כתבה: ד"ר רותי קלמן
איזה חופש יצירתי יש לסופרים! ללוש את העולם כרצונם, לתלוש פיסות שכן נראות להם, ממה שכבר קיים. לברוא כרצונם עולמות דימיוניים, בעתיד הנסתר מעינינו. ועדיין ייראה הכל אמיתי, בהישענותו על רבדים של עבר מוכר, עם טוויסטים. ומה מפתיע, שבעולם העתידי הזה, שיוצרת קיארה קאס בספר 'המועמדת', אין טלפונים ניידים, ואין רשתות חברתיות, ובטלוויזיה, שכן קיימת, כולם ייצפו בערוץ אחד, כדי להתעדכן על חדשות הארמון.
החגים המוכרים כל כך לתרבות האמריקאית – חג ההודיה' 'חג העצמאות' 'ליל כל הקדושים' – אינם קיימים יותר, והגיבורה של הספר, שנקראת 'אמריקה', יודעת עליהם רק מספר היסטוריה ישן וקרוע שהיא מוצאת בין חפציו של אביה. את החגים הללו מחליף חג, אחיד לכל האומות השונות, הנקרא 'חג מתן תודה' שנחגג בקיץ, שכן המדינה שלה הנקראת 'איליאה' נוסדה בקיץ, והחג היחיד שנותר מהעבר, הוא חג המולד.
באיליאה יש משפחת מלוכה. והנתון הזה חשוב ביותר, שכן העלילה של הספר מתרכזת בתהליך בחירת כלה לנסיך הרווק של הממלכה. את תפקידו של הכרוז המלכותי – שעבר בשווקי האגדות, והודיע לעם את המסר מבית המלוכה – מחליף מכתב, שהרי מדובר בעידן, שבו כולם כבר יודעים לקרוא, אותו מקבלת כל משפחה, בה יש לפחות בת אחת בין הגילאים שש-עשרה עד עשרים.
במכתב המלכותי נאמר: "מפקד האוכלוסין האחרון העלה שבביתכם גרה כיום אישה רווקה בגיל שש־עשרה עד עשרים. הננו שמחים להביא לידיעתכם שבקרוב תהיה לה הזדמנות להביא כבוד רב לאומה הדגולה איליאה... נסיכנו האהוב, מקסון שריב, מגיע לפרקו החודש. הוא מקווה לחלוק את התקופה החדשה בחייו עם שותפה לחיים, בת אמיתית של אומתנו, שאותה יישא לאישה. אם בתכם, אחותכם או בת החסות שלכם פנויה, והאפשרות להיות כלתו של הנסיך מקסון והנסיכה הנערצת של איליאה מעניינת אותה, אנא מלאו את הטופס המצורף ושלחו אותו לסניף המקומי של השירותים המחוזיים. כל מחוז יבחר בצורה אקראית אישה אחת שתוזמן לפגישה אישית עם הנסיך."
אין זה צו מלכותי, אלא הצעה. כל נערה בגיל המתאים, יכולה להירשם, ולא משנה מאיזה מעמד היא. יתר על-כן, היא תהפוך ל"שותפה לחיים". הגדרה שמעצימה את מגמת שוויון הזכויות בארמון, שבו המלכה נבחרה, אף היא, מבין המעמדות הנמוכים.
כי למרות המגמה השוויונית והדמוקרטית, המוצגת בצו המלכותי, הריבוד החברתי באיליאה דווקא בנוי ממעמדות. ככל שהמספר גבוה יותר, כך יהיה מצב המשפחה קשה יותר, מבחינה כלכלית בעיקר. והנה כאן יש למשפחה אחת, גם מקרב המעמדות הנמוכים, אפשרות לשדרג את עצמה היישר אל הפיסגה. שכן משפחתה של המועמדת, שתזכה ותהפוך בעתיד למלכה, תהפוך למשפחה מלכותית, תגור בארמון, ותפונק ותיהנה מכל היתרונות הכרוכים בכך.
משפחתה של אמריקה – שהיא משפחה של אמנים במעמד חמש, המשתכרים בקושי למחייתם, ומגיעים לעיתים לפת לחם כשאין פרנסה – מעוניינת שאמריקה תמלא את הטופס הנ"ל. אבל אמריקה לא מעוניינת. גם משום שהנסיך נראה לה יהיר ומשעמם, וגם כי יש לה את אספן, חבר סודי, ממעמד נמוך משלה, ממעמד שש. הסיכויים שלהם להינשא נמוכים בשל כך, והרומן הסודי והאסור, יכול לגרום להם צרות גדולות מאד. אבל היא מאוהבת בו, ולכן אינה חפצה בכבוד, ביקר ובנסיך מקסון.
עם זאת, היא מודעת ללחץ הפסיכולוגי המופעל עליה מבית. ולכן השינוי בגישתה יגיע, כאשר אספן מבקש ממנה, אף הוא, שתמלא את הטופס. שכן הוא יודע, שהוא לעולם לא יוכל להעניק לה את כל הטוב שמצפה לה בתור מלכה, והוא אינו רוצה להרגיש, שהוא זה שעמד כמכשול בדרכה. בשלב זה, מחליטה אמריקה למלא את הטופס, כשהיא יודעת שאלפי נערות תמלאנה אף הן אותו הטופס, כך שהסיכויים שלה אפסיים, והיא לפחות תעשה את הצעד, שירגיע את משפחתה ואת החבר.
אבל מזל בהגרלה הראשונה, וגם יופיה וחוכמתה של אמריקה בשלבים המתקדמים יותר, דווקא כן צולחים את אינספור הנערות, והיא מתקבלת כמועמדת ביחד עם עוד שלושים וחמש נערות. כל מחוז נפרד בכבוד גדול מהמועמדת שלו שנבחרה, והן נסגרות בארמון, כשמשפחותיהן מתוקצבות באותה עת ביד רחבה.
הנסיך יתגלה כאציל נפש, כבן אנוש, שזקוק ליד מכוונת בנושא נשים, וכמי שמחפש בבת זוגו עומק ומחשבה, וכמי שמחפש להיטיב עם הממלכה. אמריקה מגלה אותו בדרך מעט שונה מכל האחרות, ומוצאת עצמה נקרעת בין אהבתה לאספן לבין הנסיך מקסון.
ספר מעניין, שממש הצטערתי שנגמר.
