כתבה: ד"ר רותי קלמן
עוד ספר מעניין שלף מכובעו הסופר יונתן ילון, והפעם עם נגיעות היסטוריות.
זוכרים את "הצהרת כורש"? זו שאיפשרה ליהודים לחזור לארצם, לאחר גלות בבל? אז הנה הרקע הדימיוני-יצירתי שבנה ילון לדמותו של האיש המעניין הזה, שהיה הראשון להעניק זכויות אדם ללאום נרדף ומוגלֶה. וכפי שמזכיר ילון בהקדמתו, "זהו המלך הגוי היחיד שמוגדר ביהדות "משיח" (ישעיהו פרק מה, פסוק א, לצידם של דוד ושאול)".
מיהו כורש השני, כורש הגדול, בספרו של ילון? הסיפור מתחיל ב-576 לפני הספירה בעיר אֶקְבָּטָנָה, בירתה של ממלכת מָדַי, וכפי שקורה לפעמים כשמלך מרגיש מאויים, מקשיב מלך מָדַי, אסטיאגס, המלך העליון, לנבואה האומרת כי זה שנולד בפרס הכפופה לְמָדַי, למלך אנשאן כנבוזי ולמנדנא נסיכת מָדַי, יהפוך למלך גדול, שיפיל אותו מכיסאו.
כמו בסיפור על שלגיה, שאמה החורגת מבקשת מהצייד לקחת אותה ליער, לחסל אותה, ולהביא לו את לבה, כך גם בסיפור שלנו. המלך העליון האכזר, אסטיאגס, מבקש משר צבאו, לקחת את התינוק שנולד לבתו מנדנא, ולהרוג אותו ביער, כדי למנוע את הנבואה מלהתגשם.
וכפי שקרה לצייד של שלגיה, גם לשר הצבא בספרנו, היה לב רחום, והוא לא יכול היה לחסל את התינוק הרך שבזרועותיו. הוא מגיע לכפר, מוצא זוג, שבאותו הלילה מתאבל על תינוקם שנפטר בלידתו. מחליף בין התינוקות וחוזר לארמון.
השנים חולפות. התינוק מקבל את השם "דיאוקס", והוא גדל באהבה על ידי אמו המאמצת קינו, ובפחות אהבה על ידי אביו המאמץ מיתרדטס.
מי שהופך לחברו הטוב הוא שכנו הצעיר, שחושף לפניו את סיפור גלות בבל. זהו אראספס, או בשמו היהודי זרובבל בן שאלתיאל. לאחר שהוא מסיים לספר לדיאוקס את סיפור שריפת המקדש בירושלים והגליית היהודים הוא אומר: "ליתר בני משפחתי היה פחות מזל. כעת נותרתי הנצר האחרון לבית דוד ולמלכות יהודה.." על כך חושב דיואקס "ששכנו ואימו שרויים בסכנה בגלל אמונותיהם הדתיות... הדבר היה בעיניו לא סביר ולא צודק. מכל מה שלמד עד כה על גורמים שלטוניים, פעולותיהם נראו לו חסרות רחמים ושרירותיות לחלוטין. בעבור דיאוקס, נצר בלתי ידוע למלכות ויורשן הכמוס של שתי ממלכות, גילוי מורשתו של אראספס היה מפגש ראשון אך לא אחרון עם טוענים לכתר ועם סכנות המלוכה."
דיאוקס מתגלה עד מהרה כמנהיג כריזמטי בקרב ילדי הכפר, שמעריצים אותו והולכים אחריו. מי שינסה לפגוע בו או במישהו אחר – ייפגע על ידי לוחם הצדק הצעיר. מה שמביא אותו למשפט בפני המלך העליון, אסטיאגס. בשלב מסויים של ה"משפט" בין דיאוקס לנער השמן שהוכה על ידו, קולט אסטיאגס, בחושיו ובתבונתו, ששווה בעוצמתה רק לאכזריותו, שהנער שעומד לפניו הוא נכדו, שלא היה אמור לחיות.
לאחר הבירור שהוא עושה עם אביו (המאמץ) של הנער, ועם שר צבאו, הוא מבין, שהנער הוא אכן נכדו. מכאן יתחילו העניינים להתגלגל. הנער מקבל את השם "כורש", מבין את אכזריותו של סבו, חוזר למדי ומתארגן ללחימה בצבאו של סבו, כשהוא מבין שרק כך יוכל לשחרר את העמים הכבושים והסובלים שסביבו.
ההמשך ישולב בטקטיקות טובות של מלחמה, אבידות רבות לשני הצבאות, וסוף טוב, גם לעמנו.
יונתן ילון, כתב ספר שמעניק לנו חווית קריאה נפלאה ומעניינת, שמאירה באור חיובי וכריזמטי את כורש השני, כורש הגדול.
בכך נותן ילון כבוד בספרו, לאיש שהיטיב עם היהודים. הוא כורש, הנסיך האחרון. מומלץ.
