יום רביעי, 25 בספטמבר 2013

חתונה מלכותית / ד"ר רותי קלמן


בעקבות סרטי האגדות של אולפני דיסני, יצא לאור ספר בהוצאת "ידיעות ספרים" בתרגום של סיגל גפן. הספר פותח לפנינו את הדלת לחתונותיהם של הגיבורים האהובים: סינדרלה והנסיך, בל והנסיך מ"היפה והחיה", הנסיך נוין וטיאנה מ"הנסיכה והצפרדע"  ופלין ורפונזל מ"פלונטר". בספר, מנסים להרחיב מעט, על מה שקרה, לכאורה, בין ה-Happy End כשהגיבור והגיבורה עומדים זה מול זה ומביטים באהבת אין-קץ זה על זו, וזו על זה לבין המשפט האלמותי: "והם חיו באושר ועושר עד היום הזה". כי עד עתה לא בדיוק ידענו מה קרה ביום החתונה, או מה קרה בחיי הגיבורים בהמשך דרכם. אירועים אלו כבר נמשכו, או לא, רק בדמיונו של הקורא או הצופה.
בעולם האמיתי שלנו, זוגות שנישאים רוצים שהיום המאושר בחייהם, יהיה יום מהאגדות. הכלה תהיה נסיכה מהאגדות, החתן – נסיך, והאולם – ארמון מלכותי. ובקיצור – חתונה מלכותית.
לכאורה, זה מה שאנו מקבלים גם בספר הנושא שם זה. אולם, לאמיתו של דבר, הדמויות הפלקטיות של הספרים והסרטים, פועלות כאן ב"הפוך על הפוך". הן הופכות בספר לבני-אדם בשר ודם כמונו, כשהן מתלבטות באותן התלבטויות כמו של כל זוג צעיר שעומד להינשא בעולם האמיתי.  פתאום מתגלים רגשות אנושיים, משפחתיים, חבריים, של בני הזוג המלכותיים העומדים להינשא, והם נעשים פשוטים ואמיתיים אף יותר מאיתנו. לא חשוב להם לעשות חתונת פאר שתהיה יותר יפה משל אחרים, ולא חשוב להם מה יגידו, אלא חשוב להם שהם יהפכו את בני הזוג שלהם למאושרים יותר ויותר. חשוב להם  שידידיהם יהיו איתם בחתונה (אפילו אם הם אנשים פשוטים, או בעלי-חיים), ובניגוד למלכים ומלכות שבאגדות, שמשרתים מבצעים בשבילם עד אחרונת המטלות, הרי שכאן אנו רואים אותם, ברוח הימים האלה,  יוזמים, רוצים, מקווים, פועלים בעצמם, לא נותנים לאחרים להכתיב להם את מהלך היום המאושר הזה, ובעצם, כמו הזוגות של ימינו. הם הקובעים מה יהיה, ומי יהיה, וכמה.
אם-כן, מה חשוב לסינדרלה לקראת חתונתה? כפי שצניעותה מבטאת את אישיותה היפה, כך גם לפני החתונה, היא מתלבטת בנושא השמלה, שכן המלך, רוצה שסינדרלה תלבש את שמלת החתונה שלבשה אשתו המלכה. אך השמלה מהודרת מדי עבורה, ושרשרת הפנינים של המלכה, אמו של החתן, כבדה מדי בשבילה.  היא רוצה ללבוש משהו צנוע יותר, שמתאים לאופייה. לכן זה רגע מביך עבורה, כי אם היא לא תיקח את השמלה והשרשרת של המלכה -   המלך ייעלב. ברגע זה של התלבטות נזכרת סינדרלה בעצת אמה מימי ילדותה. האם נתנה לה מחרוזת קטנה ואמרה: "סינדרלה, בכל פעם שאת נתקלת בבעיה, המחרוזת הזאת תזכיר לך להקשיב לליבך, וזה כבר יוביל אותך אל הפתרון". ברגע זה מבינה סינדרלה מה באמת היא רוצה לעשות. היא משלבת בין שתי המסורות של הכלות – בין משפחתה למשפחתו של הנסיך, גם בשמלה וגם בשרשרת, וכולם מרוצים. העכברים שעזרו לה בימי עונייה, משמשים בחתונה כשושבינים המפזרים את עלי הוורדים על הדרך, והם שנושאים את טבעות הנישואין של החתן והכלה.
בל, מ"היפה והחיה", מדגישה בפני מארגני הטקס, שבין אורחיה יהיו גם גברת תיון והמשרתים, שהיו ידידיה הטובים. מכיוון שהנסיך היה תמיד בודד בתקופה שהוא היה "החיה", דואגת בל, שכל אנשי הכפר יבואו לברך אותם, מה שגורם לנסיך להיות מאושר ביותר.
טיאנה, ב"הנסיכה והצפרדע", מתגנבת למטבח ומכינה בעצמה את תפריט החתונה, והיא גם דואגת שפריטים קטנים שהיא מוסיפה לעצמה יזכירו לה את האהובים עליה. בנזר הפרחים שבידיה, שוזרת טיאנה את כף העץ הישנה והאהובה של אביה, היא לובשת את השמלה הפשוטה שאמה תפרה באהבה, ועונדת את התליון שקיבלה מחברתה שרלוט.
"פלונטר" הוא גירסה קולנועית שיש בה רמז לסיפור "פעמונית" של האחים גרים. בסיומו של הסרט, מצליח פלין להחזיר את הנסיכה רפונזל לארמונה ולהוריה, והמלך והמלכה מקבלים אותו כראוי. אולם אין כל זכר להמשך חיים משותפים בין פלין לרפונזל.
בספר "חתונה מלכותית" לוקח פלין את רפונזל לטיול מיוחד של שייט באגם. שם הוא מציע לה נישואין. מה שנחשב כיום לדרך רומנטית ביותר להציע נישואין במוסכמות החברתיות של ימינו. רפונזל כמובן נענית בחיוך מאושר. את זרי החתונה שלה היא מכינה מפרחי-בר פשוטים, ואת שמלתה מעצבת רפונזל בעצמה. פסקל (הזיקית של רפונזל) ומקסימוס (הסוס של פלין) נבחרים לשאת את טבעות הנישואים שלהם. כאן אנו רואים את המקום המכובד שמעניקים רפונזל ופלין לידידיהם הקרובים למרות שונותם.
כיאה לבני זוג מלכותיים משמשים סינדרלה, בל וכל היתר, בהתנהגותם, דוגמא נאה לקוראים הצעירים ולזוגות שמתחתנים. נכון שזו חתונה מלכותית. נכון שהם יהיו בה נסיך ונסיכה, אבל, מה שחשוב זה לשמור על הצניעות, לשמור על הידידים שהיו, להתייחס לאורחים ולכבד אותם (מה שחלק מהזוגות שנישאים כיום קצת שוכח...), לא "לדרוך" על אף אחד בדרך לאושר, ולהיות בני-אדם, במובן הטוב של המלה.
נראה שהושקעה מחשבה גם בהתאמת הכריכה של הספר לנושא. הצבע הוורוד של הכריכה, ובעיקר בעובי, ברכות ובריפוד, כדוגמת אלבומי החתונות של ימינו.
אז שיהיה במזל טוב לנסיכים ולנסיכות באשר הם. מאחלת להם את כל האהבה שבעולם, ורק לא לשכוח מה באמת חשוב.
קריאה נעימה וחג שמח.

יום רביעי, 18 בספטמבר 2013

שוקולד

כתבה: ד"ר רותי קלמן



"בסוף רמת גן יש מקום מיוחד / שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד...  / שוקולד קטן ושוקולד גדול / שוקולד יקר ושוקולד בזול / שוקולד אגוזים ושוקולד סתם / לעשירים ולכולם והריח בחינם / וכל האזרחים עוצרים ומריחים...". השיר הזה של "הכבש השישה-עשר" שנכתב על-ידי יונתן גפן והולחן בידי יוני רכטר, מתייחס כמובן לבית-חרושת "עלית" שעמד בכניסה לרמת-גן והדיף ריחות מפתים של שוקולד. בית החרושת כבר לא קיים היום, אבל מי שזכה להריח אותו הריח באותו המקום, נצרב לו ודאי הזיכרון המתוק ההוא.

כשהחלטתי לכתוב בטור שלי על שוקולד, נפניתי לבדוק כמה ספרים יש בנושא השוקולד. נדהמתי מהעובדה, שכבר בבדיקה של ספרייתי בלבד, מצאתי המון ספרים, לגדולים ולקטנים שהכותר שלהם קשור לשוקולד, אם כי בכמה מהם מופיע השוקולד כמטאפורה או דימוי (למשל: "חיילי שוקולד" של אבישי כ"ץ (אוטוביוגרפיה של תת-אלוף במיל.) או "החיים כשוקולד" (ספר שירים של דורי טרופין), או כנושא המרכזי למתכונים, כגון: "שמח במטבח : שוקולד" / פיונה פצ'ט.
נראה כי המשיכה לריחו של השוקולד וטעמו המופלא, הציתה את דמיונם של הסופרים בכיוון של יצרים אפלים כאלה ואחרים והניבה ספרי מתח רבים למבוגרים: "שוקולדים לרצח" / קייט ויט, "פרשת השוקולדים המורעלים" / אנטוני ברקלי ; "מלחמת השוקולד" / רוברט נורמיור ; "כמו מים לשוקולדה" / לאורה אסקואיבל , שכתבה וגם ביימה את הסרט, הנע בין פנטזיה למציאות ומתרחש ברובו בין סיריה של טיטה, נערה מבית ספרדי שמרני המגלה וירטואוזיות רבה ביותר בבישוליה ; "ליקר שוקולד" / שרה קיסנר (ספר מתח מעולה על משפחה אברכית מרובת ילדים הנקלעת למזימה אפלה הקשורה בשוקולד) וגם הספר "שוקולד" של ג'ואן האריס שבעקבותיו יצא גם סרט יפיפה. הספר מתאר קורותיה של אשה צעירה (אותה מגלמת בסרט השחקנית ז'ולייט בינוש המדהימה), המגיעה עם בתה הקטנה לעיירה בצרפת ופותחת חנות שוקולד שמשנה את חייהם של בני העיירה (תפקיד חשוב ויפה ממלא בסרט ג'וני דפ, המתאהב בה).

מובן מאליו שיש גם הרבה ספרים לקטנים שמתייחסים למעדן המתוק הזה. לדוגמא: "ילד של שוקולד" / חגית כהן ; "ילדה חסה וילד שוקולד" / מיכל ורד ; "תעלומת השוקולד" / יהודה (אודי) ויור ; "בגלל פודינג שוקולד" / מירה מאיר ; "בית משוקולד" – שירים שאוהבים ילדים / שיבולת ברזני ; "ג'ינגי או שוד השוקולד הגדול" / גלילה רון-פדר עמית ; "ארץ הממתקים והשוקולד" / שרה זלוף ; "עפיפונים ועוגיות שוקולד" / רות ריכטר, ועוד. בספר "המסע לכפר השוקולד" של דוד בן-קיקי, מצליחה הילדה ניצה להתגבר על תאוות השוקולד ובכך היא מצליחה להציל כפר שלם. הוויתור שלה הופך לברכה גם לה וגם לאנשי הכפר.

