"העונה" מאת חנה נוימן כתוב מצויין, למרות שהוא ספרה הראשון של המחברת. פשוט תענוג של קריאה. לא פלא שהספר זכה בפרס ספיר לספרות 2014 לספר ביכורים.
יוליה (יעל), ילדה בת שתים עשרה, נשלחת עם עליית הנוער לארץ, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. שני אחיה הגדולים יותר, נשלחו קודם לכן לפנימיות. הודעה על מותו של אביה היא מקבלת בהיותה בבית של הורים "מושאלים", ואילו גורל אמה ושתי אחיותיה הקטנות, לא נודע. יוליה לומדת היטב ומצטיינת בלימודיה. יותר מכל היא אוהבת תנ"ך.
בהגיעה לגיל 18 היא מחליטה לצאת לדרך עצמאית. היא מוצאת מגורים בשכירות ומתחילה לעבוד כעוזרת בית למשפחה של קונדיטורים. בן המשפחה, יהושע, מתאהב בה, ורוצה לשאתה, אך היא אינה אוהבת ואינה יכולה לתאר לעצמה נישואין למישהו שכותב בשגיאות כתיב. "יהושע... רחלים כותבים בחית ולא בכף, תבדוק בסידור... ומלבד זה... נראה לי שהגזמת. השער שלי, כולו קש, לגמרי לא גולש," הוא מחייך במבוכה. "בעיני השער שלך הוא יפהפה, ו... את כולך יפהפייה," אומר ומסמיק...
בחוג לחובבי התנ"ך, נפתחות לפניה הזדמנויות חדשות. היא נהנית מאד מהשיעורים, ומחליטה ללכת ללמוד בסמינר כדי להיות מורה לתנ"ך, ושם היא גם מכירה את מי שלימים יהיה בעלה, יוסף, דור שישי למגדלי אתרוגים, ומוצאת עבודה אצל אחיו, בחנות חשמל חדשה.
ניכרים ביוליה חינוכה הטוב, חוזקה הנפשי, השכלתה, האינטליגנציה שלה, וחוש ההומור. "שמי יעל... או יוליה, תלוי במצב הרוח שלכם," היא מוסיפה וכולם צוחקים. "אני מלצרית מדופלמת, גרה במחסן שרד פרטי בחברת שני עכברים ידידותיים, מתעתדת להיות מורה לתנ"ך. בקרוב אלמד בסמינר."
יוסף ויוליה מתחתנים. היא גרמניה. הוא ממשפחה ספרדית, והם יודעים לגשר בין שני העולמות. חתונתם צנועה ויוליה מכינה בעצמה בעמל רב את עשרים עוגות הפלא לחתונה, שבה יהיו כ-80 איש בלבד. עוד הונחו על הצלחות קלמנטינות, שקדים, אגוזים ותמרים. הפשטות בהתגלמותה. אך מכאן, לצד אהבתם היפה והטהורה, אנו רואים את מאבקי ההישרדות שלהם כזוג בתקופה קשה מבחינה כלכלית. יוסף חי את פרדסיו. הם מרכז קיומו וכל עץ חשוב לו כילדו. אבל בהיעדר כוח אדם שיעזור לו בקטיף המורכב של האתרוגים, ברור לו שיוליה צריכה לוותר על ההוראה כדי להטות כתף ולעזור. שוב ושוב נדחית האפשרות של הוראת התנ"ך, ויוליה מפסידה את הייעוד שכה רצתה בו.
עולמם סובב את עונת האתרוגים. בטוב – הם מצליחים טיפה להתרווח, אם כי בצניעות רבה ביותר, ברע – הם מצטמצמים ומתפללים על כל אתרוג, שיהיה מושלם, ויזכה להגיע לתפוצות ישראל בגולה, ובתוך כל אלה ממשיכים יוסף ויוליה להרגיש באובדן הקרובים להם. כל אחד על פי דרכו השונה, אבל עם אותה האהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה