'אהבתה של גברת רוטשילד' מאת שרה אהרוני

כתבה: ד"ר רותי קלמן

כל תולדות חייהם של מייסדי השושלת של משפחת רוטשילד, מהמאה השמונה עשרה ואילך, ומהלך התעשרותם, נפרשים לפנינו בספר נפלא ומעניין זה, דרך עיניה של גוטל, נערה יהודיה מהיודנגאסה, רחוב היהודים בפרנקפורט שבגרמניה. גוטל נישאה בצעירותה ליתום מאיר אנשל רוטשילד, לאחר שהוכיח לאביה, שהנו חרוץ, חכם וראוי לבתו. השניים נישאו מאהבה, שליוותה אותם עד שהמוות הפריד ביניהם.

אהרוני בחרה בדרך יפה לתעד חיי משפחה זו. גוטל כותבת יומן, בשלוש מחברות של זיכרונות, מגיל שבע עשרה, עת ביקשה מאביה את מחברת המשבצות שהייתה מונחת על שולחנו, ועד גיל תשעים ושש, שנת חייה האחרונה.

דרך יומניה ודרך כתיבתה, אנו מתוודעים לצניעותה של זו, שגדלה ברחוב היהודים הסגור בפרנקפורט, נישאה, ילדה, גידלה שם את כל ילדיה, ונשארה ברחוב הצר, הקטן והישן, גם בתקופת שוויון הזכויות. אז ניתנה לראשונה האפשרות ליהודים לצאת מהרחוב היהודי, להסתובב חופשיים וללא מגבלות, ולגור בכל מקום כרצונם. למרות זאת, העדיפה גוטל להישאר בביתה הצנוע והקטן, גם כשכל בני משפחתה פרשו כנפיהם והתפזרו בין פרנקפורט, לונדון, פריז ווינה, בונים בתים מרווחים, וחיים חיי מותרות.

את דרכו המזהירה, החל מאיר אנשל רוטשילד, בעלה, במקום הצר והדחוס של הרחוב היהודי, כשהוא סוחר בכישרון רב במטבעות ישנים, שאספניהם השתייכו לאצולה הגבוהה. הוא הכין קטלוגים מסודרים, אותם הציג לאצילים, לנסיכים ולדוכסים, כשהוא מכלה את גופו בנסיעות לא נוחות בכרכרות. כאשר הוא הופך לסוכן החצר של הלאנדגראף וילהלם מהאנאו, הוא  מקבע את השלט בחזית ביתו. השלט אדום, וכך קוראים לו רוטשילד (בגרמנית: רוט=אדום; שילד=שלט). עם השם הזה הוא יישאר, כששם משפחה זה יהפוך לשם דבר בעולם כולו.

ממטבעות ישנים, הוא מרחיב למסחר בטקסטיל, כשחמשת בניו מצטרפים אליו עם התבגרותם, בעסקיו חובקי העולם. בנות המשפחה והכלות, עוזרות אף הן בחלק מזמנן בהנהלת החשבונות, וכמובן דואגות לצאצאיהם ולהליכות בתיהן.

התמזל מזלם, והבנים ניחנו, כמו אביהם, בחוש מסחרי מפותח, ביכולת לראות את התמונה כולה, ביכולת לדעת מתי להיכנס לעיסקה, ומתי - לא, וכל זאת תוך שמירה על החוקים ועל העזרה ההדדית והקשר המשפחתי.

גוטל מתארת ביומניה את בתחילת דרכו של מאיר אנשל רוטשילד. דרך, אותה הנחיל בהמשך לעשרת ילדיו: "תכסיסיו הממולחים של מאיר אינם חורגים מכללי המוסר והיושר. יושרו ונדיבותו, בצד נעימות קולו וסבלנותו, מקנים לו כרטיס כניסה לעולם העסקים הרחב. רבים מלקוחותיו שבים להיעזר בשירותיו וממליצים עליו בפני רעיהם עמוקי הכיסים. יושרו של אישי נוסך בי שלוות נפש, ודרכו הסוגה בשושנים נוטעת בי כוחות להמשיך ולתחזק את הבית במעברים הצרים שהולכים ומצטמצמים בו."

מאיר אנשל רוטשילד השכיל לבחון כליות ולב – גם בחוץ בפגישותיו העסקיות, וגם בפנים, בחיק משפחתו – כשבין השאר, הוא מרעיף אהבה עדינה ויפה על אשתו, ומתמיד להעניק לה מטבע אהבה ליד מיטתה, בכל בוקר מימי חייו.

לאחר מותו, תצטער גוטל על שלא הביעה יותר את אהבתה בפניו: "את כל אשר לא אמרתי לו בחייו, כיוון שהבין וידע את אשר על לבי, אני אומרת כעת, מדי לילה. לוחשת את מילות האהבה למאיר שלי. אני נזכרת כמה רגש לבו למשמע הצהרת אהבתי, הצהרה שהגיעה כה מאוחר ודלתה ממנו וידוי "גם גבר זקוק למילות אהבה." אילו ידעתי כמה חשוב לומר לאדם עוד בחייו את המילים הטבות. כמה חשוב שגם המובן מאליו ייאמר מפעם לפעם ולא יישמר בקופסה לעת מותו..."

בהמשך ייכנסו בני המשפחה גם לעסקי היין, ובעיקר לענף הבנקאות, כשיפתחו סניפים בערים מרכזיות בעולם. בד בבד, הם ימשיכו לתרום גם לקהילות היהודיות, לחינוך ולצדקה, וגם יעזרו לפתור משברים בינלאומיים – כאלה הקשורים ליהודים, כגון שוויון זכויות, או פיתרון לרדיפות בעקבות עלילת דמשק, וכאלה שיעזרו לשועי עולם ולאנשי רוח, דוגמת המשורר היינריך היינה. היינה מגיע לבקר את "אמא רוטשילד", כפי שהוא מכנה אותה, ואף מתוודה בפניה, שטעה כשהמיר את דתו.

מאיר אנשל רוטשילד חינך את בניו על שלושה יסודות עיקריים: אחדות, יושר וחריצות. בזכות שמירה על יסודות אלה, הפכה משפחת רוטשילד, בזכות ולא בחסד, להיות אחת המשפחות הידועות והמכובדות בעולם כולו.

'שתיקה פרסית' מאת שרה אהרוני

כתבה: ד"ר רותי קלמן

משפחות לוי וזאדה הן שתי משפחות צעירות החיות בטהרן, בדיוק בתקופה שבין שלטונו של השאה הפרסי, אוהב ישראל, לבין השתלטותו של אייטולה חומייני והרפובליקה האסלאמית חסרת הסובלנות. פרי, היהודייה הצעירה, עומדת במרכז הסיפור, עם בן הדוד בחיר ליבה, מורד לוי. אהבתם מצליחה ללבלב, למרות החיים, שהולכים ונעשים בלתי נסבלים מיום ליום. המשפחה מרותקת לרדיו מדי יום. שומעת איך תחנות משטרה עולות באש, וכל דבר אחר שמסמל את המשטר הקודם. לאחר שבהנם אחיה נחלץ בעור שיניו מההמון הצוהל על הדחת השאה, הוא מגיע לביתו והם מקשיבים לרדיו. "פרי יצאה אל המטבח, ובעודה מכינה את התה חשבה כיצד ייתכן שעם שלם נגרר אחר הבטחות שווא של זקן-דתי-קנאי כי יביא מרפא למצוקתו, ואיך זה יכול להיות שמלבד מורי ההלכה המחזקים את ידיו, חוברים אליו גם תנועות אידיאולוגיות ומפלגות פוליטיות מכל הסוגים והגוונים, ומה יקרה לאחר שהאשליה תתנפץ."

והאשליה מתנפצת. אנשי החוק שהיו אמונים על השמירה על חוקי החברה, נטרפים ונכחדים, ושלטון עריץ וחסר רחמים כופה על כולם מעתה אורח חיים של פחד ושיתוק. אם בעבר יכלה פרי להסתובב בחופשיות ברחוב, ללכת לקולנוע, לבחור לאיזה סרט ללכת, וללבוש מה שהיא רוצה, מגיעה פרי למצב, שבו היא, כאישה, צריכה לצאת לרחוב ללא איפור, אודם ולק על הציפורניים. את גופה היא מחוייבת לכסות לגמרי עם רעלה, מנטו וצ'אדור. הקומיטה והאחיות זינב מסתובבים ברחובות עם אלות, ומוציאים עונש מיידי על כל מה שנראה להם כמעשה החשוד בעבירת צניעות. אישה או גבר שייתפסו לבושים שלא כראוי, יספגו מלקות באופן מיידי. תפיסה שנייה על ידי משמרות אלה, תוביל לסקילה באבנים ומיתה. מבט בין בחור לבחורה יגרור 75 מלקות בו במקום.
מסוכן ללכת ברחוב. לא בטוח אם אפשר להגיע בשלום הביתה בסופו של יום. עסקים מתמוטטים, אנשים נעלמים, ובנוסף לצרות שניחתו עליהם, הם נחשפים לפלישת עיראק לאיראן, לגיוס צבא, ולמלחמה, שמגיעה עד לסף ביתם. חלק מהמשפחות היהודיות, מצליחות לברוח, רובן לישראל. שלושה אחים של פרי, כבר נמצאים בארץ, ומכתביהם נפתחים ביחד ובהתפעמות בבית המשפחה הנצורה והכבולה. בעוד אלה מנסים לשרוד את זוועות הרחוב, באופן אישי, והחשיפה לאירועים שמסביבם, הם שומעים על הטיולים של הקרובים שבישראל, שמסתובבים חופשיים בארץ ישראל ובידם החופש לבחור לעשות כרצונם.

מעתה תהיה זו משאת נפשה של פרי. להצליח לברוח מאיראן, ולעלות לארץ בעזרת הסוכנות היהודית שהפעילה מבריחים בשטח. האם יצליחו להסתיר מהסביבה את תיכנון המסע? האם יצליחו להתגבר על קשיי הדרך והסכנות האורבות להם מהקומיטה?
שרה אהרוני מצליחה להעביר דרך משפחות לוי וזאדה תמונה קשה ומעניינת מתקופה זו של איראן, ושל יהודי איראן. קיראו.