ספר מקסים במיוחד הוא הספר:"צ'רלי בממלכת השוקולד" או במהדורה אחרת "צ'רלי והשוקולדה" של רואלד דאל. הרבה ערכים יכולים הילדים, ללמוד דרכו. החל בחייהם של בני המשפחה של צ'רלי, כיצד הם מצליחים בעוני מרוד להישאר אופטימיים, לוותר באהבה לילד, להתחלק ביניהם מבלי להתלונן ולהצליח לחנך את הילד למידות טובות. צ'רלי הקטן מאד אוהב שוקולד, אבל המצב הכספי מאפשר למשפחה לקנות לו רק חפיסת שוקולד קטנה אחת בשנה, ביום הולדתו. אז הם רוצים שייהנה לבדו מהממתק, אותו הוא אוכל להנאתו במשך חודש שלם. מפעל השוקולד המפורסם והאיכותי, שלידו הוא עובר מדי יום בדרכו לבית-הספר, מגרה את חושיו ומפעיל את דמיונו. אבל איש מאנשי המקום לא יכול להיכנס למפעל שהוא סגור ביום ובלילה ולא ידוע מי בכלל עובד בו. יום אחד מפזר בעל המפעל חמישה כרטיסי זהב בתוך החפיסות הנשלחות למכירה, ומודיע שמי שיזכה בכרטיס – יוזמן ליום סיור במפעל ובמשאית ממתקים לכל חייו.
כמובן שהיוזמה של בעל המפעל מקפיצה בין-יום את רף המכירות של השוקולד בכל הארץ. חפיסת יום ההולדת של צ'רלי מתגלה כאכזבה, וצ'רלי מבין שאיבד את סיכוייו להגיע לסיור. גם ההקרבה של  הסב הזקן שלו שמוותר על הפרוטות המעטות ששמר בסתר, כדי לקנות חפיסה נוספת, אינן נושאות פרי, ואז קורה הנס וצ'רלי מוצא מטבע. הוא  קונה חפיסת שוקולד, ומרגש את בני המשפחה ואת כל בני המקום כשהוא מגלה בה את כרטיס הזהב החמישי והאחרון.
לסיור מגיע צ'רלי הנרגש בלווית סבו בן ה-96, שהאירוע מוציא ממנו אנרגיות מחודשות וטובות. ווילי וונקה, בעל המפעל, מוביל את חמשת הילדים ומלוויהם במסדרונות ובמבוכים, עד שהם מגיעים ל"חדר" השוקולד. ובכן, זה לא בדיוק חדר. זה מרחב ענק שבו בקעה ומדשאות מוריקות, ובאמצע – נהר גדול של שוקולד הנשפך באשד מעל צוק תלול. לרגלי האשד – צנורות זכוכית ענקיים שיונקים את השוקולד מהנהר ומעלים אותו אל חדרי העבודה. כל הנוף, עשוי ממתקים, והעובדים, הם גמדים משבט האומפה-לומפה, והם עובדים במרץ ובשירה.

ארבעת הילדים האחרים, מלבד צ'רלי, מתחילים לעשות בעיות. כל אחד, על-פי תכונותיו הרעות. הם מפונקים, אנוכיים, לא ממושמעים ותאבי בצע. כגודל מידותיהם הרעות, כך – עונשם. העונשים קשורים למקום, וכל ילד שנענש יוצא ממעגל הסיור, כשגמדי האומפה-לומפה פוצחים מיד בשיר תוכחה על תכונותיו הרעות, ומה שקורה ויקרה לו אם ימשיך להיות רע. אין ספק, שכל אחד מהילדים (והקוראים) לומד פרק בהילכות התנהגות.
כך מתוודעים האורחים והקוראים גם למכונת המסטיק הגדולה, לסוכריות הקוביה המסתובבות, לחדר האגוזים, בו יושבים מאה סנאים ומפצחים, ולחדר השוקוטלויזיה. כשצ'רלי נשאר אחרון מהילדים, מגלה לו וילי וונקה, שהוא ידע שהוא זה שיישאר אחרון, והוא מגלה לצ'רלי ההמום, שהוא מוריש לו את המפעל כולו, מעביר את כל המשפחה לתחום המפעל ופותר את מצוקתם. בטוב ליבו, מעניק וילי וונקה, בסוף הסיפור, משאית מלאה ממתקים לכל אחד מהילדים האורחים.

הספר, איך לא, הפך כמובן לסרט מצליח ומדהים בפירוטכניקה שבו, ואת תפקיד בעל המפעל מגלם שוב, ג'וני דפ. ועם כל הממתקים והשוקולדים האלה, לא נותר לי אלא לאחל לכל עם ישראל שנה טובה, בריאה, ערכית ומתוקה.


יום שלישי, 10 בספטמבר 2013

הארי קליפטון / ד"ר רותי קלמן


טרילוגיה מעניינת מספק לנו הסופר ג'פרי ארצ'ר. הספרים: "ימים יגידו", "חטאי האב" ו"סוד שמור" אינם עומדים בפני עצמם והם מכריחים אותנו לקרוא אותם בזה אחר זה. רק בימים אלה יצא לחנויות תרגומו של הספר השלישי "סוד שמור" והוא אמור לחתום את השלישייה.

הארי קליפטון הוא נער עני המתחיל את חייו עם אמא, סבא וסבתא ודוד אנאלפבית שעובד במספנות בעבודה קשה, ובתור המפרנס היחידי מתייחסים אליו בכבוד, וסופגים מידיו בשקט השפלות ומכות.
הארי לא זכה מעולם לראות את אביו, עליו נאמר שנפל במלחמה. את ילדותו מעביר הארי בבריחה מבית הספר אל המספנות ואל איש מסתורי בשם "אולד ג'ק", החי בקרון רכבת ומנהל עימו שיחות ארוכות, שבדיעבד מתבררות כחשובות לעתידו. בעזרת "אולד ג'ק", אמו הטובה, המחליטה לצאת לעבודות קשות כדי לתת לילד איכות חיים והשכלה, וכן בזכות מורים טובים שהבינו עד כמה הילד חכם, חוזר הארי לספסל הלימודים, והוא מתחיל ללמוד ברצינות ולהצטיין. בזכות מילגה, הוא מגיע לבית ספר שמיועד בדרך-כלל רק לעשירים. זוהי פנימייה, והארי לומד להיות עצמאי, לדעת מי אויב ומי אוהב, ואיך להסתדר.

אחד החברים הטובים שלו בפנימייה הוא ג'יילס ברינגטון, וחיי שתי המשפחות משתרגים זה בזה מעתה והלאה, על פני כל הטרילוגיה, כשלמרות כל הבעיות – עומדת מעל הכל החברות והאהבה של שני הידידים.
חייו של הארי קליפטון עוברים תהפוכות רבות וקיצוניות, הוא לומד לדעת מה באמת אירע לאביו, וכמובן שאיני רוצה לפרט עוד מן הקורות בספר זה, כדי לא לגלות למי שרוצה לקרוא את מה שעתיד להתרחש בספר המותח הזה. אבל אוכל להגיד שיש מי שמושך בחוטים מעל הדמויות הפועלות, מי לטובה, ומי לרעה. זה מול זה עומדים תככים ומזימות ומהלכים ערמומיים הבאים מתוך רצון לשבש את חיי הגיבורים, ולרוב, מצליחים הטובים לנצח.
כל החתירה הזו, מאחורי הקלעים, מזכירה לי את פרקי אופרות הסבון שיצא לי לראות רק במסגרת הישיבה בחדרי קבלה שונים. לא משנה אם ראיתי את פרק 1500 או 3000 תמיד מדובר בחתירה מאחורי הקלעים בין האשה לבעל או להיפך ובין הכלה, החמות, הגיסה או השכנה לאלה שבסביבתם. ובכן, זה ממש לא סוג הסרטים שהייתי צופה בהם מרצוני, ואני בטוחה שהם אינם סרטים הבאים לחנך לאהבת הזולת. נכון שבחיים אנו צריכים להתמודד לפעמים עם אנשים לא ישרים, ולדעת לזהותם מבין חברינו, אבל באופרות סבון הללו נראה שאיש לא יוצא נקי מהעניין, והפרופורציות מעוותות.
במה שונה הטרילוגיה מהסדרות הטלוויזיוניות הללו? שבכל זאת, בבסיס ובמרכז הספרים הללו, נמצאים האנשים הטובים, שחותרים לחיים טובים, שחותרים לאהבת הזולת ולעזרה. שקיומם אינו מחייב דריכה על אחרים, שהם מוכנים להודות בטעויות, לעבוד קשה מאד כדי להצליח, וכל רצונם הוא להעניק חיים טובים למשפחותיהם.
במהלך הזמן אנו מתוודעים להארי הנשוי, לאמו האוהבת, המשקיעה את כל קיומה וכוחותיה בניסיון להביא את בנה למקום טוב יותר ממה שהיא זכתה לו, לאשתו החכמה, שאהבתה בתחילת דרכם המשותפת, מצילה את הארי מאובדן, לסבסטיאן וג'סיקה והיחסים הטובים שביניהם והתמימות, שעדיין קיימת עד הסוף גם בילדים, אבל גם בהורים, שאינם צופים מהלך אחד שגוי מאד, שיישנה את גורלם, ובנקודה זו בספר, אף בלא להסגיר פרטים מדוייקים, אני מוכרחה לומר שפיקפקתי באי היכולת של הזוג החכם הזה, לראות צעד אחד קדימה ולהבין שהם טועים באפשרם לבנם לנהוג בדרך שבה הוא נוהג.
יש לי הרגשה שג'פרי ארצ'ר השאיר בכל זאת איזה פתח בסוף לספר חדש, או לתקווה. לא לגמרי ברור, וברור שזו הייתה כוונתו. להשאיר לנו איזה ניחוש, ושאנחנו נשלים בעצמנו את מה שחסר. קצת כמו לתת למישהו להחליט איך יסתיים הסיפור.
אין ספק שכתיבתו של ג'פרי ארצ'ר קולחת וזורמת, ואנו נישאים על פני יבשות וימים, על פני ימי שלום וימי מלחמה, על פני דורות של שתי המשפחות קלינטון וברינגטון וכיצד שוב ושוב מפגיש אותם יד המקרה עם אויבים שמכבר.

טרילוגיה של הטובים נגד הרעים, כמו תמיד. מעניין ומומלץ.
קריאה נעימה



יום שבת, 7 בספטמבר 2013

תבלינים, מתכונים ומזימות / ד"ר רותי קלמן


למעלה משלושים וחמש שנה הייתי הממונה על הבישולים למשפחה. בישלתי כמיטב יכולתי ובישלתי לא רע. אבל, אם לומר את האמת – אילו היו נותנים לי לבחור בין לשבת ליד שולחני לבין לעמוד ולבשל – אין ספק שהייתי בוחרת בשולחן. כי זו אני. ועכשיו אולי אתם שואלים את עצמכם מדוע אני מדברת בעבר? הסיבה היא: שבעלי החליט להיכנס למטבח. מדי פעם הוא היה מבשל, אבל הקריירה היתה במקום הראשון. עתה במקביל לעבודה הוא מתפנה לחקלאות מצד אחד (פרחים, גן ירק ועצי פרי רבים), ולבישול מצד שני. ואיזה בישולים!!! אפיית חלות ביום שישי, עוגות שמרים, עוגות עם 9-10 שכבות, מרקים מושקעים, מאכלים מסובכים ומאתגרים, כרוב ממולא, עלי גפן ממולאים (מהגינה), פיתות, חומוס, סחוג (מהפלפלים החריפים שבגינה), הכנת פסטות במיגוון רחב, והרשימה עוד ארוכה. ואני? אני נהנית לבוא הביתה מהעבודה ביום חמישי, ולמצוא סירים מהבילים על הכיריים ועוד סירים מוכנים על השולחן, להריח את מגוון הריחות ו... לטעום.
ואת כל זה אני מספרת, כי בא לי לספר לכם על ספרים שקשורים לאוכל, וכאלה אני אוהבת לקרוא, כמו גם סרטי אוכל, ותוכניות ריאליטי הקשורות לאוכל.

