כתבה: ד"ר רותי קלמן
הספר הזה היה עבורי כמו ממתק. רציתי להתקדם איתו בלהיטות מצד אחד, ובמתינות – מצד שני כדי שלא יסתיים מהר מדי. איזו רגישות יש בו לנפש האדם. איזה הומור דק ומעולה, ואילו דמויות עשירות ומלאות.
הדמות הראשית בעלילה היא דמותה של בריט-מארי, אישה בת 63, שעוזבת יום אחד את בעלה הבוגד, מבלי לומר לו דבר ומחליטה לחפש עבודה. בריט-מארי לא מיומנת כל כך מבחינה חברתית. ייתכן וזהו מקרה של אספרגר, ייתכן וזו תוצאה של גדילה בצל מותה של אחותה הגדולה אינגריד, והתמוטטות הבית בעקבות המקרה. האב שנעלם, האם שגוועת בבית מבלי להתייחס כמעט לילדה שנותרה.
נישואיה של בריט-מארי לחבר הילדות קנט, עומדים בסימן הוויתור על עצמיותה. היא מוותרת על עבודה כדי שהוא ימצא תמיד בית מוכן. היא מטפלת בילדיו מאשתו הראשונה, עד שהם עוזבים את הבית. היא נכונה תמיד, ממתינה תמיד, גם כשהוא חוזר מאוחר בלילה, או לפנות בוקר, עם חולצה שמדיפה בושם ופיצה. הוא מבלה בערב מול מסך הטלוויזיה עם תוכניות כדורגל. היא – עם תשבצים. הוא עוזר לה, כשמדובר בנושאים גיאוגרפיים "האהבה לא חייבת להיות זיקוקים עבור כולם. היא יכולה להיות גם חמש אותיות של עיר בירה ונעליים שאת סולייתן את יודעת מתי לחדש".
העלילה מתחילה בצאתה לחיים חדשים. בקפיצה שהיא עושה, בעצם עזיבתה את הבית. רק מאוחר יותר, היא תבין, שלא תהיה זו הפעם הראשונה, שהיא תקפוץ למצבים שמעולם לא היתה חושבת שתגיע אליהם.
הצעירה שבלשכת התעסוקה, לא מבינה מה נופל עליה, כשבריט-מארי מתעקשת בנימוס רב שתמצא לה מיד עבודה. כדי לנפנף אותה מעליה, היא מוצאת לה תפקיד של אחראית על מרכז קהילתי בעיירה שכוחת־אל בשם בורג, שרוב עסקיה נסגרו, והמקום היחיד כמעט שמתפקד גם כמכולת, מוסך, בית קפה ועוד, הוא הפיצריה.
בריט-מארי מוצאת עצמה במקום חדש, ומוצאת חדר שצמודה אליו מרפסת. זהו העוגן שלה. כפי שתמיד הרגישה במרפסת שבבית שלה ושל קנט. "מי שעומד על מרפסת אף פעם לא לבד לגמרי כי שאון המכוניות והאנשים ברחוב מפיגים את הבדידות. אפשר להיות ובו־בזמן לא להיות חלק מההמולה".
בריט-מארי כפייתית לניקיון. כשאחותה אינגריד עוד טוותה חלומות להיות מפורסמת ולהתגורר בפריז עם משרתים, הסכימה בריט-מארי לתוכנית שאמורה לשמח את אחותה. אבל דאגה אחת היתה לה, מכיוון שאימה נהגה להתייחס בבוז רב לאמהות שלא יודעות לנקות והן נאלצות להיעזר במשרתים, מחליטה בריט-מארי, שכדי שלא יחשבו מחשבות כאלה על אחותה, היא תלמד לנקות. ובזה היא מתמחה. זו הנחמה שלה כשהיא מתרגשת, עצבנית, או לא יודעת איך לפתור מצב מביך. היא מנקה. הסודה לשתייה מסתבר, היא הפיתרון לכמעט כל דבר.
לאט לאט נכנסת בריט-מארי לליבם של תושבי העיירה בורג. הילדים בשכונה מבקשים שהיא תהיה המאמנת שלהם בכדורגל, משחק שהיא לא מבינה בו בכלל.
בעלת הפיצריה/המוסך/בית הקפה וכולי, המתניידת על כיסא גלגלים, הופכת לחברה, שיודעת מתי לדבר ומתי לשתוק איתה. כנ"ל בעלת הבית הזעופה, בנק, כבדת הראייה. סמי הנער, שמגדל לבד את אחיו וגה ועומר, מוצא איתה שפה משותפת ועמוקה, וסוון השוטר היצירתי, שלא מפספס שום קורס בסביבה, מנסה ליצור איתה קשר, למרות ביישנותו הגדולה.
בריט-מארי, אינה מתאמצת ליצור קשר, אבל אישיותה כובשת, אפילו את הבלתי חברותיים ביותר, ואפילו את אותה פקידה צעירה בלישכת התעסוקה בעיר, שבריט-מארי עוד מטרידה מפעם לפעם בשאלות. דווקא היא, שקנט אמר עליה תמיד שחסרים לה כישורים חברתיים, לעומת החברותיות הגדולה שלו, מגיעה ללב כולם. הרצון שלה להיות בסדר עם כולם, בא לידי קיצוניות במקרה של החולדה, המבקרת מדי ערב במרכז הקהילתי. היא מדברת איתה, מספרת לה את שבליבה, ומניחה לה מדי ערב חטיף סניקרס על צלחת עם מפית.
לקרוא, להתענג, וגם קצת לצחוק ולבכות, לחילופין.
