'הפונדק האדום: סיפור בלשי־פילוסופי' מאת אונורה דה בלזק מצרפתית: ראובן מירן

כתבה: ד"ר רותי קלמן

אונורה דה בלזק סופר צרפתי שנולד בסוף המאה ה-18 וחי עד למחצית המאה ה-19 מפורסם בסגנון הכתיבה הריאליסטי שלו, שבו תיאר בעין נאמנה את חיי החברה הפריזאית, על יופיים וכיעורם. זכור לי שלמדתי בתקופת התיכון את יצירתו "אז'ני גראנדה", ולא יכולתי שלא להתפעל מהתיאור המפורט כל כך של מבנה הבית, והמחשבות המלוות את האב הקמצן מצד אחד, ואת רוחב ליבה של בתו, אז'ני.

בספרון שיצא לאור לאחרונה, מופיע סיפורו של בלזק 'הפונדק האדום'. זהו סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. הראשון מסופר על ידי בחור צעיר, שמשתתף בארוחת ערב מכובדת שמקיים בנקאי פריזאי לכבוד ידיד גרמני בשם הרמן. אורח הכבוד הגרמני, מספר לבאי הסעודה סיפור שנחשף אליו במהלך תקופת המלחמה, שאז בילה חלק מזמנו בכלא, והתוודע לגורלו נוגע הלב של פרוספר מניאן. פרוספר שירת בצבא הצרפתי ככירורג צעיר, והוא מספר להרמן את קורות הלילה שעבר. במהלך הארוחה החגיגית לכבודו, מספר הרמן על מה שאירע אז.

אותו לילה גורלי, ישבו בפונדק בעיר אנדרנאך שבגרמניה, שני חברים, כירורגים צעירים בצבא צרפת, פרוספר ופרדריק, שלקחו את החדר האחרון. בעודם מסבים בפונדק לארוחת הערב, מצטרף אליהם סוחר גרמני בשם ואנהלפר. הם מתיידדים ובטוב ליבם ביין, פותחים את הלבבות. כשפרוספר מציע בנדיבות לסוחר את מיטתו, כי לא נותרו מיטות, הוא אינו יודע במה הוא מסתבך. ואנהלפר בתמימותו, מודה לו, ומציין כמעט בדרך אגב, שהוא ירגיש כך בטוח, כי במזוודה שלו יש הון של כסף. כולם הולכים לישון, אבל פרוספר אינו מצליח להירדם. בדמיונו, הוא כבר בעליו של הכסף הרב של ואנהלפר. הוא קונה, סוחר, מסדר לעצמו את חייו ואת חיי אימו, ומגיע בדמיונו אפילו להיות ראש העיר של בווה, מקום הולדתו. ואז מגיע השלב המעשי יותר. 

בעוד חברו פרדריק והסוחר ישנים, מתחיל פרוספר לחשוב כיצד ייטול את חייו של הסוחר, כדי להשיג את כספו. הוא מכין את איזמל המנתחים שלו, פותח את החלון בזהירות, ולפני שהוא מגיע ממש לשלב הביצוע, הוא מחליט ליטול פסק זמן כדי לנשום אוויר צח. הוא יוצא החוצה, מתחיל להצטער על מחשבותיו, וחוזר בו מהתוכנית הזדונית. הוא נכנס. נושם לרווחה, ונרדם.

כשהוא קם בבוקר, לקול זעקות שבר, הוא מגלה שהוא מכוסה בדם, וראשו של ואנהלפר רחוק מגופו המת. חברו פרדריק נעלם. מי באמת רצח? האם למרות שלא הוא רצח, הוא צריך להרגיש יסורי מצפון? שהרי התכוון לרצוח, והאם הצעיר הדובר, ששומע מהרמן את הסיפור, וחושד בפרדריק, יכול לשאת לאישה את ויקטורין, בתו של חשוד ברצח? שאלות מוסריות ופילוסופיות נשאלות באומץ. בהחלט חומר למחשבה.

עור היחמור מאת אונורה דה בלזק / ד"ר רותי קלמן

אם היתה לכם אפשרות לקבל כל מה שאתם רוצים, בידיעה, שכל בקשה כזו מקצרת את תקופת שהותכם עלי-אדמות. האם עדיין הייתם רוצים את האפשרות הזו?
השאלה הפילוסופית הזו עומדת במרכזו של הספר "עור היחמור". רפאל, צעיר חכם אך חסר כל, מוצא עצמו בתקופה קשה בחייו. חובות בבנק, ללא עבודה, ללא משפחה תומכת, ועם לב הרוס לאחר שחווה אהבה נכזבת לאשה נטולת רגש.

רפאל מחליט לשים קץ לחייו. אך בטרם ישליך עצמו לנהר הסיינה בחשכת הלילה, הוא משוטט ברחובות, ונתקל בחנות למימכר עתיקות. הפריטים המיוחדים משכיחים לרגעים אחדים את כאבי ליבו והחלטתו הקשה, וסוחר עתיקות הזקן, ששומע מרפאל ברגע של כנות, על תוכנית ההתאבדות מציע לו הצעה קוסמת, שמחירה בצידה. הוא מציע לו פיסה גדולה וזוהרת של עור יחמור, שהיא לפי דבריו, קמע רב עוצמה, והיא שילוב של היכולת והרצון (ע' 34). אבל, מזהיר אותו הזקן, "מעגל חייך, שעור היחמור הזה מתווה, יתכווץ על-פי עוצמת משאלותיך ומספרן, מן הקלה ועד המופלגת ביותר" (ע' 41).

הצעיר לא מהסס ולוקח את עור היחמור, וכבר, בעודו בחנות, הוא מכריז שהוא חושק בסעודה המונית חסרת גבולות. בעודו יוצא מהחנות, הוא נתקל בחבריו, שחיפשו אותו כדי להזמינו לסעודה המונית, בדיוק כפי שאיחל לעצמו. כשהוא מביט בעור היחמור, הוא רואה לחרדתו, שהוא מתחיל להתכווץ.

הסעודה ההמונית מסתיימת רק בבוקר, כשכולם מתעוררים שיכורים. רפאל מכריז בשיכרותו, שהוא יהיה עשיר וכולם צריכים להשתחוות לו. כמעט מיד קם נוטריון מבין האורחים ומודיע לו שהוא זכה בירושה של מיליונים (ע' 177). במקום לשמוח, מסתכל שוב רפאל בקמע שבידו, ושוב הוא רואה את ההתכווצות הגדולה. עתה הוא מבין את המחיר שהוא משלם תמורת מאווייו.
הוא הופך אמנם למרקיז החי בבית גדול עם חדרים רבים המרוהטים בטוב טעם, ועם משרתים רבים, אך הוא מסתגר בבית, ואינו מעז לרצות דבר. אסור למשרתו לשאול אותו מה הוא 'רוצה' או 'מתאווה' או 'מבקש'. כי כל רצון וכל בקשה מקצרים את חייו.
הוא מנסה להיפטר מהקמע. אך הקמע שב אליו. הוא מנסה לגייס את המדענים כדי להרחיב את הקמע, אך הם אינם מצליחים.

האם הוא מאושר? הרי הוא חי בעושר, ויכול לקבל הכל. לאמיתו של דבר ה'מתנה' הזו הופכת את חייו לסבל מתמשך, בי במקום לחיות באמת, הוא חי מתוך פחד למות. מתוך פחדיו, הוא הופך לבלתי נסבל לחברה. רגישותו למותם של אחרים, מתקהה. הוא עולב באנשים, מזלזל בהם, ומסתגר. החברה מגיבה כמו ראי, ומנסה להקיא אותו מתוכה.
אונורה דה בלזק, חושף בספר זה, כמו ב' אבא גוריו', 'אז'ני גרנדה' וספרים אחרים, את פניה האמיתיים של החברה. ברגע של הארה, מבין גיבורו לפתע, שהתנהגותו היא שגורמת לחברה לנהוג כפי שהיא נוהגת, והוא מגיע להבנות באשר לטיבה של החברה, המתעבת כאבים ואסונות, ולעולם תעדיף עליהם את השחיתות, ותנדה את החלש והחולה.
כתיבה "בלזקית" טיפוסית, בסגנון הריאליסטי, עם תיאורים נרחבים, חשיבה פילוסופית מעמיקה, וה'אמת' בפרצוף. מצויין.