אז מה באמתחתי? הספר "מתכונים ומזימות" של הסופרת אל ניומרק, הוא ספר כלבבי משלושה טעמים (תרתי משמע): א. הוא עוסק בשף ובמתכוניו ואהבתו אליהם. ב. הוא ספר מתח כמו שאני אוהבת. ג. הוא עוסק בוונציה האהובה עלי, ושבה עסקתי במחקריי. אפילו התקופה מתאימה לי ביותר, תקופת הרנסנס.

הסיפור מתרחש ב-1498 בוונציה וגיבורו הוא נער קטן, יתום ועני בשם לוציאנו. לוציאנו נאסף מהרחוב, במקרה או שלא במקרה (זו שאלה שמרחפת במהלך הספר) אל מטבחו של הדוג'ה (כמו ראש עיר) של ונציה, כדי לשמש שוליה לשף של הדוג'ה. הקשר ביניהם הופך להיות קשר קרוב, כמו אב לבן, למגינת ליבו של נער גדול אחר במטבח. לוציאנו לומד לא רק לעבוד קשה, ועם אחריות רבה, אלא בסקרנותו הרבה, הוא רוכש את אמונו של השף שמתחיל לגלות לו את רזי התבלינים והמאכלים שהוא מכין. הדוג'ה מארח הרבה אורחים, ותפקידו של השף הוא להעניק להם חוויה גסטרונומית מדהימה, שגם ממלאה אחר רצונותיו של הדוג'ה, וזה תלוי עם האורחים אהובים עליו או לא...
במרכז הסיפור נמצאת תעלומה המעסיקה את אנשי ונציה, בכל המעמדות. זהו ספר נסתר עתיק שיש בו כוח עצום לאוחז בו, אך איש אינו יודע היכן הוא חבוי (למעט מי שמחביא אותו, כמובן). כולם מנסים להשיג את הספר. אם כי אינם יודעים מה בדיוק מצוי בתוכו. יש מי שאפילו מוכן להרוג כדי להשיגו, ויש מי שמוכן להיהרג כדי לשמור עליו.
זהו ספר על מתכונים, מזימות, וונציה – חוויה. מומלץ.

ספר אחר שוודאי רבים מכם כבר מכירים אותו הוא "אדונית התבלינים" של צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני. הספר הוא חוויה לכל מי שאוהב תבלינים ואוהב להיכנס לחנות תבלינים ולהתבשם מהריחות המשכרים. התבלינים בספר הזה מקבלים חיות משל עצמם. הם לוחשים, הם כועסים, הם מלטפים, הם שרים, והמנצחת עליהם היא "אדונית התבלינים", טילו, בת-האלמוות, שעוטה דמותה של אשה זקנה ופותחת חנות לתבלינים באוקלנד שבקליפורניה.
טילו קוראת את מחשבותיהם וגחמותיהם של לקוחותיה והיא מצליחה לרפא את מחלותיהם הפיזיים והנפשיים בעזרת תבליניה. כל פרק בספר קיבל שם של תבלין. כל תבלין משתייך ליום מסויים בשבוע "לכל תבלין יש יום מיוחד לו. יומו של הכרכום הוא יום ראשון, כשהאור נוטף – שמן ובגון החמאה – אל המכלים ונספג בהם בזוהר, כשאת מתפללת אל תשעת כוכבי הלכת לאהבה ולמזל. הכרכום שנקרא גם הלוד, כלומר צהוב, צבע של זריחה וקול של קונכייה חלולה, כרכום, החומר המשמר, ששומר על המזון באצות של חום ורעב. הכרכום, התבלין המוצלח, שנותנים על ראשיהם של יילודים למזל, שבוזקים על קוקוסים בפווג'א, שמעסים אל תוך אמרות של סארי כלולות... כשאני מחזיקה אותו בידי, התבלין מדבר אלי. קולו הוא כמו ערב, כמו ראשית העולם." (ע' 21, שם).
אבל היכולת הזו שלה לקרוא את האנשים ולהרגיש אמפטיה לתחושותיהם ורגשותיהם, גורמת לה לצרות. היא אמורה להיות מעל לזמן ולמקום, להיות ישות מרחפת שרק לבשה צורה של בת-אדם, אבל היא נמשכת לבני התמותה. בניגוד למהותה המרפאת, שלא אמורה לגעת בבני האדם, היא נוגעת בחמלתה בלקוחותיה הסובלים, והתבלינים לא מצליחים למשוך אותה מן האסור ומן האש.

