'הנערה שחיה פעמיים' מאת דויד לגרקרנץ משוודית: רות שפירא, מודן, 2020

כתבה: ד"ר רותי קלמן 

זהו הספר השישי בסידרת מילניום. מי שקרא את הקודמים, לא יכול לפספס גם את הספר הזה. קראתי אותו בימי הסגר הקורוני בגירסה הדיגיטלית שלו, והוא העביר לי מצויין את הזמן.

במרכז העלילה עומדות ליסבט סלאנדר ואחותה קמילה (קירה); העיתונאי של העיתון מילניום, מיכאל בלומקוויסט; וקבצן אלמוני שנפטר בקרן רחוב. 

"קבצן לא מוכר צץ והופיע ברובע באותו קיץ. איש לא ידע את שמו ולאיש גם לא היה איכפת... אין ספק שהיה לא יציב – לפעמים זינק ותפס אנשים בזרועם ומלמל דברים לא ברורים... לרוב הוא ישב על קרטון בכיכר מריטוריה, ממש ליד המזרקה ופסל האל תור, ועורר מידה מסוימת של כבוד... אך כל סממני המעמד הופשטו ממנו מזמן. בכף ידו חסרו כמה אצבעות, והכתם השחור על לחיו לא תרם למראהו... ברחוב ההכנות למרוץ הלילה השנתי היו בעיצומן, והשכונה עטתה אווירה חגיגית. הקבצן מת כשהוא מוקף שמחה שנישאה באוויר, ולאיש לא היה אכפת שהוא חי חיים רצופי קשיים ועשה מעשי גבורה שלא ייאמנו, ועוד פחות מכך, שכל חייו אהב רק אישה אחת, ושגם היא מתה בבדידות איומה."

בין חפציו המועטים של הקבצן האלמוני נמצא גם מספר הטלפון של העיתונאי מיכאל בלומקוויסט. הסקרנות שניצתה אצל הפתולוגית שבדקה את הקבצן לאחר מותו, הובילה אותה להרים טלפון למיכאל. מיכאל אינו זוכר את הקבצן בתחילה, ורק לאחר מכן הוא קולט שראה אותו ברחוב. לא נמצאו על הקבצן כל פרטים מזהים, וגם, למרבה ההפתעה, אין הוא מופיע במירשם האוכלוסין, ואף לא במחלקת ההגירה, שכן הדבר היחיד שברור מלכתחילה הוא, שאין הוא שבדי במוצאו.

מכאן מתחילה התחקות מורכבת אחר פרטים ביוגרפיים של הנפטר המסקרן, כשמיכאל נעזר כהרגלו ביכולותיה המופלאות של ליסבט ההאקרית המכונה ברשת "צרעה", שנעזרת אף היא בהאקר נוסף המכונה "מגפה". המימצאים מובילים את מיכאל לגילוי סיפורה מלא הסודות של משלחת מטפסי הרים לאוורסט, ולשחיתויות פוליטיות.

במקביל לקו חקירה זה, עסוקה ליסבט במשחק חתול ועכבר עם אחותה קמילה. אביהן, אלכסנדר סלאצ'נקו, היה איש חזק מאד ועמד בראש אימפריית פשע. השלטונות השבדיים חשבו שהוא מרגל עבורם, ומוסר להם חומר בלעדי על המודיעין הצבאי הרוסי, ולכן נתנו לו להתעלל במשפחתו "ההגינות האנושית הוקרבה למען המטרה העליונה". אבל הסתבר, שהנאמנות של סלאצ'נקו, הייתה נתונה תמיד לרוסיה, והוא מסר ל-GRU, יותר ממה שסיפר למשטרה החשאית השוודית. בתוך המשפחה האומללה הזו, שבה האֵם סבלה מהתעללות, לקחה קמילה את צד האב, שידע איך לטפח בה את ההערצה אליו, מצד אחד, ואת השינאה לאחותה התאומה, ליסבט ולאימן, מצד שני. ליסבט היתה חייבת לנקום את נקמת האֵם, והשינאה שביניהן עוברת כל גבול.

