'גבר נכנס בפרדס' מאת אשכול נבו

כתבה: ד"ר רותי קלמן

בשלושת סיפוריו של אשכול נבו, המכונסים בספר 'גבר נכנס בפרדס', ישנו גבר שמסתבך. מה שמאחד בין שלושת הסיפורים, ומתאים לשם הספר. בסיפור הראשון, הנקרא 'דרך המוות', פוגש המספר את מור ורונן, זוג ישראלים, המבלים בבוליביה את ירח הדבש שלהם. אולם למרבה ההפתעה הוא מגלה, שמשהו לא טוב עובר בין הנשואים הטריים. כשהוא חוזר לארץ, הוא שומע, שבמהלך מסע אופניים בהרים של בוליביה, נופל הבעל הטרי אל מותו. המספר מרגיש צורך לבקר את האלמנה הצעירה בשבעה, למרות שהיכרותו עם הזוג הייתה קצרה מאד. ביקור זה יתפתח לכיוונים לא צפויים ולצורך בהתייעצות עם עורך דין.

דוקטור  קארו, רופא בכיר ומוערך מאד, נמצא במרכזו של הסיפור השני, הנקרא 'היסטוריה משפחתית'.  הוא אלמן, שהיה נאמן לאשתו כל ימי חייה. בקבוצת המתמחים המתלווה לביקוריו בחדרים שבבית החולים, נמנית גם דוקטור ליאת בן אבו, מתמחה צעירה. דוקטור קארו מרגיש צורך לא מוסבר לגונן עליה, כאילו הייתה בתו. הוא מוצא עצמו נפגש איתה מדי יום ליד הקפה, כשהם מחליפים מספר מילים בכל פעם. יום אחד תיגע ידו, מבלי שהתכוון לכך, בגופה. ליאת תירתע, ותאשים אותו בהטרדה מינית. האם יצליח להוכיח את חפותו? האם יצליח להוכיח שהרגש שהוא חש כלפיה הוא רגש אבהי, ותו לא?

הסיפור השלישי נושא את שם הספר 'גבר נכנס בפרדס'. הקונוטציה המתבקשת מובילה אותנו למסכת חגיגה בתלמוד: "תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס. ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא... בן עזאי הציץ ומת... בן זומא הציץ ונפגע... אחר קיצץ בנטיעות רבי עקיבא יצא בשלום." המקרה בסיפור זה שונה. אין כאן ניסיון לחקור את תורת הסוד. אבל יש סודות. ויש כניסה לפרדס, שבשל הקונוטציה, יש בה משהו שמבשר רעות. גם הגבר הזה, כנראה, יסתבך. 

מי שמספרת היא חלי, אשתו של עופר, שרגילה לצאת איתו בשבתות לטיול בפרדסים. אבל במקרה דנן, הוא נכנס לפרדס להטיל את מימיו. ונעלם. "אחרי שהתאילנדים חלפו שמענו מוזיקה, רחוקה. טראנסים של מסיבה. ועופר אמר: מסיבת טבע. ואני אמרתי: כמה זמן לא היינו במסיבת טבע, ועופר אמר: מאז ים המלח, ואני אמרתי: יש מצב. ועופר אמר: מעניין איפה זה...ואחרי שהעלייה הסתיימה, עופר אמר, אני מת להשתין. תחזיקי לי רגע את הטלפון? ואמרתי, בטח. והוא נכנס לשביל שבין השורות של העצים. וחיכיתי לו על הכביש. דקה. ועוד דקה. ועוד דקה. והוא לא יצא... "

המשטרה שתחקור את היעלמו, תחפש סימנים למסיבת הטבע שהם שמעו ברקע, כשהיו שם, אך לא תמצא. מה פירוש נעלם? האם גורלו היה כאחד מהתנאים? האם מת? האם נטרפה עליו דעתו? האם חזרתו בשאלה, והעזרה שעזר לאחרים במצבו, הפכה אותו למקצץ בנטיעות, כפי שחשבו עליו החרדים, אותם עזב? או שפתאום יתברר שהכל בסדר, כמו שהיה עם רבי עקיבא, שיצא בשלום מהפרדס. 

הפרדס הוא אולי גם מטאפורה של חיי המשפחה והקשרים שביניהם. מה קורה למשפחה, כשמשהו משתבש (כניסה לפרדס)? מי מציץ ואולי מת; מי מציץ ונפגע בנפשו; מי מקצצת בנטיעות וכמעט אובדת, אף היא; ומי משמשת עוגן ואור זרוע, ומאחדת את בני המשפחה הפגועים, כרבי עקיבא.

