הידיד הקטן מאת דונה טארט

 כתבה: ד"ר רותי קלמן

בספר עב הכרס 'הידיד הקטן' של דונה טארט, אפשר למצוא מכנה משותף לִסְפָרֶיהָ הקודמים של דונה טארט 'החוחית' ו'ההיסטוריה הסודית' גיבוריה הצעירים חוטאים, ועושים טעויות גורליות, שעליהם הם מתחרטים. הם אנושיים מאד, והרקע שלהם דומה: כולם גדלים בבית הרוס, שלא ידע להעניק אהבה ועזרה. ללא משפחה אוהבת. ללא מחנכים מבינים. ללא תמיכה סביבתית נפשית וללא תמיכה כספית.

נראה שהמסר שלה הוא, שאם אין לילד את מה שצריך מהבית, כדי לבנות את נפשו ואת ערכי המוסר שלו, הרי שהוא מוּעָד לעשות מעשים קרימינליים כבר בעודו ילד. ואפילו אם הוא מבין שהוא טועה, אין מי שיעזור לו לפתור את הבעיה. והמסר החבוי בִּסְפָרֶיהָ למבוגרים שקוראים: אל תשכחו להיות המבוגרים האחראיים. תקשיבו לילדים, לנוער, תאהבו, תעניקו, כי הם זקוקים לכם.
גיבורת ספר זה היא הרייט. ילדה בת שתים-עשרה וחצי. האב חי בנפרד ולא מתעניין, ולמרות שיש סביבה אם, אחות, סבתא ודודות, לאמיתו של דבר, היא – לבד. אין לה עם מי לדבר על מצוקותיה, מחשבותיה, טעויותיה הגורליות והפחדים הבאים בעקבותיהם. אחד הדברים המשמעותיים בחייה, קשור לאחיה רובין, שכאשר הוא היה בן תשע והיא תינוקת, הוא נמצא תלוי בחצר הבית. גם היא וגם אחותה, שהיתה אז בת ארבע, נכחו בחוץ. אבל הן אינן זוכרות דבר. כל בנות המשפחה, מזכירות את חייו, אך לא את נסיבות מותו המסתוריות, שמעולם לא פוענחו.

בצל מותו הטראגי, מסתובבת האם סהרורית, ואינה מתפקדת כמבוגר אחראי כלפי שתי בנותיה, אליסון והרייט, שגם ביניהן אין ממש קשר. הסבתא והדודות נמצאות כל אחת בביתה, והבנות פוקדות אותן לעיתים. אבל אף אחת מהדודות לא באמת מנסה לחדור לנבכי נשמתן.
כל החסרים שלה, מתגלמים ברצונה לקבל בחזרה את אחיה: "זו היתה האובססיה הגדולה ביותר של הרייט, וממנה נבעו כל האחרות. משום שהדבר שהיא רצתה... היה לקבל את אחיה בחזרה. והדבר הנוסף שהיא רצתה היה לגלות מי רצח אותו" (ע' 62).

הרייט חושבת שהיא יודעת מי רצח את אחיה רובין, ומחליטה, בעזרת ילד מכיתתה, לנקום את נקמת האח, שמעולם לא הכירה. "רוצח" זה אשם לתחושותיה בפירוק המשפחה. באמצעות הפגיעה בו, היא אולי רוצה להוריד את האשמה מעצמה "...אף שלהרייט היה אסור להתוודות על צערה שלה, הפך צערה של אמה לסוג של תוכחה בלתי פוסקת, והרייט חשה במעורפל שזו אשמתה. לפעמים – בעיקר בלילות – היתה תחושת אשמה זו מוחשית כמו ערפל, מפעפעת בכל הבית... " (ע' 493).
מי שעוזר לה ומלמד אותה כיצד לשרוד הם הודיני וקפטן סקוט, גיבורי הספרים שקראה.

ההיסטוריה הסודית מאת דונה טארט

 כתבה: ד"ר רותי קלמן

640 עמודים מרתקים מכיל הספר הראשון של דונה טארט 'ההיסטוריה הסודית'. מבקרי העיתונים שיבחו את הספר ואת הכתיבה של טארט, ואכן כתבתי בעבר על ספרה 'החוחית' בבלוג הספרייה,שזכה בפרס הפוליצר היוקרתי. 

מה שמיוחד בספריה של טארט הוא זווית הראייה. אנו בדרך כלל קוראים ספר מצד הטובים: הקורבנות החפים מפשע, המשטרה והבלשים וכמובן שבסוף הפושעים באים על עונשם. אבל הפרופיל של ה"רוצחים" שלפנינו, שונה ממה שאנו רגילים. אנו לומדים להכיר אותם כסטודנטים טובים ומבריקים, ללא שום עבר פלילי, בהתנהלות היומיומית הרגילה שלהם, בחוויות שלהם, מה הם אוהבים לאכול, ובעיקר מה הם שותים, אלכוהול. מה שבבירור מסאב, ומוביל להתדרדרות בהתנהגותם.

ששת חברי החוג האליטיסטי ללימודים קלאסיים מגלים התעלות שכלית של ממש ביוונית, שפות עתיקות וההיסטוריה העתיקה, אך שקועים במצב ניווני מתקדם מבחינה נפשית, וגם היכולת שלהם להיות פיקחים בזמן השיעורים, הולכת ומתדרדרת. מה שמוביל אותם לשני מעשים הרי-גורל. האחד, שנגרם בשגגה, והשני- רצח שכלתני, מחושב מראש.

נראה כאילו הם ניסו ליישם ביחד, ובנפרד מכל היתר, את העולם היווני תוך הזדהות עם פולחנים עתיקים ופילוסופיות יווניות "המוות הוא אבי היופי," אמר הנרי. "ומהו היופי?" "אימה."... ואם היופי הוא אימה" אמר ג'וליאן, "אז מהי התשוקה?..." "לחיות," אמרה קמילה. "לחיות לנצח" אמר באני."

המשותף לכל הקבוצה המסוגרת הזו, הוא קודם כל, הרקע המשפחתי שהם באים ממנו, או יותר נכון, היעדרו. ריצ'רד, המספר, הצטרף לקבוצה מאוחר יותר, והוא מספר שיחסית למקרי המשפחה המעניינים של האחרים, אצלו לא היה שום דבר מיוחד. אבל ה"שום דבר מיוחד" הוא בעצם התעלמות טוטאלית של הוריו בו בתקופת הקולג'. קודם לכן, היה מדובר באב צועק ואפילו מכה, אותו ואת אימו, ולאחר מכן, מוכנים הוריו לשלם את לימודיו בקולג', לא כל כך מתוך דאגה לעתידו ולהשכלתו, אלא בעיקר כדי שיעזוב את הבית. ברגע שהוא מגיע למקום לימודיו, אין לו כסף לקיום, ואין לו בית לחזור אליו.

היעדר משפחה, או יחס מרוחק מצד המשפחה הקיימת, מאפיין את כל הקבוצה, ואולי, אם לא ודאי, שיש בכך סיבה אחת משמעותית לפחות, להתנהגות חסרת האחריות, שהם מגלים.

טארט שותלת התייחסות ל'גטסבי הגדול' המתייחס להוללות, לשתייה ולמסיבות, וכן לספרו של דוסטויבסקי 'החטא ועונשו'. כי כמו ב'החטא ועונשו', גם כאן, אחרי ביצוע הרצח, מתדרדר מצבם של חברי הקבוצה. הם מסתובבים מרוטי עצבים, רבים ביניהם, ועם חרטות מצד אחד, וחששות מהמשטרה, מהאפ בי איי, ומסקרנות של סטודנטים, מצד שני. ובעיקר הם מנסים למנוע מג'וליאן, המרצה הנערץ, לדעת. אבל כדור השלג של המעשה רק הולך וגדל, והחבורה מתפרקת לגמרי, כל אחד לגורלו, עם החטא ועונשו.