"הדמעות מסמאות אותי ואינני יכולה לראות את תבלין המרפא. זה בדיוק כמו שהזקנה הזהירה. טילו זה קרוב מדי קרוב מדי. אני נושמת עמוק. מחזיקה את האוויר בריאותי כמו שהיא לימדה אותנו לעשות באי, עד ששאונו מגרש את כל הקולות האחרים מראשי. עד שמבעד לכתם האדום עולה בדעתי שם. שומר, שהוא התבלין לימי רביעי... "שומר", אני אומרת לאשתו של אהוג'ה, שמושכת בסארי שלה באצבעות עצבניות, "הוא תבלין פלאי. קחי מעט ממנו, טרי ושלם, אחרי כל ארוחה, והוא ירענן לך את הנשימה, יעזור בעיכול וייתן לך כוח נפשי לקראת מה שיש לעשות." היא מסתכלת בי בייאוש. עיני הקטיפה המחוצות שלה אומרות, זאת כל העזרה שיש לך לתת? "תני מעט לבעלך." אשתו של אהוג'ה מחליקה את שרוול הקורטה שלה, שהיא הרימה כדי להראות לי עוד חבורה, וקמה. "אני צריכה ללכת הביתה. הוא בטח התקשר עשר פעמים..." (ע' 95, שם).

ואז אדונית התבלינים מתאהבת. היא נפתחת באהבה מפתיעה לבחור אמריקאי, ובדרך שבה היא מקשיבה לו אנו רואים איך כל חושיה משתלבים, איך היא הופכת את המלים שלו למירקם חושי: "אני מקשיבה לדבריו של האמריקאי שלי, למלים שהוא אומר, וחושבת איך חושך משנה גוונים של קולות, איך הוא מקנה להם עומק, איך הוא מנתק אותם מגבולות הגוף ומאפשר להם לרחף חופשיים. אמריקאי, לאיזו דוגמה אארוג את מלותיך המרחפות. באיזה צבע של תבלינים אצבע אותן." (ע' 140 שם).

יש לי הרגשה שעוד אשוב אליכם בזמן אחר עם ספרי אוכל נוספים, ובינתיים – קריאה נעימה.

יום שני, 2 בספטמבר 2013

מה לוונוס במשנה תורה לרמב"ם- הרצאה מרתקת של ד"ר רותי קלמן בספריית דימונה



זהו קטע מתוך הרצאתה של ד"ר רותי קלמן מנהלת הספרייה העירונית דימונה.
תוכלו לצפות בקטעים נוספים מתוך ההרצאה
בערוץ היוטיוב נביא קטעים מתוך הפעילויות של הספרייה העירונית דימונה: הצגות, הרצאות, חוגים וסדנאות לילדים ומבוגרים... כדאי להירשם לערוץ שלנו... אנו מכינים לכם, תושבי דימונה והסביבה הפתעות מיוחדות.