יום חמישי, 27 ביולי 2017

'המת של מגרה' מאת ד'ורז' סימנון

 כתבה: ד"ר רותי קלמן


כ-30 ספרים תורגמו עד כה מספריו הרבים של ז'ורז' סימנון, סופר בלגי, בין הפוריים שבין הסופרים הכותבים בשפה הצרפתית. הספר האחרון שתורגם הוא 'המת של מגרה', עוד ספר בסדרת ספרים מצליחה ביותר, המכילה 70 ספרים. במרכז כל ספרי הסדרה עומדת דמות אחת מרכזית, הבלש מֶגרה.

המת בספר זה הוא אלבר. במשך יומיים הוא חוזר ומצלצל לפקד מגרה, כשהוא טוען שחבורה שלמה של אנשים, עוקבת אחריו ומאיימת לרוצחו. פחדו של האיש הנרדף ניכר היטב בשיחות ההיסטריות שהוא מקיים איתו בטלפון "ומגרה שמע קול אחוז אימה, שאמר: "הלו!... זה אתה?..." "פקד מגרה, כן..." "סלח לי... השם שלי לא מוכר לך... אתה לא מכיר אותי. אבל הכרת את אשתי, נין... הלו!... בחנתי את כל הפתרונות האפשריים... פניתי לשוטר תנועה בכיכר שאטלה..."... לפני חצי שעה... אחד הגברים עקב אחריי... הם כמה, שמתחלפים..."

השיחות מתנתקות ומתחדשות לסירוגין. אבל הרודפים מצליחים בסופו של דבר לרצוח את אלבר. כפי שמתברר, בוצע הרצח במקום אחד, ואילו הגופה הונחה כמה שעות לאחר הרצח, בכיכר קונקורד, במרכז פריז. מה שאומר, שכוונת אלה שהניחו אותה הייתה לא כדי להסתירה, כפי שנוהגים פושעים לעשות בדרך כלל, כדי למשוך זמן, ולהסתיר ראיות, אלא להיפך.
מי שאמון על סדרת הפקד מֶגרה, מגלה דמות בשר ודם, אנושית מאד, עם אינטואיציות ועם כבוד לזולת. במהלך ניסיונו של מגרה לגלות מיהי הכנופייה שרדפה ורצחה את הקורבן שנרצח, הוא מעמיד על הרגליים את כל המשטרה, מטרטר אותם ממקום למקום, והוא עצמו משמש דוגמא באי המנוחה שלו. הוא לא יושב במשרד, הוא מסתובב כל הזמן, מנהל שיחות עם עמיתיו ועם עדים בברים, ונשאר ער במשך מספר ימים, כשהוא גמור מבחינת חוסר השינה, אך מסרב לעצור, כל עוד הוא צריך לטפל בכל, לחשוב על הכל, ולמצות את החקירה.

מגרה נעזר בפתולוג פול, שעוזר לו בניתוח דמותו של אלבר, במטרה לברר מה שיותר גם על הסיבות להירצחו. ממנו לומד מגרה, מהו זמן הרצח, שאלבר, הנרצח, גדל בסביבה ענייה, וקיבל טיפול לקוי על-פי העצמות והשיניים. שלא היה פועל, וגם לא פקיד, ושעמד על רגליו כל היום, על-פי הרגליים, הפגועות והמשוטחות. הסעודה האחרונה של אלבר מגלה להם הרבה יותר מאשר את טעמו הקולינרי של האיש, ואישיותו נחשפת לפניהם מתוך הבדיקה: "הבעיה, שעבור דוקטור פול הייתה שאלה תאורטית ותו לא, לבשה בעיניו של מגרה ממד של ממשות אנושית חיה. בניגוד לרופא, הזדמן לו לשמוע את קולו של האיש. הוא כמעט ראה אותו. הוא עקב אחריו צעד אחר צעד, מביסטרו לביסטרו, בעת מנוסתו הבהולה באותן שכונות פריזאיות, תמיד אותן שכונות, בגזרת שאטלה-הבסטיליה."



יום חמישי, 20 ביולי 2017

'אשתו של מגדל התה' מאת דיינה ג'פריס. מאנגלית: עידית שורר


כתבה: ד"ר רותי קלמן


הספר 'אשתו של מגדל התה' שתורגם השנה לעברית, יצא לאור לפני שנתיים ונמצא כיום במקום הראשון ברשימת רבי-המכר של "הסאנדיי טיימס". הסופרת, דיינה ג'פריס, כותבת שאת הרעיון לספר קיבלה מחמותה, שהעלתה זיכרונות מילדותה שעברה עליה בהודו ובבורמה בשנות העשרים והשלושים, וסיפרה סיפורים על מגדלי תה בציילון ובהודו. ג'פריס התחילה לחשוב על העמדות הגזעניות והדעות הקדמות שאפיינו אותם זמנים, והיא אומרת:
"באחוזת מטעים רומנטית, אפופת ערפל, יכלה "אשתו של מגדל התה" שלי לחיות חיי עושר ותפנוקים, אבל בחרתי להציב בפניה בעיה שתעמיד במבחן את כל הנחותיה על הבדלים גזעיים ותתחקה אחר הגישות הקולוניאליסטיות ואחר האופן שבו טמנו בחובן את זרע אסונה הנורא".
לא סתם בחרה ג'פריס להציב במרכז ספרה, אשה צעירה מאד, בת 19. שכן צעירה זו גדלה ללא שמץ של דעות קדומות בענייני גזע, ולכן היא אובייקטיבית, ויכולה לחשוב אחרת מילידי המקום, שמקבלים את הפרדת בני האדם לפי צבע עורם, כמסורת שעוברת מאב לבן.

גוון (גוונדולין) הצעירה, נישאת למגדל התה, לורנס הופר, עוזבת את אנגליה כדי להתאחד עם בעלה הטרי באחוזתו שבציילון. היא אחוזת התרגשות ותמימה מאד. הימים הראשונים שלה בחווה עוברים עליה באושר עם בעלה, אך הוא מתחיל לפתע להתרחק, להיות שקוע בשדות ובעבודתו, לנסוע בענייני עסקים, וכל ניסיונותיה להבין אותו עולים בתוהו.
האפליות כלפי כהי העור, והתרחקותו של בעלה, עומדים בניגוד להשקפת עולמה הישר והטהור. אך המפנה הגדול והדרמטי ביותר בחייה קורה ברגע שבו היא יולדת תאומים: בן ובת. מרגע זה היא מבינה שעליה לעשות מעשה דרמטי, ולהסתיר מבעלה ומהסביבה את בתה "עיניה השחורות של הילדה שבו אליה – עוללה תמה בת יומה הזקוקה לאמה – וכמיהתה של גוון לערסל את שני התינוקות גברה לרגע אחד על שאיפתה לשמור על שלמות נישואיה... אבל כשחשבה על החיוך הבוטח של לורנס ועל זרועותיו החזקות הכרוכות סביבה, ידעה שאינה יכולה להשאיר אצלה את ילדתה הפעוטה. בד בבד עם הצער שנשך את לבה התחוור לה שהיא ובתה לא ייהנו לעולם מזיכרונות שמחים. אבל נורא מזה – נורא בהרבה – שהפעוטה המסכנה, החפה מכל עוון, תיאלץ לחיות בלי אב ובלי אם".

 חיי היושרה שלה הופכים למסכת של ניסיונות הסוואה, כשהיא נקרעת בין הבן שנותר עימה, לבת שזנחה, בין האהבה הגדולה שלה ללורנס, לרצון שלה להתוודות בפניו.
במהלך העלילה, אנו רואים כיצד היא הופכת מנערה תמימה בת 19 לאישה חזקה ויוזמת, שיודעת לעמוד על שלה, ושגם ברגעים הכי קשים שלה, וגם באלה – הטובים ביותר, היא לא מפסיקה לחשוב איך לגלות את האמת שבוערת בתוכה, כשהמהפך מגיע דווקא מצידו של לורנס. מומלץ.



יום שישי, 14 ביולי 2017

'אל תסתובבי לאחור' מאת טובה אלסטראדל. משבדית: יעל צובארי

כתבה: ד"ר רותי קלמן



זהו הספר השני המתורגם של טובה אלסטראדל. קדם לו 'תני לי לאחוז בידך', שזכה בפרס האקדמיה בשוודיה למותחן הטוב ביותר לשנת 2014.

גם ספר זה, מותח בהחלט. הציפיות של הקורא והבנתו נבנים לאיטם, כשהוא נחשף לדמויות שונות, שלכאורה אין ביניהן קשר. אולה אנדרסון, שהיתה אחות בבקומברגה, בית החולים הפסיכיאטרי הגדול באירופה, שנהרס ממטוס שהתרסק, תשמש כעדה חשובה למה שהיה כשהמקום פעל.
על הריסות בית החולים נבנתה שכונה יוקרתית. אך האידיליה המקומית מופרת על-ידי רצח של אחד מתושבי השכונה, סוונטה לבנדר, שגר שם עם בת זוג צעירה. גרושתו, אווה לבנדר-אולופסון, עדיין אוהבת ומצטערת שנפרדו, נמצאת איתו ברגע הרצח, לאחר שתקופה ארוכה היא עוקבת אחר הרגליו וביתו.

באותו הערב, יוצא סוונטה לקנות מספר מצרכים וטבק. אווה נחשפת לפניו כאילו במקרה, אך מופתעת מהקרירות והרוגז שבדיבורו, שאינם אופייניים לו. במהלך שיחתם, היא חוטפת מכה עזה מגבה, ומאבדת את ההכרה "הגשם העיר אותה, טפטוף צונן על פניה. היא שכבה על האספלט, אבל תחילה לא זכרה מדוע. כמה זמן היתה מוטלת כך?... ידה הוכתמה בדם. האם סוונטה באמת צעק לה את הדברים האלו?" כשהיא מתעוררת שוב, היא מוצאת עצמה במרפאה, כשהמשטרה מחכה לה בחוץ. אז מסתבר לה, שסוונטה נרצח באותה התקרית. המשטרה חושדת בה, אך משחררת אותה בהיעדר ראיות מפלילות.

ניקלס ומשפחתו עברו להתגורר בשכונה זה מקרוב. כשניקלס מבקש להחזיר כמה חפצים לחדרו של אמיל, בנו המתבגר, הוא מוצא אי סדר אופייני של מתבגר ונטייה לא-תברואתית של השארת צלחות אוכל מתחת למיטה "הוא לא רצה להיות הורה כזה שמחטט... ניקלס צלל פעם נוספת מתחת למיטה. טאטא כמה עטיפות של ממתקים... שלף קרטון בשביל לבדוק אם יש בו דברים שלא אמורים להיות בו. תחילה לא הבין מה הוא רואה. צעצוע אחד מני רבים... זה היה העתק של גולגולת בגודל טבעי. קצת מוזר שלא ראה אותה עד כה. כי זה מסוג החפצים שילד קטן היה מתגאה בהם... ניקלס הרים את הגולגולת והופתע מהמרקם... ולפתע שמט את הגולגולת שנחבטה בשטיח... הוא ישב בחדר של בנו בן השתים-עשרה וראה את גיחוכן של שינים הרוסות... זו היתה גולגולת אמיתית."

רצח. גולגולת שמתגלה. פריצות ליליות לבתים, ודמות מסתורית והזויה המסתובבת בשכונה שצמחה על שרידי בקומברגה. התושבים מפחדים.
ניקלס מארגן קבוצות שמירה ליליות. אווה מנסה לחפש את קבצנית הרחוב הצוענייה, שהייתה מסתבר עדת הראייה היחידה למה שאירע, ובעזרת בנה, פיליפ, היא לומדת עוד פרטים על המקרה, ועל בעלה, אביו החורג של פיליפ, שמתגלה לה באור, שלא הכירה מעולם, כשבין השאר היא מתוודעת לעולם האפל וההרסני שבאינטרנט.



יום שישי, 7 ביולי 2017

'אשת הפיראט היהודי' מאת אילן שיינפלד

 כתבה: ד"ר רותי קלמן


רבים מבני דורי ודאי זוכרים את השיר ההיתולי "יידישע פיראטן" (פיראטים יהודים) בביצוע להקת חיל הים. את השיר כתבו: יורם טהר-לב ודני ליטאי, ואת המנגינה: דרורה חבקין. הפזמון: "מביאליסטוק עד ווהלין / מליטא ועד פולין / כל העם כבודנו ימלל / איזה חבר'ה יאט (שובבים) / יידישע פיראטען  / שירבו כמותם בישראל!" נשמע לנו מצחיק, אפילו מהמחשבה, שיכולים להיות פיראטים יהודיים, שהרי זה נשמע אוקסימורון. דבר והיפוכו. ועוד הוספנו לגחך כשהשיר הסתיים בבית הבא: "הגענו למסינה / משם לפלשתינה / ונרד ביפו לסייר בסקרנות  / משם כבר לא יצאנו / גייסו שם את כולנו  / ועשו אותנו מקהלת הרבנות."

לאמיתו של דבר, מסתבר, שהמציאות עולה על כל דמיון, וכן. היו פיראטים יהודים, שאפילו לא התביישו במשלח ידם, הצהירו על מקצועם בריש גלי, ומקצועם זה אף מוזכר על מציבתם! למעלה מזה, חלקם אף היו רבנים, שהפכו לפיראטים, כמקצוע נוסף (ע' 26 מביא יצחק, האב, איזכורים אמיתיים לרבנים שהפכו לשודדי ים: הרב סלאח סינאן, הרב יעקב קוריאל (שבתור רב הפך לשודד ים וחזר להיות רבה של צפת, הרב יעקב משיח ואשתו דבורה, שהיו שודדי ים, ועוד).
המחבר בחר להתרכז בדמותו של שמואל פלאח, ואשתו מאליקה ממרוקו בספר זה, כשהוא מוצא עצמו נסחף פעם אחר סיפורו של שמואל, ופעם אחר סיפורה של מאליקה, המבקשת, כיאה ל"אופייה הג'ינג'י" להיות לא רק "אשתו של..." אלא להיות לב ליבו של הסיפור והדמות הראשית. ובין הגבולות שהציבו לפני המחבר ההיסטוריה והדמויות האמיתיות, הוא מצליח לשלב ביחסים שביניהם, ועם יתר הדמויות שבספר, את הסיפור שלו.

שמואל פלאח נולד כשהוא נימול. השילוב בין עובדה זו להופעתו של נחש גדול בין דפי התורה אותה עמד סבו לקרוא בבית הכנסת, ברגע לידתו, גרמו לאנשים ולהוריו, לחשוב שמזלו יהיה רע. אביו יצחק נודר נדר שיקדיש את שמואל לאלוהים. שנה לאחר הלידה, נולד גם אחיו של שמואל, יוסף. האב, מכשיר את בניו לתורה ולמעשים טובים, וגם לחרב. כשהוא והסב שוזרים בסיפוריהם לבנים סיפורי הרפתקאות על פיראטים יהודיים.

שמואל נוטה יותר לספר ולרוחניות, יוסף – לחרב ולכוחניות. שמואל הופך לרב, אבל למרות זאת, הם מוצאים עצמם בבגרותם, יוצאים יחד כבעלים של ספינה פיראטית לשדוד ולהשתלט על אוניות מסחר, בעיקר ספרדיות, כשבעורמה ובתחבולות, הם מתחילים במקביל גם לשמש כשגרירים מצד אחד, ומסכסכים, מצד שני, בין ספרד, פורטוגל, צרפת ותורכיה. מאחורי כל אלה, יש בהם רצון לפגוע בספרד, שפגעה ביהודיה ששים שנה קודם לכן, ב-1492, שנת גירוש ספרד. רבות התהפוכות בין שמואל למאליקה במהלך חייהם, ואין רגע דל ומשעמם בספר זה. מומלץ.