויש את האפילוג, הסיום וההרפייה הדרמטית, כשכל הקלפים נטרפים מחדש, ומונחים בצורה שונה על במת התיאטרון, כמו גם על במת החיים. 

הספר הוא בבחינת הצצה מאחורי הקלעים. הוא המחזה שמאחורי המחזה, ואף בנוי, בדיוק בשל כך, ממערכות. כמו במחזה. שהרי "העולם הוא במה אחת גדולה, וכולנו שחקנים", כדברי גדול המחזאים, ויליאם שקספיר.

דמותה של חביבה נבנית בפני הקורא לא רק מתוך מחשבותיה שלה, אלא גם דרך עדויות של אוהביה ושונאיה כאחד, כמו ב'רָשׁוּמוֹן'. כשכל עדות פותחת מערכה חדשה, של דמות אחרת, שמתארת את הרושם שעשתה עליה חביבה רוז בפגישה הראשונה. בהמשך נבחן מאחורי הקלעים של אותה המערכה, את הקשר שבין אותה הדמות לגברת הראשונה של התיאטרון.

'הכל אודות חביבה', מתכתב, כפי שמציין פריד ב'אחרית דבר', עם הסרט הידוע 'הכל אודות חוה' שנכתב על עולם התיאטרון. גם שם נמצאת דיווה גדולה, שמהלכת בקיסמה על כל רואיה ושומעיה. כשתחתיה מצליחה לחתור שחקנית אחרת בדרכה לפיסגה, שתמצא עצמה בדיוק באותו המקום, כששחקנית אחרת תנסה לחתור תחתיה.

'הלבד הגדול' מאת כריסטין האנה מאנגלית: כנרת היגינס־דוידי

כתבה: ד"ר רותי קלמן

לני אולברייט, ילדה יחידה להוריה, קשורה מאד לאמה. שתיהן מנסות יחד להתמודד עם בעל/אבא שסובל מפוסט טראומה של מלחמת ויטנאם. הוא אוהב אותן מאד, אבל בעיות נפשיות הולכות ומחמירות, הולכות והופכות לאיום של ממש על חייהן.

כל עוד חיו בסיאטל שבארה"ב, סביבה אורבנית רגילה, הן עוד הצליחו לנווט איכשהו, אבל האב מחליט שישועתו, והשקט הנפשי שלו, יבואו מירושה של חבר ששירת איתו בוויטנאם ונפל במלחמה. הירושה היא בית מוזנח עם חצר גדולה במקום נידח באלסקה, שנקרא קאנק. המשפחה יוצאת במכונית בדרך לאלסקה. הימים של המסע הזה, יהיו הימים הטובים ביותר שלהם כמשפחה, כשהתקוות עוטפות אותם בעננים ורודים של אושר, והאב רגוע ומאושר.

המציאות תטפח על פניהם מהרגע הראשון. אלסקה היפה והקרה, דורשת יכולת הישרדות גבוהה. במקום המבודד הזה, שנקרא קאנק, מתכוננים לחורף הקשה במשך כל הקיץ. ישנם אף שמקצינים, ומתכוננים לסוף העולם. 

הקהילה הקטנה המתגוררת במקום, אמורה לעזור האחד לשני בהתכוננות ובמצבי חירום. אבל כשמגיע החורף, הכופה על כל משפחה להסתגר בביתה, הולך מצבו של האב ומחמיר. האלימות, שלני כמעט ולא נחשפה אליה קודם, הופכת לגלויה ומאיימת בתוך הבית הסגור והמבודד. האב, שמקצין בדעותיו, ובתגובותיו, רב עם רוב חברי הקהילה, והאלימות שעד כה הייתה הנחלה שלה ושל אמה בלבד, מתחילה לחלחל החוצה, ולהפוך את הלבד שלהן לגדול עוד יותר, כשהוא בונה מחיצה שמפרידה בין החווה הקטנה שלהם ליתר בתי הקהילה. 

"לני נותרה לעמוד לבדה, ילדה שנקלעה לאש הצולבת בין שתי סיעות. היא הרגישה את הפילוג בעיר, את חוסר ההסכמה שיכול בקלות להפוך לקרב על מהותה של קאנק. וזה לא יהיה יפה. לני ידעה מה אבא שלה עשה, והשחתת המסבאה חשפה צד חדש בזעמו... משהו הפר את האיזון העדין שעליו נשענו חייהם... "אני רואה על הפנים שלך שאת מפחדת," אמר מר ווקר. "הדבר הזה בינך לבין אבא שלי יכול לפרק את קאנק," היא אמרה. "אתה יודע את זה, כן?" "תאמיני לי, לני, אין לך מה לדאוג." לני הביטה במר ווקר. "אתה טועה". היא אמרה."

כמו הר געש מסתובב אביה בבית, כששתיהן רועדות ומתאמצות שלא להכעיסו. כשלני הולכת לבית הספר, אלה השעות הטובות שלה. במיוחד בגלל מתיו, איתו היא מוצאת שפה משותפת. לאט לאט היא תחשוף בפניו את מה שכבר ראה בעצמו, ואף יותר. היא מתלבטת לברוח מהבית, אבל קשה לעשות זאת בלא אימה שתישאר לבדה עם בעלה האלים. ניסיון משותף של שתיהן לברוח נכשל. המצב נעשה חמור יותר. 

האם תצליח לני לברוח מהגיהנום שבביתה? ומהו באמת הלבד? האם המרחק מהציוויליזציה? האם המרחק בין הבתים, אפילו שם בקאנק שבאלסקה המבודדת? האם הלבד הוא תחושת הארמגדון של סוף העולם, שגורם לחלק מהתושבים, וגם לאביה של לני, להתכונן לסוף העולם ולהכין את המשפחות להישרדות שלאחר חורבן? האם הלבד הוא אי היכולת לספר לאנשים על האימה שבבית? האם הלבד הוא חוסר האונים, שבו נתונה לני, כשהיא רואה את אמה מתרסקת ממכות, מידי מי שאמור להגן על שתיהן? ואולי כל אלה ביחד, יוצרים באמת את ה"לבד הגדול". ספר מרתק. קיראו.