'בתו של סוחר המשי' מאת דיינה ג'פריס. מאנגלית: עידית שורר

כתבה: ד"ר רותי קלמן

"ניקול שאפה אל קרבה את הניחוח המשכר של פרחי הגרדניה הלבנים שריפדו את הפינה המוצלת של הגן. היא הביטה למטה מחלון חדרה וראתה שאביה מוודא שהכל בחוץ הוכן כיאות... היא ראתה שסילבי אחותה פוסעת עכשיו לצד אביה, ראשיהם צמודים זה לזה, כרגיל. לרגע הרגישה ניקול זנוחה והבליעה פרץ חטוף של קנאה... סילבי התמירה והדקיקה ירשה את מראהו של אביהן הצרפתי, ואילו ניקול דמתה לאִמן הווייטנאמית שהלכה לעולמה מזמן...  היא התעשתה, זקפה את כתפיה ויצאה מחדרה. היא לא תניח לשום דבר לקלקל לה את היום הזה..."

קטע זה, הפותח את הרומן 'בתו של סוחר המשי' מבהיר היטב את מהותו של הרומן כולו. ניקול, בת למשפחה מבוססת ואמידה של סוחרי משי, נדחקת על-ידי אביה ואחותה הצידה. סילבי מקבלת את רוב עסקיו של האב, בעוד ניקול מקבלת חנות משי קטנה ברובע הוייטנאמי. המצב הפוליטי עדין, על רקע ניסיונה של וייטנאם להשתחרר מהכיבוש הצרפתי, והשתלטות הוויטמין על האזורים הצרפתיים. ניקול, בהיותה שילוב וייטנאמי-צרפתי, מחפשת את זהותה, כמו וייטנאם עצמה, המבקשת לעצמה עצמאות, ביסוס כלכלי ושלווה.

למרות שאיש לא תלה תקוות בהצלחת החנות הקטנה שהועברה לטיפולה, מצליחה ניקול להעשיר את קהל לקוחותיה והעסק הקטן משגשג, כשהיא עוברת גם להתגורר מעל חנותה, וקושרת יחסים טובים עם מוכרת וייטנאמית צעירה בשם או-לאן.  אבל מצב המלחמה הולך ומחמיר, וניקול מסתבכת עם טראן, בן־דודה של או-לאן, מראשי המורדים הווייטנאמים הידועים ביותר לשמצה. 

ברקע ובסביבתה, מסתובב מארק ג'נסן, ששובה את ליבה. הוא אמריקאי, ויש לו עסקים שאינם ברורים לה גם עם אביה ואחותה. כשהיא מגלה במהלך נשף, שכל השלושה קשורים לרצח בחור וייטנאמי – תם עידן תמימותה, והיא מתפקחת. במקביל היא מגלה גם את סוד לידתה, ואת היחסים המורכבים שהיו בין הוריה, לפני ואחרי מותה של האם. יחסים שהשפיעו על הקשר הבעייתי בין ניקול לאביה, ובין שתי האחיות. מי שגידלה אותה, במקום האם, ומהווה את הפינה החמה והמחבקת היא ליסה הטבחית, ובתוך הכאוס של התקופה, חוזר וצף זיכרון ישן: מה אירע בנהר בהואה? "כמה מזיכרונותיה מהואה היו מאושרים מאוד, בעיקר אלה שהיו כרוכים בליסה. אבל לצד ריח הדגים העז כרסם בה עוד משהו, משהו נושן שלא הרפה ממנה. היא שמעה בראשה את קולה של סילבי והתמקדה בניסיון להיזכר. "לכי. את הראשונה, ואני אחרייך," אמרה אחותה. היא נזכרה שסילבי צחקה וצחקה, ונזכרה במים. הם נראו עצומים, אינסופיים. היא התעוררה בבית חולים. שמעה את קולה של ליסה ואת הרעש המכני של העגלות, שאון שנמשך ונמשך עד שרצתה לצווח..."

אהבה ומלחמה בווייטנאם של שנות החמישים. רומן סוחף.

'אשתו של מגדל התה' מאת דיינה ג'פריס. מאנגלית: עידית שורר

כתבה: ד"ר רותי קלמן

הספר 'אשתו של מגדל התה' שתורגם השנה לעברית, יצא לאור לפני שנתיים ונמצא כיום במקום הראשון ברשימת רבי-המכר של "הסאנדיי טיימס". הסופרת, דיינה ג'פריס, כותבת שאת הרעיון לספר קיבלה מחמותה, שהעלתה זיכרונות מילדותה שעברה עליה בהודו ובבורמה בשנות העשרים והשלושים, וסיפרה סיפורים על מגדלי תה בציילון ובהודו. ג'פריס התחילה לחשוב על העמדות הגזעניות והדעות הקדמות שאפיינו אותם זמנים, והיא אומרת:
"באחוזת מטעים רומנטית, אפופת ערפל, יכלה "אשתו של מגדל התה" שלי לחיות חיי עושר ותפנוקים, אבל בחרתי להציב בפניה בעיה שתעמיד במבחן את כל הנחותיה על הבדלים גזעיים ותתחקה אחר הגישות הקולוניאליסטיות ואחר האופן שבו טמנו בחובן את זרע אסונה הנורא".
לא סתם בחרה ג'פריס להציב במרכז ספרה, אשה צעירה מאד, בת 19. שכן צעירה זו גדלה ללא שמץ של דעות קדומות בענייני גזע, ולכן היא אובייקטיבית, ויכולה לחשוב אחרת מילידי המקום, שמקבלים את הפרדת בני האדם לפי צבע עורם, כמסורת שעוברת מאב לבן.

גוון (גוונדולין) הצעירה, נישאת למגדל התה, לורנס הופר, עוזבת את אנגליה כדי להתאחד עם בעלה הטרי באחוזתו שבציילון. היא אחוזת התרגשות ותמימה מאד. הימים הראשונים שלה בחווה עוברים עליה באושר עם בעלה, אך הוא מתחיל לפתע להתרחק, להיות שקוע בשדות ובעבודתו, לנסוע בענייני עסקים, וכל ניסיונותיה להבין אותו עולים בתוהו.
האפליות כלפי כהי העור, והתרחקותו של בעלה, עומדים בניגוד להשקפת עולמה הישר והטהור. אך המפנה הגדול והדרמטי ביותר בחייה קורה ברגע שבו היא יולדת תאומים: בן ובת. מרגע זה היא מבינה שעליה לעשות מעשה דרמטי, ולהסתיר מבעלה ומהסביבה את בתה "עיניה השחורות של הילדה שבו אליה – עוללה תמה בת יומה הזקוקה לאמה – וכמיהתה של גוון לערסל את שני התינוקות גברה לרגע אחד על שאיפתה לשמור על שלמות נישואיה... אבל כשחשבה על החיוך הבוטח של לורנס ועל זרועותיו החזקות הכרוכות סביבה, ידעה שאינה יכולה להשאיר אצלה את ילדתה הפעוטה. בד בבד עם הצער שנשך את לבה התחוור לה שהיא ובתה לא ייהנו לעולם מזיכרונות שמחים. אבל נורא מזה – נורא בהרבה – שהפעוטה המסכנה, החפה מכל עוון, תיאלץ לחיות בלי אב ובלי אם".

 חיי היושרה שלה הופכים למסכת של ניסיונות הסוואה, כשהיא נקרעת בין הבן שנותר עימה, לבת שזנחה, בין האהבה הגדולה שלה ללורנס, לרצון שלה להתוודות בפניו.
במהלך העלילה, אנו רואים כיצד היא הופכת מנערה תמימה בת 19 לאישה חזקה ויוזמת, שיודעת לעמוד על שלה, ושגם ברגעים הכי קשים שלה, וגם באלה – הטובים ביותר, היא לא מפסיקה לחשוב איך לגלות את האמת שבוערת בתוכה, כשהמהפך מגיע דווקא מצידו של לורנס. מומלץ.