נעמי בן-גור, שכותבת לפעוטות ולילדים, כתבה כבר למעלה מ-40 ספרים, ביניהם: "ביצה שמסתכלת", "עירון וזהירון", "מצאתי, מצאתי", "תיבת הקלקולים", "איפה המוצץ" ורבים אחרים. אחד הספרים המרגשים והיפים שלה הוא הספר "בגלל עכבר הנפש של אבא". הגיבורה המספרת היא הילדה הקטנה של המשפחה, סתו, שהיא בכיתה ג'. סיפוריה עוברים בין התמודדויות של ילדה בכיתה, מול המורה, מול התלמידים, ובעיקר סיפורים על משפחתה. האב, שעוזב עבודה בהיי-טק כדי לעשות לנפשו, הדירה הקטנה בה הם חיים, שכניה, שכל אחד מהם שונה ברצונותיו ואופיו, וגם על הירתמותה של המשפחה כנגד החלטת העירייה לסגור את הספרייה שבמתנ"ס. כשברור להם שאין מנוס מסגירה, הם מוצאים פתרון מקורי להשאלת ספרים. הספר, עם איוריה היפים של נורית צרפתי, משתייך לסדרה "קריאת כיף" של סופרים שונים,. הסידרה מנוקדת ומיועדת לילדים שכבר רכשו את הקריאה. בספרי הסדרה יכולים הילדים למצוא גם דמיון וגם מציאות, גם הומור וגם סיפורים רציניים.
"הבלש שמפיניון והחיפושית שנסעה לאיבוד" הוא הספר הראשון בסידרת ספרי הבלש הצרפתי מתוצרתה של בן-גור, עם איוריו של דני קרמן. בספר זה אנו מתוודעים לראשונה לבלש השמנמן "שמפיניון", עם כובע הברט המשובץ שלו, שאליו פונים כשרוצים לברר מי גנב ולמה. הפעם, דווקא מכוניתו מסוג פולקסווגן ישנה, דגם "חיפושית", היא העומדת במרכז תעלומת ההיעלמויות, ביחד עם עוד כמה פריטים מרחוב הברוש, כמו כמה מיכלי צבע שנעלמו לדנה הסטודנטית. מי יכול היה לקחת את המכונית הטרנטה של הבלש שמפיניון? לאן נעלם העץ? מדוע הכלב של שרון, שכנתו הקטנה של שמפיניון, חזר הביתה עם כפות רגליים בצבע ירוק? ולאן נעלם גם הוא? מה יגלו בתערוכה של רן? ומחשבות חדשות על מהות היצירה. בסופו של דבר כל הדברים מסתדרים על הצד הטוב ביותר, וכולם מרוצים.
המבוגרים ביננו שיעיינו בספר, ירגישו גם את חוכמתו של הבלש ביחסו לשכנתו הקטנה. אביה מעבר לים, ואימה עובדת למחייתן. הילדה קצת בודדה, וזקוקה לדמות אב, או לעצה מפעם לפעם. כמו למשל, השמיכה הילדותית שהיא מחזיקה בידיה כל הזמן. הבלש מוצא דרך נאה לשנות את המצב. מנוע ה"חיפושית" מתקשה להתחמם. השניים עומדים ליד האוטו והבלש מהמהם "המנוע קר... קררר מאד. מה עושים?" שרון צחקה, "למכונית הזאת יש מנוע בטוסיק במקום באף. אולי צריך לכסות לה את הטוסיק בלילה, כדי שלא תתקרר?" "רעיון מצוין!" התלהב שמפיניון. "אבל איפה נמצא שמיכה מתאימה?", שאל ונעץ את עיניו החדות בשמיכה שחיבקה שכנתו הקטנה. שרון הביטה לתוך עיניו הכהות של השכן-הבלש, התבוננה במנוע הקר והדומם, ואז הרחיקה את השמיכה מהגוף שלה והניחה אותה על המנוע. "תודה", שמח שמפיניון. "השמיכה הזאת מתאימה בדיוק... שמפיניון הושיט לשרון את המפתח של מכסה המנוע, "אני רואה שאת כבר גדולה. תוכלי לפתוח בעצמך את המכסה ולבקר את השמיכה שלך בכל פעם שתתגעגעי."
"הבלש שמפיניון ותעלומת העגבניות הגנובות", הוא עוד ספר באותה הסידרה. גם בספר הזה, מייצרת נעמי בן-גור אווירה בלשית לילדים. הבלש השמנמן והמנומנם משהו, שוב משתף פעולה עם שרון, שכנתו בת ה-8 (היא גדלה בינתיים), שבגאווה רבה מתמסרת לחקר המקרים הבלשיים כ"סגניתו".
התעלומה העומדת לפניהם נפתחת עם ביקורה המפתיעה של גברת תפוחי בשעות הצהריים בביתו של הבלש שמפיניון: "לגבירתי יש חנות," פתח שמפיניון. האשה פערה את פיה בתמהון, " איך אתה יודע? אני לא זוכרת שראיתי אותך בחנות שלי." "זה קל מאד לדעת," מהרה שרון לענות במקום שמפיניון. "פשפשת מקשקשת," סננה האשה ונעצה בה מבט עוין. שרון התעלמה מן ההערה. "אמרת שאת לא יכולה לבוא בשעות אחרות כי את סוגרת בשתים ופותחת בארבע, אז סימן שיש לך חנות ואת סוגרת להפסקת צהרים," הסבירה בנחת. היא הישירה מבט אל עיניה של האשה, ונדמה היה לה שראתה בהן זיק של הערכה. בשתי ידיה אספה את שערה הארוך מעל לקודקודה, ותלתליה השחורים נפרשו לכל עבר כמו מניפה של טוס. "נכון, יש לי חנות ירקות," הודתה האשה, קולה התגבר לצעקה, "וגונבים לי את העגבניות!" העלילה מסתבכת, כשבנוסף להיעלמותן של העגבניות מחנותה של גברת תפוחי, נעלמים גם צרורות הפטרוזיליה שהונחו כל בוקר לפתח מפתנו של רן הצייר, וכן נעלמות שוב ושוב הצנצנות שיועדו למיחזור מהפיצוציה של שקדי.
שמפיניון ממנה את הילדה לסגניתו ודי מפנה לה את השטח לחשוב ולפתור לבד, כשבעצם נראה שהוא כבר מזמן הבין, כמו הגדולים שביננו, מה עלה בגורל הפריטים האבודים, דרך זו מאפשרת לילדה להפעיל את הראש, אבל בד בבד, היא מאפשרת לקוראים הצעירים להתנסות ולהתאתגר בניסיון לפענח אף הם את התעלומה. למרות שהשאלה לאן נעלמו העגבניות, הפטרוזיליה והצנצנות מובנת די מהר, הרי השאלה למה? ועל-ידי מי? היא קצת יותר מורכבת, ומגלה רגישות אישית וחברתית, והיא מובילה להתגייסות חיובית של כיתה שלמה. הרפתקה חיובית לילדים שרוצים לחשוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה