יום ראשון, 22 ביוני 2014

בנות ריאד / ד"ר רותי קלמן


הפעם זהו ספר מיוחד. הוא נקרא "בנות ריאד" והוא נכתב על-ידי סופרת סעודית בשם רג'אא אל-סאנע, שגדלה בריאד ומתגוררת כיום בשיקגו. היא בוגרת הפקולטה לרפואת שיניים
מה מיוחד בספר? מדובר בקול אמיץ שמתאר לפנינו הוויה מלאת הפכים של סעודיה המסורתית, המגבילה את עצמאותן של נשיה, ומשאירה בידי הגברים שבמשפחה לקבוע מי יהיו בני זוגן, ואת תפקידן במשפחה, ומצד שני, זוהי סעודיה העשירה לא רק בכסף, אלא אף בתרבות, השכלה ועכשוויות, ושבחדרי חדרים, מתנהגים בה כמו בכל מקום מודרני אחר.
בנות ריאד הצעירות, המוזכרות בספר, שייכות למעמד הקטיפה האליטיסטי, והן מדברות בדיוק כמו הנערות הצעירות שלנו, שאף הן מנסות להבין מה הגברים רוצים, וכיצד לנהוג בהם. הן מצ'וטטות באינטרנט, לומדות ומצטיינות באוניברסיטאות, ואוהבות ללכת עם מותגים. כל אחת מארבע הבנות המוזכרות, חווה קשרים של אהבה ו/או נישואין, שלא תמיד הולכים יחד, ובחדרי חדרים, בפגישות שלהן, הן מנסות לעזור זו לזו, להבין, לפענח את סוד האושר וכיצד לזכות בבעל אהוב ואוהב.
מה שמיוחד בספר הוא גם הדרך, בו נקטה הסופרת, להעביר את המסר שלה. זה אינו רומן רגיל. זה גם לא רומן במכתבים, כפי שאנו מכירים מספרים כמו: "קופסה שחורה" של עמוס עוז, "יסורי ורתר הצעיר" של יוהן וולפגנג פון גתה, או "התמסרות" של חבצלת חבשוש. הרומן כולו בנוי בסגנון מודרני. הקול של היום הוא קולו של האינטרנט, ולפנינו סדרה של כ-50 הודעות אלקטרוניות, שהיא מכנה אותן "סודות נחשפים" בדואר האלקטרוני בתפוצה גדולה מאד, ששולחת הדוברת פעם בשבוע, לאחר תפילות יום השישי. וכך היא אומרת בהודעת המייל הראשונה שלה, כשהיא מזמינה את האנשים לקרוא: "לכל מי שהתברך באומץ הפנימי הנדרש כדי לקרוא את האמת העירומה הפרושה ברשת האינטרנט ובנחישות הדרושה כדי לקבל את האמת הזאת, וגם כמובן בסבלנות הנחוצה כדי להישאר איתי לאורך ההרפתקה המטורפת הזאת."
בקול אמיץ פותחת הדוברת לפנינו את הדלת לסיפורן של ארבע חברות, אשר מוזכרות בשמות בדויים, לכאורה, כדי לא לחשוף את זהותן האמיתית. באמצעות סיפורן, היא חושפת את דמותה השמרנית של סעודיה, אך לא הולכת כנגד הדת. כל הודעת יום שישי שלה נפתחת בציטוט מדבריהם של אנשים חכמים בעולם הערבי ומחוצה לו, ציטוטים מתוך שירים, ופעמים רבות, אלה ציטוטים מהקוראן.
תפוצת המייל שלה הולכת וגדלה, והיא הופכת לשיחת היום בכל יום שישי. הקוראים, גברים ונשים כאחד, משיבים לה, תוקפים, מעודדים, מתרגשים למשמע הסיפורים. מזדהים לעיתים עם הגברים, לעיתים עם הנשים, ונוצרת דינמיקה, כמו בפורום אינטרנטי, שבו כל אחד יכול להביע את דעתו. קולה של סעודיה המודרנית מציץ, נושם ומבקש לחיות, גם מבעד לעבאיה ולחגאז', מבלי לוותר עליהם. מומלץ בהחלט.

יום שלישי, 10 ביוני 2014

על חבל דק / ד"ר רותי קלמן


בזמן האחרון לא הצלחתי להתחבר לספרים שלקחתי מהספרייה. הם לא דיברו אלי, ולא הצלחתי לפתוח את הדלת אל עולמם. הינחתי אותם מידיי, והימשכתי לחפש את הספר הנכון.
והוא הגיע. הספר "על חבל דק" של ז'ואן האריס, מתחיל ברגוע, אבל בראייה לאחור, הוא מכיל הרבה רמזים מקדימים למה שעתיד להתרחש בדרמטיות רבה, ובקצב התרחשויות הולך וגובר, כפי שאנו רגילים לראות על הבמה. הקריאה היא קריאה כפולה בכמה מובנים. כשז'ולייט, הגיבורה הראשית, פותחת את יומנה במלים: "הכל מתחיל בשחקנים" ומתארת קרון בלוי של שחקנים המסתובבים עם מסיכות של הקומדיה דל ארטה: ארלקינו, סקרמוש רופא המגפה, איזבל החסודה וז'רונט, וגם רקדנית על חבל ולהטוטנים, היא מדברת על שחקנים המגיעים להציג בפני הנזירות שבמנזר המבודד, בצרפת של המאה ה-17. אולם במובן אחר, היא מתארת במלים ספורות את עלילת הספר כולו.
בעברה היא נדדה בדרכים עם התיאטר דה סייה, בקרון כמו זה שלפניה, כשהתפקיד שלה בלהקה היה לרקוד על חבל. תפקיד שלכאורה הסתיים, כשנכנסה למנזר בתור הנזירה אוגוסט. בראש התיאטרון הנודד שלה, עמד אז גי לה-מרל, שעימו יש לה יחסי אהבה-שנאה. מה שמאפיין את הספור שלהם, הוא הריקוד המטאפורי הסמוי מהעין, מתחת למסיכות שהם עוטים עליהם ביומיום. הוא – כדי לנצל, והיא – כדי לנסות ולהציל את בתה. כך מתקדמת העלילה המדווחת דרך יומני שניהם, כששניהם פוסעים ללא הרף "על חבל דק", מסוכן מאד, בדיוק כמו התפקיד שמילאה בלהקה.
לעיתים לקח לי זמן להבין באיזה מהיומנים אני קוראת. אז קבלו טיפ: הקטעים שלה מסומנים בלב שחור קטן. הקטעים שלו מסומנים בפיק שחור, ומופיעים לראשונה בעמוד 99, לאחר מונולוג ארוך שלה. השימוש בלב ובפיק של קלפים, מצביע על המשחק של שניהם. כמו במשחק הפוקר.
התדירות שבה אנו עוברים מדיווח שלו לדיווח שלה, גוברת ככל שהעלילה מתקדמת, ואנו עוברים לקטעים קצרים יותר ויותר שעוברים מאחד לשני, ומגבירים את המתח של האירועים. הם כמעט לא מדברים זה עם זה, במציאות שבה הם חיים במנזר, אבל הקריאה ביומניהם מראה עד כמה הם מבינים זה את זה, חושדים, שונאים ואוהבים, וכל אחד מהם מנסה לנחש מה יהיו המהלכים הבאים של השני.
352 עמודי הספר, משתרעים על פני תקופה של כמה חודשים. בין יולי לספטמבר 1610. האווירה באותן השנים בצרפת קשה. המלך אנרי נרצח, הכמורה מושחתת, ורודפת כופרים. במקום שבו מתפתחת מגיפה, מאשים ההמון  את המיעוט – את שחקני התיאטרון הנודדים, את רוקחי הצמחים, ואת היהודים, אם הם  בסביבה. על יהודי אחד אנו קוראים במפורש. שמו ג'ורדנו. איטלקי במוצאו. הוא האחראי לחינוכה של ז'ולייט. הוא זה שלימד אותה לקרוא ולכתוב, והוא גם זה שעוזר לה להינצל כשהמצב נראה אבוד.
גם במנזר המצב הולך ומחמיר. לאחר שאם המנזר הטובה נפטרת, מגיעה במקומה ילדה בת 12, אחייניתו של הבישוף המושחת, שמונתה על-ידו להיות אם המנזר. חייהן של הנזירות הופכים לבלתי נסבלים, והגזירות והעונשים הולכים ומתרבים מיום ליום. לצידה של אם המנזר הילדה, משחק גי לה-מרל תפקיד כפול. לכאורה הוא כומר מוודה, שעוזר לה לשלוט במקום, אך לאמיתו של דבר הוא מתכנן נקמה.
מה אגיד לכם, מאז "שם הוורד" של אומברטו אקו, לא קראתי על מנזר עם כל כך הרבה אירועים. כאן אנו יודעים מיהו המושך בחוטים, אך איננו יודעים מהם מניעיו עד לסוף. מותח! קיראו.

יום שלישי, 3 ביוני 2014

הגבעות השחורות של דרום דקוטה / ד"ר רותי קלמן


הגבעות השחורות של דרום דקוטה נקראות כך בגלל העצים הצפופים הנראים מרחוק כגבעות שחורות. בין המערות שבעובי היער הצפוף, אורב אדם לטרפו. בספר "גבעות שחורות" של נורה רוברטס ישנו אדם הנוהג כחיה, וחיה הנוהגת כאדם.
לילי וקופר הם חברים מילדות. בשעה שהוריו של קופר עמדו על סף גירושין, הם שלחו אותו מניו-יורק לדרום דקוטה לחווה המרוחקת של סבו וסבתו, אותם כמעט לא הכיר. קופר מצוברח ובטוח שהוא ישתעמם הרחק מביתו, מחבריו ומהעיר הגדולה. להפתעתו הרבה הוא מסתדר מצויין עם סבו וסבתו המעניקים לו את האהבה המשפחתית, אותה אין הוא חווה בביתו. הוא גם פוגש במקום את לילי, שהיא כמעט בגילו, והשניים מוצאים שפה משותפת, כשהם מתכתבים במהלך השנה, ונפגשים בכל קיץ בחווה. 
באחד מטיוליהם הם פוגשים פומה, ולילי מוקסמת "עיניה הכהות והחדות מדדו את הפומה מקצה אפה עד זנבה. אף שרעדה מפחד, התמלאה במשהו נוסף. השתאות. היא ראתה את עיני החיה נוצצות באור הדמדומים, מביטות היישר אליה. בגרון יבש, חשבה: היא יפהפייה. כל כך יפה. הפומה פסעה בחן ובהתה בהם כשוקלת אם לתקוף או לסגת." הם יוצאים בשלום מההרפתקה, אבל בליבה נשבית לילי בקיסמה של החיה היפה. בעתיד היא תחקור אותה כמדענית, ותגדל פומה אחת מיוחדת, בשם בייבי. הפומה שייכת למשפחת החתוליים, ולאחת מהגדולים שבה. היא חיית צייד. שוכנת ביערות הרריים, והיא שנייה בגודלה לאחר היגואר. הפומה צדה בלילות וחיה ביחידות. בדרך כלל היא נועצת את שיניה בצוואר הקורבן, כשהניבים החדים שלה לא משאירים לו כל סיכוי.
כשהם מתבגרים נפרדות דרכיהם של לילי וקופר. לילי מנהלת חוות מקלט לחיות בר שעברו התעללויות. היא עובדת במסירות רבה, כשכל כולה נתון לחיות, ולצוות שלה ולמתנדבים. זהו מקלט שאמור להגן על החיות, והמקום פתוח לביקורי קהל, שמממן את הטיפול בהן. אבל ההגנה על החיות, אינה פותרת את הבעייה שלילי ניצבת בפניה, ולבעייה קוראים איתן האו.
איתן האו, הוא בחור שמוצאו משבט הסיוקס, אינדיאנים, שראו בגבעות השחורות את מרכז העולם המקודש "פאהה סאפא", ואת האדמה כמקודשת. האדם הלבן, חתם חוזה איתם שהבטיח להם מקום, אבל אז מצאו זהב, באזור, והמתיישבים החדשים סירבו לכבד את החוזה עם האינדיאנים. איתן גדל עם אב עריץ , שגרם לבנו לשנוא ולבוז לאמו ולנשים ולהפוך לפסיכופט. הוא עבד תקופה קצרה במקלט כמתנדב, דעותיו על  נשים הוקצנו והוא החל להרוג להנאתו, כשהוא משכנע את עצמו שהוא עושה זאת למען האדמה הקדושה של אבותיו. מכיוון שלילי ראתה את הנרצחת הראשונה שלו, הוא מרגיש במוחו המעוות שהם קשורים בגורל, והוא חי במערות ומשקיף על המקלט לחיות הבר, אותו היא מנהלת, ומתכנן להורגה.
לאחר שהוא משאיר סימנים במקום עבודתה, במקלט לחיות הבר, כדי לגרום לה לפחד, כולם מבינים שהיא אכן בסכנה גדולה, ומנסים לנקוט בכל ההגנות האפשריות, תוך ניסיון להמשיך בשיגרת הטיפול בחיות וקבלת המבקרים, ולקופר יש משימה נוספת. 
לאחר שעבד בניו יורק כחוקר, עוזב קופר את ניו-יורק ומגיע לדרום דקוטה לעזור לסבו בחווה, כשבריאותו של הסב מתערערת.  שתי משימות נוספות וחשובות עומדות בפניו. להחזיר את לילי אליו, לאחר פרידה של שנים, ולהגן עליה מפני האיום הממשי המסתתר בהרים.
לילי וקופר, הם טיפוסים כריזמטיים, חריפי שכל, ובעלי כושר מנהיגות. אבל האם כל אלה יעמדו להם ברגעים הגורליים? קיראו ותדעו.