'הנערה שחיה פעמיים' מאת דויד לגרקרנץ משוודית: רות שפירא, מודן, 2020

כתבה: ד"ר רותי קלמן 

זהו הספר השישי בסידרת מילניום. מי שקרא את הקודמים, לא יכול לפספס גם את הספר הזה. קראתי אותו בימי הסגר הקורוני בגירסה הדיגיטלית שלו, והוא העביר לי מצויין את הזמן.

במרכז העלילה עומדות ליסבט סלאנדר ואחותה קמילה (קירה); העיתונאי של העיתון מילניום, מיכאל בלומקוויסט; וקבצן אלמוני שנפטר בקרן רחוב. 

"קבצן לא מוכר צץ והופיע ברובע באותו קיץ. איש לא ידע את שמו ולאיש גם לא היה איכפת... אין ספק שהיה לא יציב – לפעמים זינק ותפס אנשים בזרועם ומלמל דברים לא ברורים... לרוב הוא ישב על קרטון בכיכר מריטוריה, ממש ליד המזרקה ופסל האל תור, ועורר מידה מסוימת של כבוד... אך כל סממני המעמד הופשטו ממנו מזמן. בכף ידו חסרו כמה אצבעות, והכתם השחור על לחיו לא תרם למראהו... ברחוב ההכנות למרוץ הלילה השנתי היו בעיצומן, והשכונה עטתה אווירה חגיגית. הקבצן מת כשהוא מוקף שמחה שנישאה באוויר, ולאיש לא היה אכפת שהוא חי חיים רצופי קשיים ועשה מעשי גבורה שלא ייאמנו, ועוד פחות מכך, שכל חייו אהב רק אישה אחת, ושגם היא מתה בבדידות איומה."

בין חפציו המועטים של הקבצן האלמוני נמצא גם מספר הטלפון של העיתונאי מיכאל בלומקוויסט. הסקרנות שניצתה אצל הפתולוגית שבדקה את הקבצן לאחר מותו, הובילה אותה להרים טלפון למיכאל. מיכאל אינו זוכר את הקבצן בתחילה, ורק לאחר מכן הוא קולט שראה אותו ברחוב. לא נמצאו על הקבצן כל פרטים מזהים, וגם, למרבה ההפתעה, אין הוא מופיע במירשם האוכלוסין, ואף לא במחלקת ההגירה, שכן הדבר היחיד שברור מלכתחילה הוא, שאין הוא שבדי במוצאו.

מכאן מתחילה התחקות מורכבת אחר פרטים ביוגרפיים של הנפטר המסקרן, כשמיכאל נעזר כהרגלו ביכולותיה המופלאות של ליסבט ההאקרית המכונה ברשת "צרעה", שנעזרת אף היא בהאקר נוסף המכונה "מגפה". המימצאים מובילים את מיכאל לגילוי סיפורה מלא הסודות של משלחת מטפסי הרים לאוורסט, ולשחיתויות פוליטיות.

במקביל לקו חקירה זה, עסוקה ליסבט במשחק חתול ועכבר עם אחותה קמילה. אביהן, אלכסנדר סלאצ'נקו, היה איש חזק מאד ועמד בראש אימפריית פשע. השלטונות השבדיים חשבו שהוא מרגל עבורם, ומוסר להם חומר בלעדי על המודיעין הצבאי הרוסי, ולכן נתנו לו להתעלל במשפחתו "ההגינות האנושית הוקרבה למען המטרה העליונה". אבל הסתבר, שהנאמנות של סלאצ'נקו, הייתה נתונה תמיד לרוסיה, והוא מסר ל-GRU, יותר ממה שסיפר למשטרה החשאית השוודית. בתוך המשפחה האומללה הזו, שבה האֵם סבלה מהתעללות, לקחה קמילה את צד האב, שידע איך לטפח בה את ההערצה אליו, מצד אחד, ואת השינאה לאחותה התאומה, ליסבט ולאימן, מצד שני. ליסבט היתה חייבת לנקום את נקמת האֵם, והשינאה שביניהן עוברת כל גבול.

רגשות של שנאה, אהבה ונאמנות הם היסודות שעליהם בנויה העלילה כולה, כשהגבולות שביניהם מיטשטשים, מתערבבים, מתחלפים, וסוחפים אותם ואותנו יחד. 