לכאורה לפנינו בספר זה שלושה סיפורים שונים, שאין ביניהם שום קשר בכלל. אולם, בכל זאת ישנה זליגה מסיפור לסיפור. בסיפור השני מוזכר כבדרך אגב בחור שנהרג על אופניו בבוליביה, במהלך ירח הדבש שלו – הוא רונן מהסיפור הראשון. ובסיפור השלישי, יופיע ד"ר קארו – גיבור הסיפור השני – במחשבותיה  ההזויות של חלי. הזליגה מעניקה לקורא תחושה של כפר גלובלי, שבו מתרחשים שלושה סיפורים שונים, אך במקביל, באותו עולם, והיא מהווה חוט מקשר ביניהם.

נוילנד מאת אשכול נבו

כתבה: ד"ר רותי קלמן

למרות שהספר מכיל 547 ע', אני ממש, אבל ממש, מצטערת שהוא הסתיים! אשכול נבו, נכדו של ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל, לוי אשכול, כבש אותי לגמרי.
לראשונה בחיי קראתי ושמעתי ספר לחילופין. לקחתי דיסק של 'נוילנד' מהספרייה, ויצאתי לנסיעות ארוכות, כשאני נוהגת ומקשיבה לקולה של נועה לוצקי. הרומן ריתק, והנסיעה... חלפה ביעף. למותר לציין, שלא היה לי שום חשק לצאת מהאוטו, כשהגעתי למחוז חפצי.
רק לאחר 400 עמודים, כך הבנתי בדיעבד, כשהסתיימו הנסיעות הארוכות, נטלתי לידיי את הספר עצמו מהספרייה והתחלתי לקרוא מהמקום שהפסקתי באוטו.
אשכול נבו לקח אותי למסע ארוך. מסע של הגיבורים אל תוך עצמם, מסע של מני פלג, טנקיסט ירושלמי במלחמת יום הכיפורים הסובל מפוסט-טראומה, שלאחר מות אשתו נורית, האהובה והתומכת, כשהוא כבר בן 60, הוא יוצא לטיול תרמילאים בדרום אמריקה, ושם נעלמים עקבותיו. מסעו של דורי, בנו, שיוצא לחפש אותו, ובעצם לקבל תשובות על עצמו, על יחסיו עם אביו, על הזוגיות שהידרדרה, על בנו נטע. מסע של ענבר, צעירה חיפאית, הנוסעת לבקר את אמה בברלין, אבל מוצאת עצמה ממשיכה לשוטט, ועוזרת לדורי לחפש את אביו, ומסעה של סבתה, לילי, שהגיעה לארץ על ספינת מעפילים, רגע לפני מאורעות מלחמת העולם השנייה. מה השאירה מאחור, ומה נותר בלב.
לכל אחד מהגיבורים יש קול מיוחד משלו, עולם משלו, הנטוע עמוק בהוויה שלנו היהודית, הישראלית, העכשווית. הכניסה למחשבותיהם, רגשותיהם, ולשאלות המהותיות, האישיות והקולקטיביות – מעוררת גם בנו כקוראים שאלות רבות לגבי עצמנו, ולגבי הציונות.
הדמויות קשורות זו לזו, לעתים במבנה משולש בעל שלש זוויות ראייה (דורי+רוני+ענבר; לילי+נתן+פימה; ענבר+אלפרדו+דורי; איתן+ענבר+דורי וכולי), וכשהרקע הוא רומנטי ורגשות מתגלים, צפים או מוסתרים - ישנן גם החמצות. אב – את בנו, אם שמוותרת על אהבתה הגדולה בגלל ילדתה, ועוד.
וכחוט השני עובר בספר נושא הציונות. הוויכוח בין הדמויות מתנהל במישור המילולי – האם נכון היה להגיע דווקא לארץ ישראל ולא לאוגנדה, או ארגנטינה, או כל מקום אחר, שאין בו חבית חומר נפץ סביבתית? וגם במישור המעשי – אנו מוצאים חווה מיוחדת, שלא רק מנסה לרפא מכאובים, אלא גם לברוא מחדש מדינה חדשה="נוילנד", בניגוד לאלטנוילנד "= המדינה הישנה, ישראל. אין פיתרון בספר לשאלה, אלא רק קולות "בעד ונגד", כשמי שמוליך את הבשורה של 'נוילנד', עוטה זקן של הרצל, וחוזה מדי בוקר מדינה חדשה.
אי אפשר שלא להשוותו להרצל, לא רק בחזותו, ובעצם ניסיונו לברוא מדינה חדשה, אלא במחשבה, על אותם המפקפקים בו, שוודאי דומים לאלו שהיו גם בתקופתו של הרצל, שחשבו שהוא סתם מטורף, ולא האמינו שיצליח. כי מי יכול היה להאמין שממחשבה של הוזה אחד, נקים בסוף מדינה משלנו.