החוחית מאת דונה טארט

 כתבה: ד"ר רותי קלמן

על הספר 'החוחית' שכתבה דונה טארט, כותב הסופר סטיבן קינג בניו-יורק טיימס: זהו "אחד מאותם ספרים נדירים שניתן לספור על כף יד אחת".
הספר עב הכרס, על 838 עמודיו, זיכה את המחברת, דנה טארט, בפרס פוליצר 2014. הוא נכתב כיומן מכתבים שלא-באמת-נשלחים במהלך חיים שלמים, חייו של תיאו דקר.
תיאו היה קשור בילדותו לאימו. אביו האלכוהוליסט, החליט לעזוב, כשהוא משאיר אחריו חובות, אישה וילד קטן.
בהיותו בן 13, כשהוא ואימו בדרכם לפגישה עם מנהל בית הספר, הם נקלעים לסופת גשמים, ומוצאים מקלט זמני במוזיאון. האם המתמחה באמנות, מעשירה את ידיעותיו של תיאו ביצירות שהם רואים, ומתעכבת על ציור קטנטן של חוחית הקשורה בשרשרת. זהו ציור אמיתי משנת 1654 של קרל פבריציוס, אחד מגדולי הציירים הפלמיים במאה ה-17, שנהרג בגיל 34 בפיצוץ בדלפט.
כשהנער מביט בציור החוחית, ושומע את התלהבותה של אימו,  מזכירה לו הציפור את האם: "כל אלה הזכירו לי תמונות של אמא מילדותה: חוחית כהת ראש עם מבט יציב".
רגע לפני שהם מחליטים לצאת מהמוזיאון, עוזבת אותו האם, כדי לראות עוד פעם אחת תמונה של רמברנדט. ברגע זה מתהפכים חייו של תיאו. פיצוץ עז מחריד את המקום. עשרות הרוגים, ביניהם אימו.

תיאו מוצא עצמו בתוך כאוס מוחלט, שקט נוראי, גופות מרוטשים והריסות. היחיד שנותר חי לידו הוא איש זקן, אותו ראה קודם לכן מלווה בנערה ג'ינג'ית כבת גילו. ברגעיו האחרונים של הזקן, עוזר לו תיאו, והזקן נותן לו טבעת.  בגחמה רגעית, נוטל תיאו גם את ציור הציפור מתוך המסגרת ההרוסה, מחביא אותו בין בגדיו ובורח מהמקום. הוא נותר לבדו.
משפחתו של אנדי בארבר, חברו מבית הספר, קולטת אותו לביתה. הבית אריסטוקרטי, קר וענייני, ותיאו, שעבר טראומה כה קשה, של פיצוץ, ושל אובדן האם – אינו  זוכה לחום ולהבנה, שלהם הוא זקוק. עם זאת, זהו בית, שדואג לצרכיו החומריים, ללימודיו, ולחינוכו.
בואו של אביו וחברתו ההמונית, משבש גם את אורח החיים הזה. האב וחברתו לוקחים אותו ללאס וגאס, כשהאב עסוק בהימורים והם מתעלמים מצרכיו לגמרי. מילד אהוב, הוא הופך להיות נער נטוש ומוזנח, שאיש לא דואג לו. בהיעדר מבוגר אחראי, הוא מתחבר לבוריס, נער נטוש ומוזנח כמוהו.
במהלך השנים הבאות יחיה תיאו בפחד תמידי, שמישהו ימצא את הציור, שהוא מחביא, יאשים אותו בגניבה, והוא ייכנס לכלא. בין לבין הוא מכור ליופיו של הציור, ולחוחית, המסמלת את היופי שבאמנות, ואת אימו ואהבתה.
דמות חיובית ותומכת היא דמותו של הובארט ('הובי'), בעל חנות העתיקות, המתמחה בתיקון ושיחזור רהיטים. האם יוכל לתקן גם את נשמתם המיוסרת של פיפה, הנערה הג'ינג'ית ושל תיאו?