לב טולסטוי – הבריחה מגן עדן מאת פאוול בסינסקי / ד"ר רותי קלמן

מעבר לספרים הגדולים "מלחמה ושלום" "אנה קרנינה" "סונטת קרויצר", "מותו של איוון איליץ'" וספרים נוספים, שכתב הסופר הגדול לב טולסטוי, הסתתר איש בשר ודם. על חולשותיו,  אהבותיו, פחדיו, מעשיו הטובים והרעים, שמחתו ויגונו.
בספר הביוגרפי "לב טולסטוי – הבריחה מגן עדן", בוחן המחבר פאוול בסינסקי את חייו של הסופר הגדול. הוא עושה זאת דרך ספריו של טולסטוי, המגלים מבין המאורעות והחוויות של גיבוריו, את חייו של הסופר  עצמו. הוא עושה זאת גם באמצעות ניתוח מסמכים רבים, מכתבים וידיעות, עדויות של קרובי משפחה וחברים. דרך כל אלה, הוא מנסה לפצח את סוד נשמתו החצויה וההפכפכה של מי שהיה אחד האנשים המפורסמים ביותר ברוסיה. אך בו בזמן, ביקש להיות לא רק כאחד האדם, אלא ממש להתערות בין האיכרים, לשוחח איתם שיחות פשוטות ועממיות, ולחיות חיים שקטים ושלווים.

הספר שזור בתמונות משפחה, כשחלק גדול מהן מצולמות על רקע אחוזתו, יסנאיה פוליאנה. שבה נולד, ואותה ירש בגיל 18. אחוזה זו היוותה עבורו עוגן מאושר במשך שנים רבות. אולם ב-25 השנים האחרונות לחייו, הוא סבל מאד, עד שבגיל 82 באוקטובר 1910 עשה מעשה, ועזב. יותר נכון ברח, באישון לילה, כשהוא נעזר ברופאו האישי, הנשאר צמוד אליו.

"ביושבו על מזוודתו במחסן הכרכרות, לבוש במעיל איכרים ארוך, ישן וגס על גבי מעילון מרופד בצמר גפן, ולראשו כובע סרוג ישן. נדמה היה שהוא מצויד לתלפיות לצורך הגשמת חלומו הכמוס. אבל... הסוסים טרם מוכנים, יסנאיה פוליאנה טרם ננטשה... ואשתו, האישה שבמחיצתה בילה 48 שנות חיים, שילדה לו 13 ילדים שמתוכם שרדו שבעה והביאו לו 23 נכדים, שעל כתפיה העמיס את כל טרדות המשק... שלא ישנה בלילות בקרים, שם נטה למות תשע שנים לפני כן... האישה הזאת, הקרובה לו יותר מכל אדם בעולם, עלולה להתעורר בכל רגע, לגלות את הדלתות הנעולות, את התוהו ובוהו בחדרו, ולהבין שהדבר שמפניו חששה יותר מכול אכן קורה!"

בסינסקי מנסה לגלות מה היו הסיבות למעשה הנועז והמסוכן לבריאותו של טולסטוי, שבאמת לא שרד את המסע, ונפטר כעבור עשרה ימים. בנוסף היה ברור לו, שאיש ידוע שכזה, אינו יכול פשוט לברוח, ולחשוב שיוכל להמשיך ולהסתתר. כולם הכירו הרי את קלסתרו. אבל טולסטוי עצמו "אם בעת העזיבה חלף הרהור כלשהו בלבו, היה זה ההרהור הבא: איש מפורסם בהיעלמו מתמזג עם המרחב האנושי, הופך אנונימי, אחד האנשים הקטנים ההם, נהיה שקוף לכול. האגדה על אודותיו מתקיימת בנפרד ממנו, והוא – בנפרד ממנה. אין זה חשוב עוד מי היה בעברו: צאר רוסי, מחולל נסים מפורסם או סופר דגול: כאן ועכשיו הוא אדם פשוט ורגיל."

