כתבה: ד"ר רותי קלמן
טוב, אז למי שקצת מתמצא, ויודע שאין כיום אף גורד שחקים, שיש בו אלף קומות, ברור שלא מדובר בימינו. גורד השחקים הגבוה ביותר כיום נמצא בדובאי, זהו הבורג' ח'ליפה, ויש בו 163 קומות בלבד.
הרומן "הקומה האלף' ממוקם במנהטן, ניו־יורק, שנת 2118. הוא נכתב ב-2018, כך שזו התחזית על פי הסופרת, לעוד מאה שנה.
מה שבולט בשנה זו בקו הרקיע של ניו יורק החדשה, הוא המגדל. מבנה ענק של אלף קומות, שמספר הבתים שבכל קומה שלו, הולכים ומתמעטים ככל שעולים מעלה.
בקומות התחתונות, הרחבות ביותר, יש רחובות שלמים, שבהם הדירות קטנות, ושטחי הציבור גדולים. בקומות האלה, גרים אלה שמבחינה סוציו-אקונומית הם במקום נמוך.
כמו שכיום יש שכונות יוקרתיות שבהן יש מגרשי גולף, מועדונים אקסקלוסיביים ועוד, כך גם בקומות העליונות של המגדל, שמן הסתם, כמות הדירות שבכל קומה (רחוב) כזו, הולכת ומצטמצמת ושטחי הציבור המפוארים תופסים את יתרת הקומה.
יש צעירים, שמעולם לא דרכה כף רגלם מחוץ למגדל, שכן, הוא מספק ליושביו את כל צורכיהם. ההגעה אל הקומות העליונות, וביניהן, מתבצעת באמצעות רחפן שיש בו שניים עד שלושה מושבים.
בקומה האלף, בגג העולם, גרה רק משפחה אחת. משפחת פולר. אייברי, הונדסה גנטית על ידי הוריה, שהוציאו הון של כסף כדי שהיא תיוולד עם הנתונים הכי טובים של שניהם ועם נתונים מושלמים משלה. כשהייתה אייברי בת חמש, החליטו הוריה לאמץ בן כדי שיהיה לה אח. הם אימצו ילד יפה וקראו לו אטלס. אייברי ואטלס גדלים לא רק עם נתונים פיזיים טובים ביותר, אלא גם עם עושר כספי בלתי מוגבל.
לידה קול, היא החברה הכי טובה של אייברי. גם היא גרה בקומות שנחשבות גבוהות, בקומה ה-700, וגם היא יפיפייה. שתיהן לומדות באותה הכיתה בבית הספר, שנמצא אף הוא בתוך המגדל. החנויות, הפאבים, המסעדות, הכל בטווח רחפן ביומטרי מהיר ביותר, שמגיע עם מיצמוץ אישונים. יחד איתן נמצאות גם אריס ומינג ואחרות, והן נוהגות להיפגש יחד לאחר הלימודים.
רוב עיסוקן של הנערות הוא קניות, ארוחות ומסיבות עם בגדים מפוארים ופינוקים טכנולוגיים חדישים ביותר ל-2118, כמו הרשתית בעפעפיים, שמעבירה את התקשורת ללא צורך בטלפון חיצוני, זיהוי רשתית העין כדי לפתוח דלתות, ארונות בגדים, מקררים ודלפקים שמאפשרים רשימות דיגיטליות, מערכות חכמות שמכירות את גחמתן, רצונם ומצבם הבריאותי של דייריהן בכל רגע, וכן מעצב שיער שרבות היו מאמצות אותו כיום
"אריס צנחה על הכיסא שלפני שולחן האיפור שלה, והניחה את ידיה על שני המתגים של "מעצב השיער"... "חלק." ציוותה, עצמה את עיניה והמתינה. עקצוץ התפשט מכפות ידיה לעבר הזרועות ואל הקרקפת כשהמכונה שלחה את זרם החשמל... תחושת הזרם החם והנקי תמיד עוררה את עצביה... כשהביטה במראה שערה גלש חלק סביב פניה. היא לחצה על הצג של שולחן האיפור ועצמה את עיניה, כששכבה דקה של איפור ניתזה על פניה. כשהביטה שוב במראה ראתה שהקו ששורטט מתחת לעיניה הבליט את כתמי הענבר המוזרים והמשונים בעיניה, והסומק ריכך את עצמות לחייה..."
בקומות התחתונות, והפחות נחשבות בעיני החבורה הנ"ל, נמצאים אחרים, שרואים את הדברים אחרת. שמתמודדים עם קשיי היומיום, עוני, בעיות בתשלום שכר הדירה, מצוקה, צפיפות והזנחה סביבתית. השכלולים הטכנולוגיים לא מצויים בקירבתם, ואפילו מערכת התחבורה התוך-קומתית, מזכירה את זו של ימינו. אבל למרות זאת, בבתים, כמו בביתה של מאריאל, שגרה בקומה ה-31, אפשר למצוא ארוחות חמות באווירה משפחתית חמה ואוהבת, שאינה בנמצא שם בקומות העליונות.
וכשכבר אין לאן לעלות יותר למעלה, מתחילים דברים להתקלקל. העושר המקיף אותם, אינו מונע את עוגמות הנפש, את המועקות, הבדידות, ההסתבכויות במעשים ובלב. הוא אינו מונע גם את השקרים, ההסתרות, והמחשבה, שהכסף יפתור את הכל. כל אלה מתגלים כלא נכונים, והנפילה היא בלתי נמנעת.
אם נסתכל על וירוס הקורונה שמאיים כיום על כל כדור הארץ, ונעשה אנלוגיה לספר, נראה, שהרצון לעלות כל הזמן בפיסגת השאיפות שלנו כבני אדם, מבלי להתחשב במצבו האקולוגי ההולך ומתדרדר של כדור הארץ, מביאים אותנו, בסופו של דבר, אל הנפילה הבלתי נמנעת, שאחת מהתגלמויותיה היא המגפה הקשה הזו, שהופכת את עולמנו ותשנה אותו.
כשנצא מהמשבר, אולי יהיה מקום סוף סוף לחשיבה גלובלית משותפת, לצניעות בשאיפות, לעזרה לזולת, לניסיון של בניית סביבה טובה יותר ובריאה, ליהנות ממה שיש לנו, ולדעת לשמור על הקיים ועל אהובינו, בדרך נכונה יותר.