הנערה שהשיבה עין תחת עין מאת דויד לגרקרנץ. משוודית: רות שפירא

כתבה: ד"ר רותי קלמן

הספר 'הנערה שהשיבה עין תחת עין' הינו הספר החמישי בסדרת 'מילניום'. קדמו לו: 'נערה עם קעקוע דרקון'; 'הנערה ששיחקה באש', 'הנערה שבעטה בקן הצרעות' ו'הנערה ברשת העכביש'. בכל הספרים מככבים אותם שני גיבורים ראשיים: ליסבת סלאמדר ומיכאל בלומקוויסט, וגיבורי משנה, שאנו כבר מכירים את פועליהם מספר לספר. ובכל זאת, המיוחד בסדרה זו הוא, ששלושת הספרים הראשונים נכתבו על-ידי הסופר סטיג לרסון, ואז הוא הולך לעולמו בטרם עת.

רק לאחר מותו, יוצאים לאור שלושת הספרים הראשונים, וזוכים להצלחה כה גדולה וחובקת עולם, שהמשפחה מעוניינת להמשיך את הסדרה עם כותב אחר. מכאן, מקבל דויד לגרקרנץ העיתונאי את תפקיד הכתיבה, והוא מצליח למעלה מהמשוער. חלק מהמבקרים, אף טוענים, שלגרקרנץ עולה על לרסון בכתיבתו.

אם כך או כך, אין ספק שהספר שלפנינו, מרתק ואמין. הדמויות בעלות אופי חזק ומשכנע, והמעברים בין הסצנות, מביאים את המתח לשיאים חדשים בכל פעם.

הנושא מעניין אף הוא. הוא נסוב על עברה של ליסבת בתקופת היותה ילדה קטנה. לפי הספר, היה מאגר ממשלתי לחקר גנטיקה וסביבה, שעסק במחקר על תאומים משלושה סוגים. תאומים לא-זהים, כפי שהיו ליסבת ואחותה קמילה, תאומים זהים משלייה אחת, ותאומים זהים משתי שליות. לכאורה מחקר סוציולוגי מעניין. אבל מתחת לפני השטח מתגלות עובדות קשות. פרויקט 9 באותו המקום יצר הפרדה בין תאומים זהים, במשפחות אומנה שהפוכות זו מזו 180 מעלות מבחינה סוציו-אקונומית (ואשר לא מגלות להם שהם אחד משניים). ומתחילות להישאל שאלות: מי החליט להעביר אותם למשפחות אומנה? האם זה אקט אתי להפריד ביניהם? מדוע לא סיפרו לאחד על השני? האם זה אתי להעביר למשפחות כה שונות במהותן? מה יקרה לתאומים כשיגדלו? מה יקרה אם ייפגשו? מה יחשוב התאום שגדל בקשיים כל חייו, על אחיו שגדל בחממה עשירה – כלכלית ותרבותית? האם יצליחו להתגבר על ההבדלים התהומיים? האם יצליחו להתחבר בכלל? לאחר שגילו זה את זה?

ובתוך כל אלה, אנו מתוודעים לפלודבריה,  לאגף המאובטח ביותר בשבדיה. ליסבת מגיעה לשם, אחרי שמרשיעים אותה על תקיפה, ומטילים עליה חודשיים של שהייה בכלא. למרות שעמדו נקודות זכות לצידה, כולל הצלת ילד – היא מורשעת. בתחילה הייתה ליסבת במתקן הכליאה הפתוח ביורנגורדה גורד, שם זכתה לדרגות חופש רבות, אך הגיעו איומים על חייה, והיא הועברה לפלודבריה.

האגף כבר מזמן עבר לשליטת האסירה בניטו אנדרסון, שהייתה לאימת האסירות במקום. במהלך היום, מתנהגת בניטו כאסירה רגילה. אך בערב בשעה 19:30 בדיוק, כשרכבת עוברת קרוב מאד לבית הכלא – מוציאים הרעש והרעידות את הסאדיזם מבניטו וחברותיה. ליסבת מביטה מהצד, רואה, ופועלת, כפי שרק ליסבת סלאמדר יודעת לעשות.