'החורף הארבעה־עשר' מאת: ערן טורג'מן ; 'החורף הארבעה־עשר' מאת: אלירן דיין.

כתבה: ד"ר רותי קלמן

בפורמט שונה מהמקובל, כותבים שני יוצרים זה לצד זה. לא יחד. מדובר בז'אנר יוצא דופן שבו נקראים, בזה אחר זה, שני סיפורים שונים, שיש בהם הרבה מהמשותף. שני הסיפורים נקראים 'החורף הארבעה־עשר', בשני הסיפורים מטפלים באומץ בנושא הכאוב של נערה המתמודדת עם לוקמיה, ובשני הסיפורים היא נקראת טל. 

ערן טורג'מן ואלירן דיין מכירים מזה מספר שנים, והיכרותם התרחשה במרחב התרבותי של   כתיבתם הספרותית. לפני עידן הקורונה, קיימנו בספרייה העירונית של דימונה מספר מפגשים בשנה שנקראו "קפה-שירה". היוזמה היתה של ערן טורג'מן, שעובד בספרייה וכותב שירים וסיפורים. הפורמט כלל היענות של יוצרים מכל רחבי הארץ, לכתוב על נושא מסויים, להגיע לערב הספרותי בספריית דימונה, להאזין ליוצרים אחרים ולהקריא את שירם או סיפורם. אלירן דיין, סופר ומשורר, שהוא בעל הוצאת הספרים "מוטיב ספרים", הצטרף לערבים אלו, וגם הוציא לאור לפני כשנתיים ספר ילדים קטן של ערן שנקרא "בובה של החיים".

כשהראה לו ערן את סיפורו 'החורף הארבעה־עשר' התרגש אלירן מאד. מסתבר שאף הוא נחשף לאירוע דומה, ואפילו שם הנערה שחלתה היה כשמה של גיבורת סיפורו של ערן. מכאן נולד הרעיון לצרף גם את הסיפור שלו, לצד סיפורו של ערן, תחת אותו השם. רעיון יצירתי, שמתאים לשני היזמים והיוצרים, ומאיר בפן נוסף את הנושא. הגדילו השניים לעשות, והוסיפו לשני הסיפורים גם כמה שאלות בנושא הסרטן, לצד תשובות של צפריר אקשטיין, מנהל בית המרקחת במרכז לבריאות הנפש  גהה.

"זהו החורף הארבעה־עשר לחיי. אני כבר בת ארבע־עשרה. היית מאמין?" כותבת טל של ערן טורג'מן ביומנה "מעבר לחלון הבנים ממשיכים לשחק בשלוליות, והבנות משחקות בחבל ובקלס".

 "ראיתי אותה מתבוננת דרך החלון אל הרחוב." מספר טל הבן על טל הבת בסיפורו של אלירן דיין "היום היה קריר וגשום במיוחד. "אתה יודע... אני אוהבת את החורף. אוהבת שגשום בחוץ. אתה זוכר שבעוד חודש זה גם יום ההולדת שלי. אהיה בת שלוש־עשרה..."

שתי נערות צעירות, כמעט באותו הגיל, יושבות בחדרן ומביטות דרך החלון. אין הן יכולות לצאת החוצה בשל מחלתן, אבל שתיהן רואות בחורף, משהו חיובי, משהו מרענן, תוסס, חי. משהו שמצביע על מחזוריות. הבטחה שתתחדש משנה לשנה, מה שהן כבר אינן בטוחות לגבי עצמן. 

החורף ומה שהוא מביא איתו, מסמל עבורן, לא רק את המחזוריות, שכל כך משמעותית עכשיו, ואינה מובנת מאליה, אלא גם תקווה להתחלה חדשה. אולי – שלהן. כפי שטל של אלירן דיין אומרת: "הגשם חשוב מאוד והוא שוטף את כל הלכלוך וכל מה שרע. מנקה את הכול. באביב הכול יפרח ויהיה נעים ויפה..." 

בעד החלון, במבט החוצה, מעבר לעצמן, לחרדותיהן, לכאבן, לומדות שתיהן ליהנות מהרגע. מיופיו של הטבע. כל עוד אפשר.

ספריית דימונה משהו טוב קורא כאן!

כתבה: ד"ר רותי קלמן

לפני מספר ימים קיבלתי סטטיסטיקה שבועית מליאור טל, איש השיווק של הספרייה. ליאור בדק את כמות הכניסות לבלוג הספרייה של דימונה באינטרנט, שאליו אני שולחת את כל הכתבות השבועיות שלי, במקביל לכתבות המתפרסמות במקומון "מביט".
אל האתר המקוון אפשר להגיע דרך "ספרייה עירונית דימונה" ומשם ל"בלוג המנהלת", או לחפש את הבלוג ישירות באינטרנט "ספרייה עירונית דימונה עולם של חוויות ולמידה".

הסטטיסטיקה השבועית של כניסה לבלוג של ספריית דימונה הייתה מדהימה : מה-7 במרץ עד ה-14 במרץ היו 269 כניסות מישראל, 31 מארצות הברית, 5 מפולין, 4 מבריטניה, 2 מאוסטרליה ו-1 מכל אחת מהארצות: קנדה, אוסטרליה, איטליה ורומניה. סה"כ 312 כניסות בשבוע לבלוג של הספרייה העירונית דימונה. איזה כיף!!! מסטטיסטיקות קודמות כבר נוכחתי לדעת שגם במקומות אחרים בעולם כמו למשל: בוסניה-הרצוגובינה סין, צרפת, תאילנד ועוד, מציצים לבלוג של הספרייה.

האם אלה דימונאים, הנישאים על כנפי הגעגועים לעירם? אני משערת שהם העיקר, ואולי גם יהודים ברחבי העולם המשוטטים ברחבי העולם המופלא של האינטרנט, ומחפשים אתרים ישראליים. אולי אלה אנשים שמגיעים לבלוג מהאינטרנט בעקבות מילות מפתח שמתקשרות לנושאים שעליהם אני מדברת בכתבות, או הספרים שעליהם אני ממליצה. אשמח לשמוע מהם תגובות, אשמח לשמוע אם הם נהנו מהקריאה (כפי שאני שמחה לשמוע מהדימונאים שאני פוגשת ואשר מספרים לי שהם קוראים קבועים של הטור השבועי "ספרים, קוראים, ספריות" במקומון "מביט"), ובכל מקרה, שלוחה לכולם – לקרובים ולרחוקים ברכתי וברכת צוות הספרייה שלי לקריאה מהנה ולחיים טובים באשר הינם, וכמובן שכולם מוזמנים לבקר.

צוות הספרייה שלי מקבל כרגיל בסבר פנים יפות ובחום את באי הספרייה. עם השנים הם כבר מכירים את כולם, ומעבר להחלפת הספרים יש גם חיוך, ושאלות ותשובות וסיפורים. הקהל הבא בשערינו מחליף ספרים, יושב לקרוא ולעיין, לומד ומשתמש במחשבים. הקטנים משחקים באולם הילדים עם הוריהם, ולפעמים משפחות שלמות יושבות יחד על הכריות והפופים והשטיחים, הורים מחבקים את ילדיהם וקוראים להם סיפורים והלב שלנו מתרחב. האווירה בספרייה היא אווירה של מרחב פתוח וחם, של מקום נעים ורגוע לשעות הפנאי, של מקום שכיף לבוא אליו, ולהעביר את הזמן באיכות.
ואם כבר מדברים על איכות, הרי תיאטרון הספרייה שלנו הוא אחד מהדברים היפים המתרחשים בספרייה אחת לשבועיים לערך. בכל פעם אני מתלהבת מחדש משני השחקנים המקומיים, אחד מהם מורה ורב בבית-הספר הדתי "נועם חיים". הגישה החיובית, הערכית שלהם לעניין. היכולת שלהם לבחור ספר ממדף הספרים באולם הילדים, ולאו דווקא ספר בעל מסר דתי, ההמחזה האינטליגנטית של קטעים מהספר, שינון הקטעים, הבימוי, וכמובן המשחק המדהים והטבעי של השניים. הם פשוט נהדרים! נוסף על כך, בסיום ההצגה, מלבד ההמלצה על הספר שאותו הציגו, הם הנהיגו מנהג נוסף לעידוד הקריאה. כל ילד מוזמן לרשום על פתק ספר שהוא ממליץ עליו, מציין את שמו ומוסר לשחקנים בסיום ההצגה. כל הפתקאות נכנסות לכובע, וכאן קוראים לי לשלוף פתק אחד מהכובע. הילד או הילדה שהפתק שלו נשלף מקבל ספר חדש מהספרייה במתנה. יוזמה מקומית מדהימה, שהיא גם חוויתית, גם ברמה, גם מתאימה לציבור הדתי (אבל לא רק להם) וגם בעלת ערך מוסף, שאיננו מקבלים אותו בהצגה מוזמנת. עוד חשוב לציין שההצגות המקומיות הנפלאות האלה הן בחינם, ומומלצות לילדים בבתי-ספר יסודיים, ואפילו למבוגרים.

וחוץ מזה, אנחנו ממשיכים בפעילויות התרבות השונות שלנו, גנים ובתי-ספר שמגיעים לפעילות ספרייתית מחנכת וחוויתית כאחד, עם קלרה בעיקר, שגם ממשיכה לעשות סבב גנים ומדריכה את הילדים להיות ספרנים צעירים.
ההדרכות המוזיאליות שלי נמשכות לכל הגילאים: מגן ועד תיכון, והמורים מוכנים להזמין פעילות כזו.  הילדים עוברים חינוך למוזיאונים בגלריית הספרייה שלנו, והתערוכה המוצגת בה כרגע היא "כבוד האדם". בין הציירים שבתערוכה זו ניתן למנות את: וולסקז, קורבה, רנואר, מונק, אשר ואחרים.
הרצאות למבוגרים מגיעות פעם-פעמיים בחודש, והצגות ילדים כנ"ל. לגביהן ברצוני להזכיר שהמדיניות שלנו כיום היא לבקש מההורים לקנות מראש כרטיסים כדי להבטיח את מקומם של ילדיהם, שכן יש צורך להגביל את מספר הנכנסים. נוכחנו לדעת שכאשר מגיעים יותר מדי ילדים והורים, לא שומעים טוב את הצגה, ומטבע הדברים הילדים מתחילים להפריע וההנאה של כולם נפגמת. מכיוון שמספר המקומות מוגבל, אינו רוצים שהילדים יתאכזבו ביום המופע אם לא יהיו להם כרטיסים. לכן רצוי לרכוש מראש.
השבוע ערכנו ערב השקה לספר השירים הראשון של ערן טורג'מן, יוצר דימונאי, שגם עובד במסירות כמתנדב של הספרייה. למעלה מ-40 איש הגיעו לכבדו: בני המשפחה כמובן, וגם חברים מכל תחום שבו הוא פעיל. מתיאטרון דימונה הגיעו כמעט כל ההנהלה והשחקנים (נועה קנולר, המנהלת האמנותית צילצלה לברכו והתנצלה שאינה יכולה להגיע), העיתונאית פועה צפוני, המורה שלו לאנגלית מהמתנ"ס, הגננת של בתו והורים מהגן, חבריו לסדנת הכתיבה וחברים רבים. בין האורחים שהגיעו לכבד את ערן בנוכחותם היו גם ממלאת מקום ראש העיר, הגב' אילנה אזולאי, שגם בירכה וגם התייחסה לשירים שבספר. משה אוחיון, משורר ומוסיקאי דימונאי, שכבר הוציא לאור שני ספרי שירה ושני אלבומים מוסיקליים (השלישי בדרך), פירש את דעתו על אחד משיריו של ערן, וגם הנעים את זמננו בשני קטעים מוסיקליים עם שירים שלו, ושרה בת-שלום, שאף היא הוציאה לאור ספר שירים, התייחסה אף היא לשיר מהספר. את הערב הנחיתי אני, וערן טורג'מן עצמו נראה כחתן תחת חופתו, נרגש ומאושר, ושמח בכל אורח שהגיע לכבודו.

ומה בעתיד הקרוב? לקראת שבוע החינוך תהיינה פעילויות מיוחדות בספרייה, הוזמנו כיתות להצגה מיוחדת, יהיה טקס ראשון מבין שניים של חלוקות תעודות גמר לגנים שסיימו בהצלחה את "קורס הספרנים הצעירים", הנגן בני דג'ובס ייתן מספר הופעות לגדולים ולקטנים ויהיו אירועים נוספים כמו ההרצאות למבוגרים: "קראתי בקולנוע" עם המרצה רפי שרגאי, "מקום שיש בו עץ" עם מספר הסיפורים גיא אלון, "שואה ותקומה בקולנוע" עם מיכאל אקוטונס, ו"תעצום את העיניים ותרוץ", סיפורו המדהים ומעורר ההשראה של רץ המרתון הישראלי העיוור, בזה נבבה. את ההרצאה יעביר עופר בן-דור, איש עסקים ישראלי, שרץ איתו קשור בגומייה. מדהים! ההרצאות פתוחות לקהל הרחב ואינן כרוכות בכרטיס כניסה.

לקראת חודש הקריאה ושבוע הספר העברי תהיינה יותר הצגות המבוססות על אגדות וספרי קריאה ידועים לילדים כמו: סינדרלה, הביצה שהתחפשה ועוד (10 ₪ עלות הכרטיס לילד במכירה מוקדמת), ויהיה יום הפנינג שיתרחש הפעם בין כותלי הספרייה עצמה. ליל המדע מתקרב אף הוא.
הספרייה, כמרכז תרבות שעות הפנאי, אינה שוקטת על שמריה, כפי שאתם רואים, ואתם רק צריכים להתעדכן במקומון מביט או באתר המקוון: "ספרייה עירונית דימונה", לבוא, להחליף ספרים, ולהשתתף. כל הפעילות הרבה הזו, היא כמובן לכבודכם ולמענכם. בואו ליטול חלק, וליהנות.