כתבה: ד"ר רותי קלמן
על גב ספר זה נכתב: "סיפור חברות בלתי נשכח בין המחברת לבין טבח מעולה ואדם מיוחד במינו, שחלק איתה את סודות הבישול שלו כמו גם את תורת החיים האופטימית ושובת הלב שלו".
זהו סיפור אמיתי, על חברות יפה בין עיתונאית וסופרת בגיל העמידה, לבין אדוארד, בן ה-93, אביה של חברתה, המנסה להתמודד עם אובדן אשתו האהובה, שביניהם שררה אהבה מופלאה וחזקה, עליה מספר אדוארד לאיזבל במהלך ארוחות ערב שבועיות שהשניים מאמצים להם כמנהג.
אדוארד מעודד את איזבל בתקופה שבה היא נפרדת מבעלה. מלווה אותה מרחוק בניסיונות נוספים שלה למצוא בן זוג מתאים, הוא משיא לה עצות על האיפור, השיער, הלבוש, ומהותה של האהבה, אותה הוא חוקר בדקדקנות. קווי דמיון מסוימים מתקיימים בין הזוג המיוחד הזה, לליזה דוליטל ופרופ' היגינס, כפי שאיזבל מציינת בעצמה. אולם בניגוד לפרופ' היגינס, ניכר באדוארד, שהוא כולו רגישות והתחשבות והבנה לצרכיה הרגשיים והנשיים של איזבל.
כל השיחות שלהם, מתובלות במתכונים, בתיאורי בישוליו, הגשותיו, והאכילה המענגת של ארוחות גורמה. ההתבוננות באדוארד, ההקשבה לדבריו, והכנותיו לארוחות, משנות את ראייתה את העולם "בדיוק אכלתי ארוחת ערב עם אבא שלך!" אמרתי לוואלרי..."תודה! תודה! אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה מעולה!".
כל פרק מתחיל ברשימת ארוחת ערב. לדוגמא, פרק 17 מתחיל כך: "סטייק בגריל / קרוקטים של תפוחי אדמה / אפונת שלג מוקפצת בחמאה / מבחר מאפים צרפתיים / קוקטייל מרטיני בניחוח לימון / מרלו". ולאחר שהיא נכנסת היא מתארת את הכנותיו: "... אדוארד לא מיהר לשום מקום. הוא השרה נתחי פלאנק סטייק בבלסמי והוציא אותם מהמקרר "כדי שינוחו" לפני הצלייה ובינתיים הכין לנו מרטיני במטבח. הוא הניח שתי כוסות מרטיני במקפיא והכין סלילים מקליפת לימון... השקנו כוסות לזכרה של פולה, ורק אז טעם אדוארד ממעשה ידיו."
בעקבות מפגשיהם לומדת איזבל ליהנות מחייה. מאירוח קולינרי לחבורות של ידידים, ואפילו מוצאת אהבה טובה וחדשה לעורך דין שאף הוא אוהב לבשל. מאדוארד היא לומדת מחדש על יחסי חיברות: "הסוד הוא להתייחס אל משפחה כמו אל אורחים ואל אורחים כמו אל משפחה," אמר לי פעם. גם כאשר הרגשתי נורא ברגעים שלפני הדפיקה על דלתו, תמיד יצאתי מדירתו כשחיוך על פני ובתחושה שזה עתה חוויתי סוג מסויים של אושר טהור."
ובנימה אישית. כשעבדתי על הדוקטורט שלי, נצרכתי לדובר איטלקית ברמה גבוהה. הגעתי אל ד"ר אהרון מורפורגו ז"ל. שהיה אף הוא בן 93. למרות פער הגילאים בינינו, יצאתי מביתו בכל פעם, עם תחושת התרוממות רוח מדהימה. יש אנשים כאלה, ואשרי מי שזוכה בקירבתם.
זהו סיפור אמיתי, על חברות יפה בין עיתונאית וסופרת בגיל העמידה, לבין אדוארד, בן ה-93, אביה של חברתה, המנסה להתמודד עם אובדן אשתו האהובה, שביניהם שררה אהבה מופלאה וחזקה, עליה מספר אדוארד לאיזבל במהלך ארוחות ערב שבועיות שהשניים מאמצים להם כמנהג.
אדוארד מעודד את איזבל בתקופה שבה היא נפרדת מבעלה. מלווה אותה מרחוק בניסיונות נוספים שלה למצוא בן זוג מתאים, הוא משיא לה עצות על האיפור, השיער, הלבוש, ומהותה של האהבה, אותה הוא חוקר בדקדקנות. קווי דמיון מסוימים מתקיימים בין הזוג המיוחד הזה, לליזה דוליטל ופרופ' היגינס, כפי שאיזבל מציינת בעצמה. אולם בניגוד לפרופ' היגינס, ניכר באדוארד, שהוא כולו רגישות והתחשבות והבנה לצרכיה הרגשיים והנשיים של איזבל.
כל השיחות שלהם, מתובלות במתכונים, בתיאורי בישוליו, הגשותיו, והאכילה המענגת של ארוחות גורמה. ההתבוננות באדוארד, ההקשבה לדבריו, והכנותיו לארוחות, משנות את ראייתה את העולם "בדיוק אכלתי ארוחת ערב עם אבא שלך!" אמרתי לוואלרי..."תודה! תודה! אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה מעולה!".
כל פרק מתחיל ברשימת ארוחת ערב. לדוגמא, פרק 17 מתחיל כך: "סטייק בגריל / קרוקטים של תפוחי אדמה / אפונת שלג מוקפצת בחמאה / מבחר מאפים צרפתיים / קוקטייל מרטיני בניחוח לימון / מרלו". ולאחר שהיא נכנסת היא מתארת את הכנותיו: "... אדוארד לא מיהר לשום מקום. הוא השרה נתחי פלאנק סטייק בבלסמי והוציא אותם מהמקרר "כדי שינוחו" לפני הצלייה ובינתיים הכין לנו מרטיני במטבח. הוא הניח שתי כוסות מרטיני במקפיא והכין סלילים מקליפת לימון... השקנו כוסות לזכרה של פולה, ורק אז טעם אדוארד ממעשה ידיו."
בעקבות מפגשיהם לומדת איזבל ליהנות מחייה. מאירוח קולינרי לחבורות של ידידים, ואפילו מוצאת אהבה טובה וחדשה לעורך דין שאף הוא אוהב לבשל. מאדוארד היא לומדת מחדש על יחסי חיברות: "הסוד הוא להתייחס אל משפחה כמו אל אורחים ואל אורחים כמו אל משפחה," אמר לי פעם. גם כאשר הרגשתי נורא ברגעים שלפני הדפיקה על דלתו, תמיד יצאתי מדירתו כשחיוך על פני ובתחושה שזה עתה חוויתי סוג מסויים של אושר טהור."
ובנימה אישית. כשעבדתי על הדוקטורט שלי, נצרכתי לדובר איטלקית ברמה גבוהה. הגעתי אל ד"ר אהרון מורפורגו ז"ל. שהיה אף הוא בן 93. למרות פער הגילאים בינינו, יצאתי מביתו בכל פעם, עם תחושת התרוממות רוח מדהימה. יש אנשים כאלה, ואשרי מי שזוכה בקירבתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה