‏הצגת רשומות עם תוויות שירז אפיק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שירז אפיק. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 4 בנובמבר 2021

'מתחת לעור' מאת שירז אפיק

כתבה: ד"ר רותי קלמן


במרכז הרומן ' מתחת לעור' ניצבים שניים. הראשונה היא תמר, עובדת סוציאלית צעירה, החושפת בפנינו, בגוף ראשון וללא כחל וסרק את עצמה, את ההיסטוריה שלה (התאבדות אימה כשהיתה בת 13, ההתקרבות של אביה לדת ונישואיו החדשים, הסבתא הנהדרת שמגדלת אותה), ואת כל תכונותיה, לטוב ולרע. 

השני הוא אדם. צעיר אמריקאי שהיא פוגשת במהלך ביקור קצר שלו בארץ. לגביו רב הנסתר על הגלוי. כמו תמר, בת זוגו, גם אנחנו איננו נחשפים למה שמתחת לעורו, למחשבותיו, למרות שלכאורה הוא פתוח כלפיה ומשתף "העניין הוא...'אדם הניח את המזלג אף שהצלחת שלו היתה מלאה עדיין. "אפשר לעשן פה, נכון?" ועוד לפני שהספקתי לענות שכן, הוא הצית סיגריה ושאף ממנה עמוקות. "העניין הוא שחוץ מהשתייה, אני גם מכור נקי... אני פשוט רוצה להיות לגמרי פתוח איתך...'וה"פתיחות" הזו, לכאורה, תיבחן ותעמוד בסימן שאלה לאורך הרומן כולו.

סיפור כיפה אדומה, שסבתה סיפרה לה פעמים רבות בילדותה, יצוץ שוב ושוב במהלך הרומן. כלקח, שהיא אמורה הייתה ללמוד ממנו, איך לא להיכנס ליער עם כל הסכנות האורבות בו. אבל תמר דווקא נמשכת לזאב, ולו רק בגלל שהיא מתקשה להאמין, שהבחור הנקי מאלכוהול וסמים, שמאוהב בה קשות, ומתנהג כל כך יפה, עלול להזיק לה "ניסיתי לדמיין את הבחור הנקי ושופע החמימות שישב מולי במצב מטורלל לגמרי. לא הצלחתי."

אבל לאורך הרומן יתגלו עוד ועוד דברים תמוהים, שידליקו אצל תמר נורות אדומות, שאת רובן היא תכבה באהבתה "אם פעמון אזעקה כלשהו צלצל בחלק מרוחק בראשי, הרי שכיביתי אותו בלי לחשוב פעמיים. ראי מה יפים הפרחים ביער, ילדונת. אולי תקטפי זר לסבתך החולה?" 

מידת ההשפעה של התאבדות האם, על תמר הבוגרת, אינה ניכרת במודע. אבל כשהיא מכנה, בדיעבד, כבוגרת, את אימה של כיפה אדומה "חסרת אחריות", שהרי "איזו מין אמא שולחת ילדה קטנה לתוך היער לבדה?" אפשר לשמוע בסב טייטל, סוג של האשמה כלפי אמה שלה, שהותירה אותה לבדה, להתמודד עם זאבים. 

לעומת האם הנעדרת של תמר, אנו מוצאים את גירסת הקיצון בג'קי, אימו של אדם, אותה פוגשת תמר כשהיא מגיעה לפלורידה, לביתו של אדם. אמו מתגלה כדמות מוקצנת, עם בגדים יוצאי דופן, פאות צבעוניות, ציפורניים ארוכות שנצבעות באדום בוהק, מה שמעלה בתמר אסוציאציה לטפרים, ופה מושחז ומשתלח. ג'קי, אינה מהססת להגיד את אשר על ליבה, לעשות סצינות במקומות ציבוריים, להביט בעין רעה וביקורתית על תמר, לשמור על כל צעד של אדם, ולהסית את ליבו כנגד חברתו.

כדי להתרחק מהשפעתה, עוברים השניים לדירה קטנה, נהנים מאהבתם, מעבודתם המשותפת עם מכורים (היא כעובדת סוציאלית, והוא כמכור נקי) ומבישולים משותפים. 'אדם הכתיר את עצמו כעוזר טבחית. הוא עזר לי לשטוף, לקלף ולקצוץ, אך לא בישל בעצמו. בתור מי שהירק היחיד האהוב עליו היה פטריות הזיה, הוא למד בהדרגה להכיר ואפילו לחבב סוגים שונים של ירקות. "אני יודע שלא טוב להעריץ אנשים... אמר לי ערב אחד בעת שסעדנו את לבנו בפאי רועים לאור נרות. "אבל את באמת מושלמת. אני רוצה שתדעי שככה אני חושב." הוא הביט בי בעיני כלבלב מלאות אמון.'

את האידיליה יפרו, שוב ושוב, מצבי הרוח המתחלפים שלו. שייגרמו בעיקר בשל ההפסקה של נטילת התרופות, שאמורה לייצב את נפשו הפגועה. האם יש סיכוי לאהבתם? האם יש סיכוי להצילו, או שכיפה אדומה תיטרף לבסוף על ידי הזאב? האם הזאב יוכל להפוך באמת ובתמים לכבשה תמימה? או שכיפה אדומה תבין שהיא בסכנה ותצליח לצאת במועד מהיער?

כשהסופרת שירז אפיק מדברת על מכורים ופגועי נפש, היא יודעת בדיוק על מה היא מדברת, שכן התמחתה בדיוק עם סוג כזה של חולים. הרומן כתוב טוב ומעניין. קיראו.


יום רביעי, 11 באוקטובר 2017

בשורות טובות מאת שירז אפיק

כתבה: ד"ר רותי קלמן


ספרה של שירז אפיק, 'בשורות טובות', עוסק הפעם בשאלה, מה קורה למשפחה, שאחד מבניה נעלם, כאילו בלעה אותו האדמה. איך חיים עשרים שנה עם מה שהותיר אחריו, עם מה שיצר בהיותו, מה זה עושה למשפחה, ומה קורה, כשהמצב משתנה.
אראלה מתעוררת אל יום הולדתה הארבעים. היום הזה, שאותו תכננה מראש כיום כיף לעצמה, הולך ומתקלקל מרגע לרגע, שכן דברים רבים מקולקלים בנשמתה. אח אחד, גונן, שאותו העריצה, נעלם עשרים שנה קודם לכן. האח השני, עידו, הוא התאום של גונן, אך היא מתארת אותו, כחיוור שבין השניים מבחינת אישיות. עידו לא מדבר איתה כמעט, ולא עולה לבקר אותה בדירתה. אימה, במצב דימנטי, בבית אבות, ובכל יום היא מגיעה אליה. ואת בני הזוג שלה, או חברים לרגע, היא מחליפה תדיר, בלא שתקדיש לכך מחשבה מרובה, כשמפעם לפעם היא גם מגלגלת ג'וינט. ההקאות שהיא סובלת מהן, נראות כמו מסמלות את מה שהיא חשה אל עצמה ואל סביבתה.

היום הזה, שבו חל יום הולדתה, הופך ליום חשבון נפש ותהפוכות. היא עוברת בזיכרונה על גיבורי חייה:  אחיה התאומים, שלי, גיסתה, גור, האחיין שלה בן הארבע, שעליו היא שומרת מפעם לפעם, אימה, ליז, שותפתה לחברה של 'ספרות צללים', שכותבת ביוגרפיות לאנשים שלא מסוגלים לכתוב בעצמם. במהלך היום הזה היא גם נכנסת לקרנות החיסכון שלה, של אימה, שהיא כעת האפוטרופסית שלה, ושל גונן, האח הנעדר.

בזה האחרון היא מגלה לתדהמתה, שהחשבון נסגר. חשבון נסגר בדרך כלל כשהכסף מוצא ממנו לגמרי. מכיוון שהאח נעדר עשרים שנה, היא לא מבינה איך זה יכול להיות. היא מתחילה לבדוק בעזרת איש משטרה בשם קלימי, הפותח בחקירה. למרות קשיחותו הראשונית, מתגלה השוטר כרגיש, ועוזר (הרמז בשמו "קל עימי").  היא מגלה לתדהמתה שעל פי עדויות בנק בזכרון יעקב, מישהו בשם גונן נכנס לשם מלווה בגבר אחר, הוציא את כל הכסף וסגר את החשבון.
הידיעה הזו מטלטלת אותה לגמרי. האם אחיה חי? האם הוא בארץ במקום אחר? מה הסיבה שבגללה הוא לא יוצר קשר עם משפחתו? האם הוא בסדר? האם זה באמת הוא? ואם כן - מי היה עימו?

