כתבה: ד"ר רותי קלמן
הסופרת, רוז טרמיין, מעבירה אותנו סאגה של למעלה משישים שנה. למן 1937, השנה בה נפגשו הוריו של גוסטב, ונישאו, ועד 2002, כשגוסטב ואנטון הם בני שישים.
המקום: שוויץ, ה"נייטרלית" במלה"ע ה-II. גוסטב פרלה, נולד בשווייץ, לאב אריך, שהיה סגן מפקד המשטרה המקומית בעיירה דמיונית בשם מצלינגן, ולאם אמיליה, שהטרגדיות בחיי נישואיה גרמו לה לעקרות רגשית. אין היא יכולה לחבק אותו, או לאהוב את בנה. אך מלבד זאת, היא מגדלת אותו באחריות הורית: "העולם רוחש עוולות, היא אמרה, אבל על גוסטב לצעוד בדרכי אביו, שגם כשנעשה לו עוול, התנהג כאדם בעל כבוד; הוא משל ברוחו (הדגשה שלי – ר.ק). אם כך ינהג, גוסטב יהיה ערוך ומוכן לקראת הלא-צפוי, כי אפילו בשווייץ, שהמלחמה לא חצתה את ספה, אין לדעת מה צופן העתיד. "אז אתה מבין," היא אמרה, "אתה צריך להיות כמו שווייץ. אתה מבין אותי? אתה צריך להחזיק מעמד ולהיות אמיץ, להישאר עצמאי וחזק. ואז תוכל לחיות את החיים הנכונים."
למרות שהדי המלחמה נשמעו רק מרחוק בימי ילדותו, התוצאות לגביו של גוסטב, יוסיפו להדהד כל חייו. מסתבר שבזמן המלחמה, לתקופה קצרה, מילא אביו, אריך פרלה, את מקומו של מפקד המשטרה שחלה. באותו הזמן, הוא נחשף לגורלם של יהודי אירופה, ובחמלתו, הוא זייף תאריכים של מהגרים יהודים, שיכלו להיכנס לשווייץ ולחיות בה רק אם על תעודת הכניסה שלהם מופיע תאריך מסויים. לאחריו, לא הירשו יותר שלטונות שווייץ ליהודים להיכנס, מפחד השלטון הנאצי שארב להם בפינה.
אריך פרלה ידע שהוא נוהג בניגוד לחוק. הוא חשב שהיהודי הראשון שפנה אליו, יהיה גם – האחרון. אך השמועה בין היהודים עברה מפה לאוזן, והוא מצא עצמו בתסבוכת רגשית ומוסרית.
מישהו הלשין, ואריך מוצא עצמו ללא עבודה ופרנסה, שוכר ביחד עם אמיליה דירה קטנה בהרבה, והופך למר נפש. המצב גורם להידרדרות ביחסיו עם אמיליה, המאשימה את היהודים במצבם. באחת המריבות עימה, כשהיא בהריון הוא הודף אותה, והיא מפילה את ולדה, לעובר קראו גוסטב.
הם נפרדים, אך חוזרים לזמן קצר, ואמיליה שוב הרה. כשהתינוק נולד, הם קוראים לו גוסטב, אך אמיליה מנותקת רגשית, ואריך מנסה לטפל בו, אך מת במסתוריות. גוסטב גדל בבדידות, ןמתחבר לאנטון, ילד יהודי, שמגיע לכיתתו. על הילד הזה, המתגלה כעילוי בנגינה, יגן גוסטב כל חייו, כשהוא ינסה, למשול ברוחו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה