‏הצגת רשומות עם תוויות ליאן מוריארטי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ליאן מוריארטי. הצג את כל הרשומות

יום שני, 31 במאי 2021

'סיפור האהבה של המהפנטת' מאת ליאן מוריארטי ; מאנגלית: אביגייל בורשטיין

כתבה: ד"ר רותי קלמן


גבר פוגש אישה. הם מתחילים להתאהב. ואז הוא מגלה לה שיש לו סטוקרית. 

לא היכרתי את המילה (וטוב שכך), כי משמעותו של סטוקינג היא: הטרדה מאיימת. על פי חוקיהן של מדינות רבות נחשבת הטרדה זו לפלילית, כשיש חשש סביר שהאדם המוטרד עלול להיפגע בשלוותו, חירותו, וגופו.


בספר 'סיפור האהבה של המהפנטת', עוקבת אחרי פטריק, במהלך שלוש השנים האחרונות, האקסית שלו. מהרגע שבו הוא אמר לה שהכל נגמר ביניהם. מה שמיוחד כאן הוא, שאנו שומעים, לא רק את הצד של פטריק, או את מחשבותיה של אלן, חברתו החדשה, אלא גם את קולה של ססקיה, שהיתה בטוחה שמצאה את האהבה המושלמת, שהרגישה כמו אֵם אמיתית לג'ק, בנו של פטריק, שהתייתם מאימו בעודו תינוק. והנה היא, שחיה ללא משפחה קרובה, איבדה גם את מה שחשבה שהוא חלק אינטגרלי מחייה, משפחתה החדשה, ועכשיו הוא יוצא עם המהפנטת. לכן ססקיה לא מסוגלת להרפות. היא עוקבת אחרי פטריק ואלן, לכאורה ללא אלימות, אבל חוצה את הגבולות שוב ושוב. 


"אתמול בערב הם ראו סרט עם ראסל קרואו. הוא לא היה רע. הוא בטח ידע מה עומד לקרות, כי הסרט מבוסס על סדרה שהיינו רואים בימי שני בערב. תהיתי אם הוא זוכר, הייתי בטוחה שלא, אז שלחתי לו מסרון לתזכורת. אחר כך הם הלכו לארוחת ערב במסעדה התאילנדית בפינה, איפה שהוא אמר לי בפעם הראשונה שהוא אוהב אותי. אני תוהה אם הם ישבו באותו שולחן... אני תוהה אם הוא זכר, רק להרף עין. אני הרי ראויה לפחות למחשבה חולפת. לא הצלחתי להשיג שולחן. הם בטח הזמינו מראש... אז הלכתי לבית קפה וכתבתי לו מכתב שבו ניסיתי להסביר, כדי שיבין, והשארתי אותו על שמשת המכונית שלו..."


פטריק מנסה להמשיך בחייו. אך נוכחותה הסמוייה/הגלוייה של ססקיה, בכל מקום שבו הוא נמצא, מטריפה אותו. גם אחרי שבדק במראה האחורית באוטו, ונראה לו שהיא אינה נוכחת בזמן בילוי ערב רומנטי עם אלן בחוץ "הוא הטה את ראשו כדי לנשק אותה, ואז נעצר ופנה בפתאומיות לאחור. "מה קרה?" אמרה אלן בבהלה. "מצטער," אמר פטריק. "חשבתי ששמעתי משהו. חשבתי שזאת היא." כבר לא היה ספק מי זאת "היא". אלן הביטה סביבה וחיפשה אישה אורבת בצללים מתחת לגשר... "לא ראית אותה הערב, נכון?" שאלה... לפני כמה ימים הם היו בקולנוע ואחר כך במסעדה, ופטריק אפילו לא ציין שהוא ראה את ססקיה עד שהם חזרו למכונית ומצאו מכתב ממנה על השמשה הקדמית."


תחושותיה של אלן לעומת זאת אמביוולנטיות. היא מוצאת עצמה פעמים רבות מזדהה דווקא עם ססקיה, ומבינה יותר את תחושותיה של הסטוקרית, מאשר את של פטריק. היא מעריכה את ההתמדה שלה, את האהבה המוטרפת שלה, אפילו את אי יכולתה להרפות. מצד שני, יש גם תחושה של סכנה הולכת וגוברת, כשססקיה פולשת אפילו לביתה של אלן. 


סיפור האהבה של אלן אינו מתנהל על מי מנוחות, כפי שהיתה רוצה. אלא מתנהל בצל אשתו המתה של פטריק, בצל הסטוקרית שאינה מרפה, בצל יחסיה הלא־פשוטים עם האם החד־הורית שלה, עם הופעתו המפתיעה של האב שמעולם לא הכירה, ועם השאלות האתיות שצצות בין עבודתה כמהפנטת מרפאה לאהובה. עם כל אלה היא תצטרך להתמודד, ולמצוא דרך להמשיך ולשמור על סיפור האהבה עם פטריק. 


כדי שזה יקרה, משהו צריך להשתנות. איך יוצאים מאובססיה כזו? איך בונים את עצמך מחדש? איך זוג יכול לחיות כשפולשים לפרטיותו שוב ושוב. ומשהו אכן קורה. רגע השיא יהיה גם הרגע שבו הכל ישתנה. זהו ספר טוב נוסף מבית היוצר של ליאן מוריארטי, שעל ספריה 'מה שאליס שכחה' ו'סודו של הבעל' כבר כתבתי בבלוג זה. קיראו.



יום רביעי, 16 בינואר 2019

'סודו של הבעל' מאת ליאן מוריארטי מאנגלית: תמרה אבנר

 כתבה: ד"ר רותי קלמן



מי שאנחנו כיום, הוא תוצאה של כל מה שעברנו בחיים. כל מי שפגשנו, כל מה שחווינו, כל מה שלמדנו, בין אם הפנמנו ובין אם לא – כל הרע, וכל הטוב, הוא מה שבנה את דמותנו כפי שהיא. לעיתים, מעל כל זה מתנשא אירוע מכונן אחד, שמשפיע על כל היתר, מכתיב את כל צעדינו הבאים, את ראייתנו, ואת איך שרואים אותנו. ברומן זה נמצא כמה דמויות, שאירוע מכונן אחד, השפיע על מהלך חייהם.

על שער הספר כתוב: "אם היית מוצאת מעטפה שעליה כתוב בכתב ידו של בעלך, לפתוח רק במקרה של מותי, האם היית פותחת?" וזה בדיוק המצב שבו מוצאת את עצמה ססיליה פיצפטריק, אם לשלוש בנות, בוקר אחד.

מכיוון שבעלה עוד לא הלך לעולמו, אלא רק נמצא באחת מנסיעותיו הרבות, היחסים ביניהם טובים, והוא אבא נהדר לבנותיהם, שום דבר לא מכין אותה לתחושות המתעוררות בה, כשהיא מוצאת את המכתב הסגור הזה במקרה בעליית הגג.

על המכתב כתוב בכתב ידו של ג'ון-פול בעלה: "לאשתי, ססיליה פיצפטריק יש לפתוח רק במקרה של מותי". היא תוהה: האם מדובר בהלך רוח רגשני ולא אופייני, שעלה בו בעקבות צפייה בחיילים באפגניסטן שכתבו מכתבים למשפחותיהם כדי שיישלחו במקרה של מוות? האם הוא חולה? לא. הוא "בריא כמו שור" לדעת הרופאים על-פי הבדיקות שביצע לאחרונה.
גם אם כתב אותו מרגשנות לא אופיינית, לא הייתה סיבה לעשות מזה עניין, היא חושבת,  וברור שאסור לה לפתוח אותו מסקרנות גרידא.

אבל אם המכתב ממוען אליה לקריאה לאחר מותו, איך היא הייתה אמורה להגיע אליו? הגיוני היה למסור אותו לעורך הדין שלה. הרי יכלה לזרוק את קופסת הנעליים מלאת המסמכים, שהתהפכה לה בטעות, וחשפה את המכתב המוזר הזה.

ססיליה לא מתכוונת לפתוח את הנושא בשיחת הטלפון מבעלה באותו ערב, אבל, הם נשואים כבר חמש עשרה שנה, ומעולם לא היו ביניהם סודות. לכן היא אומרת "מצאתי איזה מכתב". הוא שואל: "איזה מכתב?" וכשהיא אומרת "מכתב ממך" – בניסיון להישמע קלילה ומשועשעת – היא שומעת פתאום דממה חשודה.

האם כמו פנדורה – שלא התגברה על סקרנותה ופתחה את התיבה עם צרות העולם – תפתח ססיליה את המכתב? ואם כן – האם יוכל מכתב אחד מבעל אוהב לשנות את מהלך חייה?

מכאן מתפתחת דרמה שקטה ומהוסה, בניסיון להסתיר מהבנות את מה שמתחולל ביניהם. ובמקביל, אנו נחשפים לדמויות נוספות, שלכאורה אין ביניהן ובין סיפור המכתב ולא כלום. טס, ויל, ליאם, פליסיטי ורייצ'ל קראולי. ומעל כולם מרחפת דמותה של ג'ני.

החוטים בין העלילות נקשרים לאט לאט, מסתבכים ונפרמים, חליפות. כתיבתה של ליאן מוריארטי מעולה וזורמת. מומלץ.