רגשות של שנאה, אהבה ונאמנות הם היסודות שעליהם בנויה העלילה כולה, כשהגבולות שביניהם מיטשטשים, מתערבבים, מתחלפים, וסוחפים אותם ואותנו יחד. 

הדירה ברחוב אמלי מאת קריסטין הרמל מאנגלית: ניצה פלד

כתבה: ד"ר רותי קלמן

לקחת ספר של קריסטין הרמל בידיים, זה אומר, להעביר את הזמן בכיף, לעבור לתקופה מעניינת, להיסחף, להתרגש, לדמוע ולחייך חליפות. כבר כתבתי בבלוג זה על ספריה "כשניפגש שנית", "המתיקות שבשכחה" ו"החיים שנועדו לי". תמיד יש משהו מפתיע בכתיבתה של הרמל. תמיד יש איזה מפנה לא צפוי בעלילה, ובספר 'הדירה ברחוב אמלי' במיוחד.

במרכז העלילה, ניצבת דמותה של רובי. אמריקאית, שנישאה לצרפתי, עברה לפריז, ונקלעה לתקופת מלחמת העולם השנייה הקשה, שהחריבה את פריז, ושיבשה את חיי כולם.  בדירתה שברחוב אמלי, היא ממשיכה את דרכו של בעלה מרסל בנואה, שעזר להבריח טייסים מבנות הברית, שנפלו בשטח הכבוש, וביקשו לחזור לפעולה, כפי שקרה גם לתומס קלארק, טייס חיל האוויר הבריטי. 

"תומס התאמץ לפנות לכיוונם של מטוסי ה-109 הקרבים כדי לזכות ביתרון כלשהו עליהם, אבל זה היה חסר טעם. היה להם יתרון מספרי עצום על הטייסת שלו; ולפחות שלושה מסרשמיטים 109 נצמדו לזנב המטוס שלו. הוא משך את המצערת והאיץ את הספיטפייר ככל יכולתו, אבל אז חש חבטה עזה ובעקבותיה טלטול עז כל־כך, עד שהיה נדמה לו כאילו עמוד השדרה שלו נתלש מגופו. הוא קילל, וידע שנפגע... ברגע שרגליו נגעו בקרקע כשהוא בריא ושלם, הוא מיהר לאסוף את המצנח שלו כדי שלא ימשוך אליו תשומת לב... בזיכרונות עדיין הדהד קולו של הארי המדבר על בניין הדירות עם הדלת האדומה ליד הגלריה עם פסלי רקדניות הבלט, ששם יוכל למצוא מישהו שמוכן לעזור לטייסים כמוהו. אם יצליח להגיע לשם בלי להיתפס, יהיה לו סיכוי לחזור לאנגליה בחיים."

במשימות ההחבאה המסוכנות כל־כך בדירתה הקטנה שברחוב אמלי בפריז הכבושה, מוצאת רובי בת־ברית ותומכת, בשכנתה הקטנה, שרלוט. בשל גילה הצעיר, מנסה רובי שלא להיעזר בצעירה, ולהסתדר לבד. אך שרלוט מוכיחה בגרות, אמפטיה והבנה, ורובי נעתרת ונעזרת בה, כשליבה נקשר בעבותות־עד אל שכנתה הצעירה בת הארבע עשרה, שהיא ממוצא יהודי. יחד, הן מנסות להילחם ברשע, בדרכן שלהן.

ובימים הרעים של המלחמה, כשנראה שאין תקווה באופק, מתרחשים בכל זאת פה ושם מעשים טובים, אפילו מפתיעים לעיתים, שעוזרים לנפש להחזיק מעמד, ולעבור את צוק העיתים בשלום. ספר נפלא. קיראו.

'המושבעים' מאת סטיב קוואנו ; מאנגלית: ניצן לפידות

כתבה: ד"ר רותי קלמן

את המושג 'מושבעים', אנו מכירים מהסרטים, שכן במערכת המשפט שלנו בישראל אין חֶבֶר מושבעים, ומי שמכריע אם הנאשם אָשֵׁם, או – לא, הם השופטים בלבד. בארה"ב, ובמקומות נוספים בעולם, יש מאגר של שמות מועמדים לשמש כמושבעים. הם אינם מכוחות ההצלה, והם אמורים להיות בכושר פיזי ונפשי טוב. מטרת שנים עשר המושבעים במשפט האמריקאי, היא להקשיב לָעֻבְדּוֹת במשפט ועל פיהן להגיע להכרעה של אשם או לא אשם. את גזר הדין נותן השופט עצמו.

בספר שלפנינו מצליח רוצח חכם ומניפולטיבי בשם ג'ושוע קיין, לחדור לחֶבֶר מושבעים ב"משפט המאה", משפט שבו נאשם שחקן קולנוע מפורסם מאד בשם רוברט סולומון (בובי), שרצח את אשתו השחקנית, אריאלה בלום, ואת מנהל האבטחה שלו, קארל טוזר, שנמצאו מתים בחדר השינה שלו. מטרתו של קיין היא לגרום ליתר המושבעים להרשיע את השחקן.

מי שיוצא להגנתו של סולומון הוא אדי פלין, עורך דין מבריק ומוכשר מאד, שעומד לא אחת בפני התקפות אלימות מצד גורמים עוינים, כולל שוטרים מושחתים, עד כדי סכנת חיים. אבל שום דבר לא מסית אותו ממטרתו, להוכיח את חפותו של  בובי, למרות שיש הוכחות, כמעט חד-משמעיות, שהשחקן הוא הרוצח.

המידע שאנו מקבלים מגיע משני כיוונים. על הרוצח אנחנו שומעים דרך מספר-כל-יודע, שמדבר עליו בגוף שלישי, ומספר לנו על מעשיו ומחשבותיו. זה מתאים לאיפיונו של קיין. הוא מתבודד, והמגע שלו עם אנשים נגמר בדרך כלל ברצח נתעב. קיין סובל ממחלה נדירה הנקראת אָנַלגֶזיָה מוּלֶדֶת. פירוש הדבר, שקולטני הכאב במוחו אינם מתפקדים כלל. אבל בנוסף לכך, הוא נהנה להכאיב לבני אדם ולראות את הרגשות ותחושות הכאב שלהם. זה גורם לו עונג. הוא למד פסיכולוגיה, פסיכיאטריה והפרעות נוירולוגיות, אולי כדי לבדוק מי הוא באמת. הוא ידע שהוא מיוחד, כי אימו תמיד אמרה לו, שהוא מיוחד ושונה. הדרך היחידה שבה הצליח לתפקד בחברה הייתה בזכות כישרון המשחק והחיקויים שלו. הוא התחיל ברציחות של חיות מחמד, ועבר לְהֶרֶג אדם, כשיש לו תוכנית סדורה, מתוחכמת מאד ומובנית. פעמים רבות, לאחר הרצח, הוא נכנס לדמותו של הנרצח, וכך הוא מצליח לְקַדֵּם את תוכניתו. 

את מה שחושב עורך הדין פלין, אנו מקבלים בדרך ישירה בגוף ראשון. כולל מידע על מה שהיה לפני שהפך לעורך דין (מצדו השני של המתרס) ועל מה הוא מוותר (אשתו ובתו), כשהוא מקדיש את חייו למי שהוא מאמין שהם חפים מפשע.

הסופר הנודע לי צ'יילד כותב על הספר "יוצא מן הכלל – הנחת מוצא מסקרנת. עלילה מותחת שאי-אפשר לעזוב וקליימקס מדהים." עיתון הגרדיאן כותב: "ממכר לחלוטין, גיבור שקל לאהוב ויותר טוויסטים מבטורנדו... ספר שקוראים במכה." ואני אומרת: קראתי 400 עמודים בפחות מ-24 שעות. אכן – מרתק.