סופו של מיסטר Y מאת סקרלט תומס / ד"ר רותי קלמן

מסע ארוך בזמן ובמקום מתרחש בספר "סופו של מיסטר Y" של סקרלט תומס. האות הלועזית Y, נשמעת גם כמו המילה האנגלית "Why?", ואולי אין זה מקרה, כי הספר מלא בשאלות. שאלות פילוסופיות, שאלות פיזיקליות, שאלות אמונה, שאלות כמו ששואל את עצמו תומס לומאס, בכותבו את הספר שבתוך הספר, בסוף המאה ה-19, הנקרא "סופו של מיסטר Y", ושאלות ששואלת את עצמה אריאל מנטו, הכותבת דוקטורט על כתביו של לומאס. זה הספר הנחשב למקולל, שאותו היא מוצאת.

היא יודעת שאיש מבין קוראי הספר לא נשאר בחיים, כולל המנחה שלה בדוקטורט, שנעלם, ובכל זאת היא נכנסת להרפתקה. במהלך הקריאה, שאף היא מסע בפני עצמו (429 ע'), אנו קוראים במקביל בשני הספרים – דרכה ודרכנו. באופן צורני, הספר שאנו קוראים, אינו נראה כמו ספר של ימינו. כריכתו מזכירה כריכה של ספר עתיק. שולי הדפים (כשהספר סגור) הם שחורים, לרמז על "עתיקותו לכאורה" של הספר שבידינו. וכשאנו מבינים ששם הספר, הוא בעצם שם הספר שאותו אנו מחפשים, מתקבלת תחושה, שאנו מחזיקים את הספר המקורי, ולמרות "יושנו ועתיקותו" של הספר, הוא מוביל אותנו לחוות מימד רביעי, חדשני, שעדיין לא הגענו אליו בימינו, ואולי עדיף שלא נגיע.

מיסטר Y  נקלע במקרה בדרכו ליריד, ומבלי משים הוא מוצא עצמו בתוך אוהל מול איש מסתורי הנותן לו שיקוי. השיקוי הזה גורם למיסטר Y להיכנס למוחו של האיש, ולקרוא את מחשבותיו. כשלומאס כותב את הספר, הוא רושם את הרכב השיקוי, שהשיג מיסטר Y, ונכנס בעצמו לעולם שהוא מכנה "טרופוספירה", הטרופוספירה לפי לומאס, משמעותה "מחשבה", עולם המוחות בניגוד לעולם הפיזי. בעולם הזה יש תחושה הדומה לתחושה שאנו מרגישים כשאנו משחקים במשחק מחשב, המוביל אותנו בצורה מטאפורית בתוך עולם דמיוני, שלא באמת קיים.

כמו במשחקי מחשב, גם כאן יש חלון ניווט ואפשרויות לבחירה. לפעמים ישנן אפשרויות רבות, ולפעמים רק אחת. ההחלטה מובילה את הבוחר לתוך ראשו של האדם שהוא רוצה.
הספר הזה גם הזכיר לי, את הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות. גם שם היא סקרנית. גם שם היא מוכנה לשתות את השיקוי שמגדיל אותה, או מקטין אותה, גם שם היא צועדת במקומות לא מוכרים לה. אך במקום השפן יש לאריאל מנטו, המקבילה הנשית של "מיסטר Y", את אפולו סמינטאוס, אל העכברים, המבקש ממנה לעזור לו לשחרר את עכברי המעבדות.

בחיפושיה אחר המנחה שלה, ומאוחר יותר, אחר אנשים נוספים, היא נכנסת גם למוחותיהם של עכברים וחווה את תחושותיהם! האתגר שבספר אינו רק של הגיבורים השונים והפילוסופים, אלא גם שלנו. לחשוב, לשאול שאלות, ולהבין לאן הגיעה מנטו לבסוף, באפילוג.

השנה של סָאֵקוֹ מאת קיואיצ'י קאטאימה / ד"ר רותי קלמן

חייהם השלווים והדי-חד-גוניים של זוג יפני מועברים אלינו בספר "השנה של סָאֵקוֹ " בעיקר דרך תודעתו ומחשבותיו של בן הזוג, שוניצ'י. דרך ההתנהלות היומיומית של בני הזוג, החיים בתוך בועת ביתם, נפתח לפנינו גם צוהר לעולם המסורתי של היפנים, שלחלקו נחשפתי עם משפחתי בשהייה ארוכה ביפן. הורדת הנעליים בכניסה לבית, השי שמחולק לבאים להלוויה על-ידי משפחת הנפטר, השתייה בחברותא של הגברים לאחר שעות העבודה, האוכל המסורתי המוכן בבית, קופסאות הצידה לדרך, אולמי הפצ'ינקו (מכונת משחקי מזל), הנמצאים כמעט בכל רחוב, וכרטיסי הברכה המסורתיים הנשלחים בדואר. כל אלה, ומנהגים רבים נוספים הנהוגים עד היום ביפן, היוו עבורנו עולם מעניין ושונה, וזיכרונם עלה בי במהלך הקריאה.

