כתבה: ד"ר רותי קלמן
זהו ספרו הראשון של ג'ון גרין, מחבר רב־המכר "אשמת הכוכבים". גם בספר 'מחפשים את אלסקה' מדובר בצעירים. נוער פנימיות. כל אחד מהחבורה המדוברת, מגיע לפנימייה עם מיטען משלו. יחד הם מנסים להתמודד, מבלי לדבר הרבה על מה שהשאירו מאחוריהם. המספר מיילס האלטר, הוא אחד מהם. בבית הספר הרגיל, הוא לא הצליח להשתלב חברתית, ולא היו לו חברים ונושאי שיחה משותפים עם התלמידים.
מיילס מאד אוהב ביוגרפיות, ובעיקר לומד בעל־פה, את המילים האחרונות, שאומרים אנשים רגע לפני מותם. גם את ההחלטה ללכת לפנימיית 'קאלבר קריק', הוא מקבל בהשראת הביוגרפיה של פרנסואה רבלה המשורר שאמר: _"אני יוצא לחפש אחר האפשרי". זאת, בניגוד לרצון הוריו, שלמרות התנגדותם, הם מכבדים את החלטתו ותומכים בה רק בשל אהבתם אליו.
בלא שיצטרך להתאמץ, מתחברים אליו כבר מהרגע הראשון חבורה של טיפוסים מהפנימייה. השונות והייחוד של כל אחד מהם מתחברים יפה לשונות שלו. שותפו לחדר, צ'יפ, נראה כהיפוכו של מיילס: הוא מבולגן, ואחד השיגעונות שלו הוא לימוד בעל פה של כל הארצות לפי סדר האלף־בית. הוא בעל תכונות כאריזמטיות של מפקד, והוא גם נקרא כך על־ידי היתר. ברור לו שכשהוא אומר משהו, כולם צריכים לציית. "ואל תקרא לי צ'יפ. קרא לי המפקד." החנקתי צחוק. "המפקד?" "כן. המפקד. ונקרא לך... אמממ... פֹאדג' (באנגלית: נמוך ושמן, גוץ. הערת המתרגמת) "." "מה?" "פאדג', המפקד אמר. "כי אתה שחיף. זה נקרא אירוניה, פֹאדג'. שמעת על זה? עכשיו בוא נלך להשיג סיגריות ונתחיל את השנה הזאת ברגל ימין."
בני החבורה הנוספים הם: טאקומי, בחור יפני רזה, ואלסקה, בחורה קטנה, מלאה "במקומות הנכונים" כמו שאומרים הבנים, ועם כאריזמה עוצמתית. אלסקה נולדה עם השמות "הרמוני ומרי". ביום ההולדת השביעי שלה היא מקבלת מתנה מהוריה: אפשרות לבחור לעצמה שם חדש. באותו היום היא מחפשת על הגלובוס של אביה שם מגניב של ארץ, והיא בוחרת ב"אלסקה". היא בחרה בה, כי נראתה לה גדולה, כמו שהיא רצתה להיות, ורחוקה מאלבמה, מקום מגוריה. לאלסקה יש חבר, אבל החבורה כולה מאוהבת בה והולכת אחריה.
כבר בלילה הראשון חווה מיילס חוויה מאתגרת. צעירים השייכים לחבורה אחרת בפנימייה חוטפים אותו ממיטתו, עוטפים אותו בנייר דבק ומשליכים לים. התעלול מסוכן, וגובל בסכנת טביעה. מאחוריו מסתתרת נקמה על הלשנה של מישהו מחבורתו של המפקד.
.
מיילס מצליח להשתחרר ולחזור לחדרו. כשהמפקד שומע על כך, הוא מבין שהמלחמה בין החבורות עולה מדרגה. על־פי הקודים החברתיים של הפנימייה, הם מתחילים למתוח ולעולל תעלולים, כשהם מנסים להעלים אותם מעינו הפקוחה של 'הנשר', מנהל הפנימייה.
זהו ספר יפה על התבגרות, חברוּת, משמעות החיים והתמודדות עם מוות.