במסע הזה, אל תוך עולמו האבוד של אחיה גונן, מגלה אראלה, שעידו נושא עימו כאב גדול של השפלות בלתי פוסקות מצד תאומו, ששלי הושפלה על ידו אף היא, שמי שנחשב למגונן, בעצם פגע, שמי שנקרא אביב, אינו מביא עימו בהכרח תקווה, ומי שמסכם את התמונה הוא הקריין ברדיו שאומר: "מי כאן הטובים ומי הרעים? נניח להיסטוריה לשפוט, כמו תמיד" (ע' 197).
שימו לב לציפורים, לעורבים האורבים, ולשמות הגיבורים, שהם בעלי משמעות מרמזת.
ספר מצויין.

יום שלישי, 5 במאי 2015

לנקות את יפו מאת שירז אפיק

כתבה: ד"ר רותי קלמן

גיבור הספר "לנקות את יפו" של שירז אפיק, הוא אוֹרי, נער מחונן בן 14 הלומד בבית ספר יפואי אינטגרטיבי (משולב) של מחוננים יהודים וערבים. הוא אינו מקובל בחברה, ובנו של נדבן בית הספר, דן מצגר, אף נוהג להתעלל בו במכות ובהערות עוקצניות ביחד עם חבריו. מה שעוזר לאוֹרי להחזיק מעמד בבית הספר הוא נגינתו בפסנתר בהצגה שמתכוונים תלמידי בית הספר להעלות לסיום השנה. ההצגה מבוססת על הספר "ביקור הגברת הזקנה" מאת פרידריך דירנמאט, ולא בכדי בחרה הסופרת שירז אפיק במחזה זה.

המחזה הוא על אשה זקנה בשם קלייר המגיעה לביקור בעיר הולדתה. היא מציעה לבני העיר המרוששים סכומי כסף גדולים, ובתמורה היא רוצה שירצחו את איל, אהובה הראשון, שזנח אותה, ומועמד לראשות העיר. התלמידים מציינים שנושאי המחזה הם: "נקמה", "לב שבור", ו"הכוח שיש לכסף". (ע' 52), והמורה מוסיפה: "בחרתי להעלות את המחזה הזה כי הוא עוסק בהשחתת המידות... הרף המוסרי של תושבי גילן הולך ויורד עם כל רכישה שהם מבצעים בכספה של קלייר... הרעיון לרצוח את איל, שזעזע אותם בהתחלה, נראה להם פתאום כמו פתרון לא רע... אין רוצח אחד, ישנה עיירה שלמה, שביצעה או לא ביצעה את הפשע... תחשבו מתי מצאתם את עצמכם במצבים כאלה... בנסיבות מסוימות, כל אחד מאיתנו היה עלול להיות תושב גילן"...
הוריו של אוֹרי מתגרשים במהלך הסיפור, ובתקופה שהוא זקוק להגנתם, הם לא משתפים פעולה, לא ביניהם ולא איתו, ומניחים לו להתמודד לבד. ברגעים אלה של שפל, הוא פוגש בחור חזק וכריזמטי בשם "גולן". גולן הוא ימני קיצוני, ומתגלה כשונא ערבים. הוא גם אומר במפורש, שהיה רוצה "לנקות" את יפו" מהערבים. למרות שדעתו שונה מאד מדעתו של אורי, שחי עם הערבים בשלום, ואפילו מאוהב קצת בחאלד, המשתתף אף הוא בחזרות להצגה, נמשך אורי לכוחניותו ולמילותיו המעודדות של גולן, והוא רואה בו את האח הגדול, את החבר שאין לו, ואת התחליף לאב, שנטש את הבית.

גולן מעניק לאורי את הביטחון שהיה חסר לו. בעידודו, מוצא עצמו אוֹרי שובר לדן מצגר את אפו, מתיידד עם גלית, הנערה העצמאית והמשוחררת, וקצת מדבר עם חאלד. אבל אז מציעים לו למלא תפקיד מכריע במזימת הימניים הקיצונים. המזימה: לחדור להצגת סוף השנה, ולחסל את כל הערבים שבמקום. תחושת הכוח, ותחושת הנקמה, מפעפעים לאט לאט אל נפש הנער, והוא מחליט, לשתף פעולה.
התכנונים משתבשים לאחר האסון של חאלד, המשחק בחזרות להצגה את איל, הקורבן המיועד, אך הופך לקורבן בעצמו. בכך, הוא מציל את יפו.
ספר מצויין! כתיבה מעולה, זורמת, וטיפול אמיץ בנושא רגיש של הסופרת שירז אפיק.