אחד המצבים יוצאי הדופן שבהם עוסק הספר, נוגע בנושא הפונדקאות. אחותה של סאקו, איזומי, נאלצת לכרות את רחמה. אך רצונה בילד הפך לאובססיה. לכן היא פונה לסאקו, אחותה, ומבקשת ממנה להיות אם פונדקאית בשבילה, באמצעות הפרייה חוץ-גופית. ההחלטה מתקבלת כמובן על-ידי שוניצ'י וסאקו יחד, אך מבלי משים, מהווה החלטה זו למכשול הראשון, בקשר ה"לכאורה" מושלם שביניהם.

ככל שגְדלה בטנה של סאקו – גדל הפער ביניהם, עד כדי איבוד הדעת של סאקו, המתבטא בפרנויה (תחושת רדיפה), ההולכת ומחריפה, וסוג של דימנסיה, כשבשלב מסויים היא בודדה בתוך עצמה, ואינה מזהה את בעלה. בניגוד למה שהיה מצופה, אין שוניצ'י מערב איש במצבה של אשתו. הוא זורם איתה בשיגיונותיה, מחזיר אותה כל לילה משיטוטיה, ואפילו מוכן לעזוב את עבודתו וביתו כדי להשביע את רצונותיה המוזרים של אשתו.

ההריון, שהיה לא שיגרתי, מההתחלה – אינו  עובר בשלום גם בסופו. התינוק אינו מחזיק מעמד ונפטר. למרבה ההפתעה, חוזרת סאקו, לאחר הלידה הלא מוצלחת, לתפקד כמקודם, בבחינת סמל למשהו שכנראה לא היה צריך להתקיים מלכתחילה.
כל אחד משני הזוגות מגיב בדרך אחרת, לסיטואציה, ולסוגיית הילד. איזומי, האחות, מתחרטת ומבקשת אלפי סליחות מסאקו, על שסיכנה את חייה, ואילו תגובתו של שוניצ'י היתה: "מראה האנקורים השקיט מעט את רוחו, ולאחר שאמר לעצמו שייתכן שהכל בא לסיומו על הצד הטוב ביותר, הוא תהה מה היה קורה אילו נולד הילד בריא ושלם. אילו היתה סאקו מסרבת להיפרד מהילד בכל תוקף, איזו עמדה הוא היה נוקט? האם היה משכנע את אשתו? או שהיה מתעמת עם איזומי ועם בעלה בבית המשפט? מבחינה משפטית, הילד היה שלו. לנוכח העובדה הזאת. האם היה נלחם לצד סאקו בכל הכוח, עד גבול הטירוף?... השניים היו אמורים להלך באותה הדרך, אולם על הפער שנפער ביניהם עתה אי אפשר לגשר אפילו בהושטת יד..."

מחבר הספר קאטאימה, מתחבט בשאלה האתית הזו דרך דמויות הספר, ומדגים במהלכים המתרחשים לפני ההריון, במהלכו, ולאחריו, את מה שיכול היה לקרות. מי שעוזר להבנה הם שני מקרים, לכאורה שוליים, שקורים באותה התקופה. מר מטסואו, הוא אחד ממנהליו של הבנק ששוניצ'י עבד בו תקופת מה כטכנאי מחשבים. המנהל נחשב בעיניו לעובד בלתי נלאה, שכל בעיה של הבנק, הוא טיפל באחריות רבה. אותו מנהל חלה בסרטן סופני, בתקופה שבה התפוצצה הבועה של צמיחת המשק, ונראה שמר מטסואו נטל על עצמו אחריות אישית וגופנית. המקרה השני הוא טירופה של הגב'  אורבה, שהוא אולי רמז מטרים (מקדים) לטירופה של סאקו. לאותה הגברת, ייחסו חוש נסתר של זיהוי זוגות שיש פגם כלשהו ביחסיהם, ובעצם קיומה בספר, אולי היא מהווה רמז למה שלא ניתקן ביחסי סאקו ושוניצ'י.