חידת מותי מאת אמנון ז'קונט

כתבה: ד"ר רותי קלמן

אמנון ז'קונט בספרו "חידת מותי" יוצר דרמת מתח, שבסיסה בעדויות שמביא לנו התנ"ך, והמשכה בהרפתקה מסוכנת הקשורה לגדליהו בן אחיקם בן שפן, שהיה הנציב היהודי מטעם נבוכדנצר. הטֶבַח של גדליהו, עוזריו היהודים ועולי הרגל לעיר מצפה בידי ישמעאל בן נתניה, נותר כחידה לא מפוענחת ומצויין עד היום בצום גדליהו (ג' בתשרי). 

פרופ' גדעון לוריא, אלמן ואב לרונה בת השש עשרה, עומד במרכז הרומן, כשהוא מוצא עצמו מול גוויל עתיק ביותר שנכתב על ידי גדליהו "הנני, גדליהו בן אחיקם, יודע יום מותי. חושן משפט, ממון וכלי יקר נתתי בקופת התרומות ואצפינה בתהום מתחת לעיר, מאחורי אבן הסוגר, ואיגרת זו אתן בידי שר צבאי יוחנן בן קרח והשביענו כי ינצרנה עד שיימצא המבורך אשר ישוב לעיר קודשנו ויקיים שפיללתי." האם יצליח פרופ' לוריא, לפענח את חידת גדליהו, להתגבר על כל המכשולים ולהבין את שנים־עשר הציונים המתוחכמים המופיעים בגוויל, אשר אמורים בסופו של דבר להביא למציאת החושן של הכוהן הגדול?

בעזרת חמשת תלמידיו, מפענח גדעון ציון אחר ציון, ועל פי הצעתה של הילה, סטודנטית מחקר שלו, שהיא אף עורכת הדין שלו לעת מצוא וגם אהובה, הם יוצאים לשטח. הם מגיעים למקומות שאליהם אסור להיכנס, כשבעקבותיהם רודפות דמויות מסתוריות יותר ומסתוריות פחות, אשר מנסות לחמוד את הגוויל שבידיהם, וכמובן את האוצר הטמון בסופה של הדרך. 

רבים מבקשים לגנוב את הגוויל, או לרכוש אותו בהון תועפות. גדעון מסרב לוותר עליו. גם כי הוא חוקר, שאינו רוצה לוותר על המחקר הנדיר שנפל בחלקו, וגם כי הוא מרגיש שהוא נועד לעשות זאת. "אני מרגיש מחוייבות לגוויל" הוא אומר לרותי הספרנית "בעצם לגדליהו. תחשבי על זה: בשנת 586 לפני הספירה, לפני שסוקרטס נולד... ישב איש, בן לתרבות היחידה בעולם שיצרה אלוהות רוחנית, וכתב את הגוויל הזה מתוך ידיעה שתוך כמה ימים הוא עומד להירצח. הוא לא ניסה להציל את עצמו. כל מה שביקש היה למות בידיעה שיש תקווה, שאולי מישהו – אי פעם – יציל את הזהות הלאומית שלו ושל עמו... ואלפיים ושש מאות שנה אחר-כך אני זכיתי להיות הראשון שקרא אותה..."

והוא באמת צריך לשמור היטב, שכן רבים הם העומדים בדרכו. חוקר אחר חומד את המחקר שלו, האוניברסיטה עומדת בדרכו, ותובעת ממנו להפסיק את המחקר ולהעביר לידיה את המימצאים, יהודים דתיים עוקבים אחריו, מעקבים מסתוריים, מכתבים מאיימים, פריצה לביתו, ואפילו מוות.

כל אלה אינם מרתיעים את גדעון, שלמרות שהוא לא יכול לסמוך על אף אחד, כולל על תלמידיו, הוא מצליח לפתור בעזרתם את ציוני הדרך, לגלות גילויים מפתיעים, למצוא דרך לליבה של בתו, ולהגיע להחלטה אמיצה ויוצאת דופן.

אביגיל מאת אמנון ז'קונט

כתבה: ד"ר רותי קלמן

הסופר אמנון ז'קונט הפליא לחבר ספר מתח מתקופת המקרא, ואין זה דבר של מה בכך. הרי מה כבר יכול להיות מותח במהלך חייהן של הדמויות המקראיות שכולנו בקיאים בתולדותיהן? אבל זהו, שכמו בספר 'צמאון' של שולמית הראבן, בו הדמויות אינן מוכרות, גם כאן יש סטייה מהקונצנזוס. הדמויות הן אולי בעלות שמות מאותה התקופה, ויש גם כמה "חבר'ה מהבראנז'ה" שאנחנו כן מכירים, כמו שמשון ודלילה, שקיומם עוזר לנו לעגן את התקופה המסופרת על ציר הזמן המקראי, אבל כל המתרחש בספר זה נוגע לדמויות אנונימיות. לכן הסיפור שלהן, חדש לנו. תוסיפו לזה את כל ההיבטים המאפיינים ספרות בלשית, והנה קיבלתם ספר מתח דמיוני מתקופת המקרא!!!
גיבורת העלילה היא אביגיל. אשה חזקה בעולם של גברים. אשה דעתנית ואמא לוחמת. זו אינה אביגיל המקראית, המאוחרת יותר, אשתו של נבל הכרמלי, אבל גם היא, כמוה, יפה וחכמה מאד. האנשים מסביב קוראים לה "המכשפה", שכן יש בה את היכולת לקרוא סימנים, ויש לה את היכולת להבדיל בין צמח לצמח ולדעת את סודות הרכביהם והשפעותיהם.

אביגיל בספר זה, היא אשתו של אלדד הרואה, שאולי ניחן בחכמה ותחבולות, אך אשתו עולה עליו ביכולותיה השכליות, ובאינטואיציות שלה, והיא זו שמפענחת לו  את רוב המקרים המגיעים אליו, של אבדן אנשים, אבדן רכוש וכדומה. כשהוא מביא לביתם את דוריה, אשה נוספת, צעירה מהפלשתים – מתחיל להיווצר קרע גדול ביחסיה עם אלדד.

עולמם משתנה באחת, כשיותם, בנם של אביגיל ואלדד, נרצח. הראיות מצביעות על דוריה הפלישתית, ואלדד מצווה לסוקלה. אביגיל עוצרת בעד הגברים הזועמים מלהרוג את דוריה,  כי היא מבינה שצרתה לא הרגה את הילד. דוריה, שכמעט והוכתה למוות, מנסה להתאושש.
מעתה תהיה מטרה אחת מול עיניה של אביגיל. למצוא את רוצח בנה. היא מכריחה את אלדד לתת לה גט, וחופשייה מכל עול, היא יוצאת למסע חיפוש מסוכן בעקבות הרמזים המתגלים במהלך העלילה, ועדיין מוסיפה לעסוק בריפוי בעזרת צמחי מרפא.

אליה מתלווית דוריה, הצעירה, הלומדת מאביגיל את תורת המרפא "בכל יום, בשעת צהריים, יורדות שתי נשים עמוסות תרמילים בשביל המתפתל מראש ההר הירוק. מאחוריהן פוסעים חמישה תנים זהובי פרווה, אוזניהם זקורות ואפם שלוח לפנים, שואף את רוח האביב. למטה, במקום שבו הדרך הופכת לכיכר, ממתין להן בסבלנות קהל קטן... הנוכחים עוקבים אחריהן בסקרנות מהולה ביראת כבוד.  בערב, כשישובו לבתיהם, יספרו נפעמים על שתי נשותיו של הרואה, שנטשו אותו ועכשיו מקיימות את עצמן לבדן כשחמישה תנים מגינים עליהן." (ע' 143).
כל אותו הזמן, נמצא בעקבותיה של אביגיל הרוצח האמיתי. האם תגלה אותו? האם תצליח לנקום? לא יכולתי להניח את הספר מידי. מומלץ!