כתבה: ד"ר רותי קלמן
כשבחנתי את הכותרת, חשבתי לתומי שמדובר בסיטואציה שהיכרתי היטב, של העברת זמן קריאה במהלך שהייה ברכבת. אלא, שהסתבר לי, שמדובר במשהו אחר לגמרי. דידיֶלורֶן בוחר בכל הדרכים הלא-שגרתיות לטפל במילים. מי שמטפל בהן הם האנשים הפחות נראים, ובדרכים הכי פחות מקובלות.
לוקיון מץ הוא הדמות הראשית בספר. השם שנתנו לו הוריו, הפך אותו למושא בדיחות על חשבונו בשל הדמיון ל"מוקיון לץ", והדרך שלו להתמודד עם זה, הייתה להסתגר, ולמצוא מקום עבודה שאין בו הרבה אנשים. אבל זו עבודה שהוא שונא בכל מאודו, ב"חברה למיחזור טבעי". תפקידו לעזור למכונה אימתנית לגרוס אלפי ספרים, לפני מיחזורם והפיכתם לנייר חדש. הוא אפילו לא קורא למכונה בשמה, אלא מתייחס אליה כאל חיה דורסנית ורעה. המחשבה שהמלים נגרסות ונעלמות לנצח קשה לו. אי לכך, הוא מצא שיטה לנחם את ליבו ולהציל בכל יום 10 דפים מהחיה. את עשרת הדפים הקרועים, רטובים ומשומנים הוא מחביא בבגדיו, מייבש אותם בערב, ובבוקר לוקח אותם לרכבת הפרברים שבה הוא נוסע מדי יום לעבודתו בשעה 6:27 בדיוק.
ברכבת הוא מתיישב במושב קבוע. שולף דף ראשון ומתחיל לקרוא בקול רם. הנוסעים ברכבת כבר רגילים לתופעה, ומסתבר שיש כאלה שמחכים לו בשקיקה. ויש לזכור, שאין מדובר בהקראה של ספר. מדובר בעשרה דפים אקראיים, שחלקם אפילו לא שלמים אלא קרועים. חלק מהם, לקוחים מתוך ספרי קריאה, חלק אחר – מספרי בישול, או תקנות וכולי, וכמובן שאין קשר בין דף ניצול אחד למישנהו. מה שהופך את הקריאה הרצופה, למלאת הפתעות. הוא קורא בצורה מיכאנית, אבל רהוטה, וזוהי שעתו היומית הגדולה, השעה ההירואית שלו. אולי מתוך הצורך בכפרת עוונות, על חלקו בהשמדת הספרים.
הצלת המלים נעשית על ידי אנשים שקופים נוספים. לדוגמא, השומר של המפעל, איבון גרמבר, שתפקידו להכניס את המשאיות הפורקות את הספרים המיועדים להשמדה. איבון הוא שחקן מבוזבז. הוא קורא טקסטים עתיקים של דרמות יווניות, ומתמחה בחרוזים אלכסנדרינים, איתם הוא מקבל את פני נהגי המשאיות: "חלפו חצות היום. ראֶה את השעון: / כבר המחוג ניצב הרחק באלכסון! / אז רק אם את הבוז והיהירות תזנח, / נותר סיכוי שאת השער עוד אפתח."
עוד דמויות מעניינות הן ג'וזפה, שאיבד את רגליו במכונת הגריסה, אבל מקבל אותן בחזרה דרך הספרים; ג'ולי, הכותבת מהרהורי ליבה במהלך עבודתה כמנקת שירותים בקניון (כתביה שובים את ליבם של השומעים, ובעיקר את ליבו המתאהב של לוקיון); ומוניק וג'וזט, הזקנות החביבות, המציעות ללוקיון הצעה מעניינת. ספר שמביט לא בקנקן, אלא במה שבתוכו. מופלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה