כתבה: ד"ר רותי קלמן
פרופ' ישראל קנוהל מופקד על הקתדרה למקרא על-שם יחזקאל קויפמן באוניברסיטה העברית. הוא עמית מחקר בכיר במכון שלום הרטמן ומרצה אורח באוניברסיטאות הארוורד, ברקלי, סטנפורד ושיקגו. בין לבין נענה פרופ' קנוהל להצעתו של שמואל שיר לשוחח איתו על התפתחות המקרא. שיחות שיהפכו לספר. קנוהל נענה לאתגר, והשיחות המרתקות שניהלו, מועלות כאן בספר זה.
אחת השאלות הראשונות ששואל שיר את קנוהל נוגעת לשאלה, האם המידע שאנו מקבלים מכלי חרס, פפירוסים, תעודות וכולי, יכולים להיחשב כמקור היסטורי מהימן לתנ"ך. קנוהל משיב לו, שתלוי באיזה ספר מדובר. בספרים שופטים, שמואל ומלכים, הכתיבה היא היסטוריוגרפית, בעוד שספרי התורה וספר יהושע, לא נכתבו בראייה היסטורית, שכן זו לא היתה מטרתם. הם יותר מצע סיפורי לאירוע המכונן של מתן התורה על הר סיני. כל סיפורי ספר בראשית, הם על יחיד, שמייצג את הקולקטיב.
דוגמא אחרת לשאלה ההיסטורית, מביא קנוהל כשהוא מתייחס לפרעה תחומתס השלישי ששלט בכנען בתקופה שבני ישראל הגיעו לארץ כבר, אבל אין זכר למצרים בכלל בספרי התורה ובספר יהושע. מוזכרים עמים אחרים שהיו כאן, פלישתים, יבוסים, אמורים, חווים ועוד. כך שמשהו חסר מבחינה היסטורית, ולכן אי אפשר להתייחס לספרים אלה כמקור היסטורי, כמו הכתובת של תחותמס השלישי, ומלכתחילה כנראה שלא נועדו לשמש כסיפורים היסטוריים. אם כי לעיתים דווקא כן משתקפים אירועים היסטוריים במקרא, כגון כיבוש חצור. נאמר ב'יהושע' שהיא ראש הממלכות, כלומר עיר ממלכה חשובה מאד בכנען, ושיהושע שרף אותה (יהושע יא: י-יא), ואכן העובדות ההיסטוריות תואמות את המסופר בספר יהושע. יש גם סתירות לגבי הזמנים הארכיאולוגים שמתגלים בכתובות במצרים לבין יציאת מצרים המוזכרת במקרא. לא ברור אם אכן היו בזמן רעמסס השני.
קנוהל מתייחס לנושא האלוהות בעמים השונים, תוך שהוא מתייחס לחוקרי מקרא אחרים. הוא מסכים עם קויפמן באבחנה הבסיסית, שהמיתולוגיה של כל העמים האחרים בתקופה הקדומה, עיקרה סיפור משפחת האלים. לאלים במיתולוגיות יש בנות זוג והם יולדים צאצאים. לעומת זאת, "בא התנ"ך, והייתי אומר, באבחת חרב הכרית את התרבות הזאת כולה, במובן זה שבעולם האלוהי אין משפחת אלים, אין מלחמות אלים, לא זיווג ולא הולדה... האל המקראי לא נולד, אין לו בת זוג, הוא לא מוליד והוא לא מת." גם במובן זה הוא מסכים עם קויפמן, שהעיקרון הזה שולט במקרא כולו. בעצם ההבדלה של דתך מהדתות שבסביבה. העולם נברא על ידי אלוהים, שלא סופר על מוצאו והתהוותו. בהיעדר בת הזוג של האל, תולה קנוהל את הסיבה והמקור למנהג הפרדת הנשים בבית הכנסת. מכיוון שבסיפורי המקרא אין אלוהות נקבית, אין בנות אלוהים, מלאכיות, כרוביות וכוהנות, כשהחליפו בתי הכנסת את בית המקדש שחרב, מצאו הנשים את עצמן מאחורי מחיצה.
לעומת זאת חולק קנוהל על דעת קויפמן באשר למשה רבנו. לדעת קויפמן, מתחילה הדת המקראית עם משה, שמבשר את האמונה הזאת באל יהו־ה, לבני ישראל. קנוהל לעומת זאת, מסתמך על כתובות מצריות, מאה שנה לפני משה, כשהאל יהו היה כבר מוכר בארץ מדיין ושעיר ועבדו אותו הקיינים־המדיינים בארץ השסו יהו. כפי שמפרש גויטיין, משמעות השם "יהו־ה" היא אל קנא, "קנא שמו", ומאמיניו מאמינים בו בלבד, ומנתצים כל פסל וצלם שבסביבתם.
מהו הזמן שבו התהוו סיפורי התנך? ואיך התפתח הכתב בתקופה ההיא? לדעתו של קנוהל צריך לחפש עקבות התהוות ישראל ולידת התנ"ך בתחילת תקופת הברונזה המאוחרת. במקביל לכתב החרטומים במצרים, התפתח במסופוטמיה, בתקופה השומרית, כתב היתדות, באלף הרביעי לפני הספירה. היתדות נחרטו על גבי לוחות של חימר לח שמייבשים ושורפים אחר כך. ואילו כתב החרטומים המצרי נכתב בקנה ודיו על גבי פפירוס.
הכתבים נועדו בתחילה רק לאליטות של המלך והחצר. לסופרים של המלך ולמקדשים. כשצריכים לכתוב את חוקי המקום והמסורות הדתיות, ואחר כך להתכתבות בין ערים וארצות.
בחפירות תל אלעמרנה שבמצרים, מספר קנוהל, נחשפו תולדותיו של מלך מצרי בשם אחנאתון, שהיה רפורמטור דתי והיה הראשון שסגד רק לאל אחד, אתון, אל השמש. בנו תות אנח אמון עלה לשלטון בגיל 8 או 10, ולכן מי שקבע היו שריו, שגרמו לביטול כל הרפורמה הדתית של אביו, אחנאתון, ולהכחדת כל זכר אפשרי לשמו ולמעשיו, ושל יורשו. העיר של אחנאתון ננטשה וכוסתה, והתגלתה רק לפני 150 שנה על ידי הארכיאולוגים בחפירות הנ"ל. בארכיון שנוצר ממסמכים אלו, מתגלה כל התכתובת של אחנאתון ובנו עם מלכי הסביבה ואלו שהיו כפופים להם בכנען. שבה השפה הרשמית היתה האכדית.
הכתב העברי העתיק שונה מאד מהכתב שלנו היום, שהוא הכתב הארמי, וחז"ל קראו לו כתב אשורי, כי היה בשיאו בתקופת כיבושי אשור בימי חזקיהו. במאה השמינית לפני הספירה, אנשים עדיין לא ידעו לקרוא ולכתוב בכתב יתדות לא בארם ולא בישראל ולא בעבר הירדן, כלומר באזורים שבשליטת האשורים. לכן קיבלו החלטה מעשית להתנהל בשתי שפות במקביל, וכך הפכה הארמית לשפה הדומיננטית וגם הכתב שלה בארץ ישראל. כתוצאה מכך נדחק לצד הכתב העברי העתיק שבו השתמשו לפני שאומץ הכתב הארמי, ובו אנו משתמשים עד היום. נקודת המפנה בהתפשטות הידיעה של קרוא וכתוב היתה במאה השמינית לפנהס.
חלק מדברי הנביאים רק סופרו לנו, ואין עדויות בכתב. או כי הנביא לא ידע לכתוב, או שלא היה לו סופר שיכתוב את דבריו. וכמובן שזה היה תלוי גם בקהל. לא היה טעם לכתוב נבואה, אם העם אליו היא מופנית, לא יודע לקרוא.
הרובד הכוהני, שנמצא בחלק השני של ספר שמות, מספר קנוהל, נכתב במקדש בירושלים, בין המאה העשירית לבין ימי חזקיהו, כלומר לפני ההתפשטות של ידיעת קרוא וכתב. בעוד שרובד הקדושה נמצא בחלק הראשון של ספר ויקרא מפרק יז ועד סופו, והוא מתארך אותו לימי ישעיהו. ולכן, לשיטתו, רובד הכהונה קדום יותר. לתקופה שבין הקמת מקדש שלמה, באמצע המאה העשירית לפני הספירה, לבין אמצע המאה השמינית לפני הספירה, כלומר תקופת ישעיהו ואחז. הכותבים של שני הרבדים הם שונים, עם אידיאולוגיה שונה ותיאולוגיה שונה.
הרובד הכוהני לא נכתב למען העם. זו ספרות של מומחים בדיני קורבנות, טומאה וטהרה, ויועדה לכוהנים עצמם. אלה מצידם הדריכו את העם בענייני הפולחן.
כל שהוזכר כאן, הוא רק טיפה בים הידע העצום שבאמתחתו של פרופסור ישראל קנוהל. ספרים נוספים שלו הם: 'השם', 'מאין באנו', 'אמונות המקרא', 'בעקבות המשיח' ו'מקדש הדממה', שזיכה את מחברו בפרס שקופ לחקר המקרא.
על העטיפה האחורית של ספר זה מצוטט הרב ד"ר בני לאו, ב'ידיעות אחרונות' כשהוא מתייחס לספר 'מאין באנו': "[קנוהל] מקצוען. אני חושב שהוא איש אמיץ. זהו ספר שיושב על תשתית מאד עמוקה של קריאה ושל עיון".
ספר העיון 'איך נולד התנ"ך' מרתק, מעורר מחשבה ומעשיר. קיראו.
