'בית בלגראנד' מאת פאולינה סימונס מאנגלית: נורית לוינסון

כתבה: ד"ר רותי קלמן

כרגיל אצל פאולינה סימונס, מעוגנים גיבוריה בתקופה היסטורית ממשית, והפעם – הם ממוקמים בתחילת המאה העשרים. הזמנים הללו כוללים את התקופה שלפני ובזמן מלחמת העולם הראשונה, שהדיה קלושים יחסית ברומן, ובמהלך המהפכה האדומה ברוסיה, שסוחפת את גיבורי הרומן במערבולת אידיאולוגית על כל השלכותיה.

ג'ינה מגיעה ממשפחה איטלקית מסיציליה, שהיגרה בתחילת המאה לארצות הברית, ומיקמה עצמה בפרוור קטן ליד בוסטון, שבו מתגוררים מהגרים רבים כמוה. החלום האמריקאי נראה כעומד להתגשם במלואו, כשהיא פוגשת את הארי ברינגטון, ממשפחה אמריקאית שורשית ועשירה מאד, והם מתאהבים זה בזו.

אולם כאן מתחילות הבעיות. הארי מתעלם מהבטחת הנישואין שהבטיח לאליס, ארוסתו משכבר, ובזמן שאליס עוד עסוקה בהכנות לחתונה, הוא כבר מלבה את אהבתו לג'ינה, ונחוש בדעתו להתחתן איתה מיד. משפחתו מתנגדת לצעד, שנראה לה פזיז, וחסר אחריות, ובלהט הסיטואציה, הם מנערים חוצנם מהארי, ומנשלים אותו מכל רכוש וממון, מתוך תקווה שהוא יתחרט ויחזור בו מהחלטתו להינשא לג'ינה בכל מחיר.

הארי וג'ינה מתחתנים בעירייה, בלי אורחים, בלי משפחה, בלי רכוש וכסף למחייה, אבל עם אהבה גדולה. הם יגורו תחילה עם אמה של ג'ינה, ובהמשך יעברו לבד, ואחר כך לבית בלגראנד, שהורישה להארי אמו. "ג'ינה, תרצי לשמוע סיפור על האיש שבה את בלגראנד?" שאל הארי. "הוא כמעט כמו אגדה. בכל המובנים חוץ מאחד." "איזה?" "אין לו סוף טוב."

האהבה היא הדבר הכמעט יחיד שמקשר ביניהם, אבל היא הדבר החזק ביותר. הארי מורד בכל דבר, מתנגד לכל דבר, מוחא על כל דבר, אידיאולוג מרחף שאינו מייחס שום חשיבות לכסף, לעבודה, לפרנסה, למותרות. ג'ינה, נטועה עמוק באדמה. שתי רגליים יציבות. היא מנסה, שוב ושוב, להעמיד אותו בפני עובדות החיים, בפני המציאות, אך הוא עקשן. אינו מוכן למחול על גאוותו ולבקש עזרה ממשפחתו, ואינו מוותר על מחשבותיו המהפכניות, הקומוניסטיות, בעידן של המהפכה האדומה, ששליחיה נאסרו וגורשו מאמריקה בשל דעותיהם. שוב ושוב הוא מוכנס לכלא, ובכל פעם מחדש הוא ממשיך לנאום בכיכרות, לפזר כרוזים, ולהסתכן במאסרים נוספים. 

כשהם נוסעים ברכבת היא מביטה בו "החולם, הנואם, המתנגד. התנגדותו היתה בתחילה לנעוריה, אחר כך לאנרכיה שלה, ואחר כך לאהבתה. לקשרים שהיא כפתה עליו, למוסכמות של חיים רגילים שהיא כפתה עליו, לתינוק שהיא רצתה ממנו נואשות בכל מחיר שיידרש. הוא התנגד לשאיפתה לחיות כאישה רגילה, ולא כמהפכנית. הוא התנגד לכול. הוא לא רצה בחיים של המעמד העליון כפי שלא רצה בגטו של לורנס או באחוזות של גן עדן או בבית הלבן בבלגראנד. הרגע הזוהר הקצר שלהם בשמש המסנוורת."

כשבנה אלכסנדר שואל אותה מדוע היא נשארת עם אביו למרות כל הצרות שהוא גורם לה, היא עונה: "אני נשארת כי אני אוהבת אותו. אני נשארת כי הוא המשפחה שלי. כי מגיע לך שיהיה לך אבא. לכל מקום שהוא ילך, אני אלך. הוא הספינה, אלכסנדר. אנחנו הנוסעים... אנחנו חולקים את המרירות."

מעניין לראות בספר גם את הדיה של השפעת הספרדית שתקפה את כדור הארץ ב-1917 ואיך האנשים מתייחסים אליה, ולהזדהות לגמרי, כשאנו חווים סביבנו יום יום את מגיפת הקורונה, ומודעים יותר מאז, להשפעותיה הגלובליות.

 

'העלמה והלילה' מאת גיום מוסו מצרפתית: אביגיל בורשטיין

 כתבה: ד"ר רותי קלמן

חורף 1992. וינקה רוקוול, נערה יפיפיה ומבריקה בת תשע-עשרה נעלמת ממגורי הבנות בבית הספר התיכון סנט אכזופרי שבריביירה הצרפתית. השמועות אומרות שהיא ברחה עם אלכסיס קלֶמאן, המורה לפילוסופיה שלה. ראו אותם על הרכבת לפריז. הם נרשמו והתאכסנו שם במלון. אך בבוקר נעלמו עקבותיהם ומאז לא נראו.

אביב 2017. תומא, מקסים ופאני, שהיו חבריה של וינקה, נפגשים לראשונה אחרי עשרים וחמש שנה בפגישת מחזור לרגל חמישים שנה לבית הספר. סודות אפלים מסתתרים בתוך קיר אולם הספורט של בית הספר התיכון. עתה מיועד האולם להריסה ולבנייה מחדש. מה יקרה כשיגלו את מה שנמצא קבור בקיר האולם? ומה באמת קרה לווינקה ולאלכסיס? ומדוע חבריה של וינקה, מקבלים פתאום מסר של נקמה מאלמונים, עשרים וחמש שנים לאחר היעלמותה? 

כל השנים האלה, הם לא דיברו ביניהם. כל אחד ניסה להמשיך בחייו, למרות מה שקרה, ועל אף מעורבותם בפרשה. הריסת האולם ופגישת המחזור, מחזירות אותם לעבר, והם מבינים שהספירה לאחור לגילוי האמת מתחילה. 

זה התחיל באהבה גדולה של תומא. תומא חשב שזוהי חברות אמת "היה בה משהו בלתי מוגדר שהכניס לך לראש את המחשבה שאם תכבוש את וינקה, תכבוש את העולם. במשך תקופה ארוכה היינו צמד בלתי נפרד... טיילנו בכל הסביבה ויכולנו לדבר שעות... קראנו זה את מחשבותיו של זה, והקשר בינינו לא הפסיק להקסים אותי. וינקה היתה האדם שהמתנתי לו לשווא, מאז שהגעתי לגיל שבו ממתינים למישהו... בזמן שווינקה פיזרה כוכבים בחיי היא גם החדירה דאגה ללבי, שאאבד אותה. וזה בדיוק מה שקרה."

כשמתחילה שוב תקופת הלימודים, נראה שהיא מתחילה להתחמק ממנו. מפסיקה לענות לטלפונים ולהודעות, ולא נענית לבילויים משותפים. "תלמידים מכיתתה, מספרים לי שכנראה נשבתה בקסמיו של אלכסיס קלמאן, המורה הצעיר לפילוסופיה של תלמידי המכינה למדעי הרוח. שמועה אחת טענה אפילו שהפלירטוט יצא משליטה, והם מנהלים רומן של ממש".

רגשותיו גורמים לתומא לעבור גבולות. הוא מצליח להסתנן לחדרה של וינקה במעונות התלמידים בזמן היעדרה, ובחיטוט בחפציה הוא מוצא שני מכתבי אהבה לוהטים מאלכסיס לווינקה, שמעידים על הרומן שביניהם. הגילוי הורס אותו, וכשהיא מתקשרת אליו יום אחד בבכי ומראה לו בדיקת הריון שיצאה חיובית, מזכירה את השם אלכסיס ואומרת, שלא רצתה להיות איתו, ושהוא הכריח אותה, מאבד תומא שליטה על מעשיו, ויוצא בריצה הרת גורל מחדרה.

כשיחזור, לאחר שעות מסוייטות אל חדרה. היא כבר לא תהיה שם, והוא לא יראה אותה עוד לעולם.

תעלומה של ממש. סוחפת. מעניינת, ועם טעויות גורליות בהבנה, שתתבהרנה לסביבתה, ולנו, כקוראים, מאוחר מדי, עבור וינקה, אלכסיס ומי שפגע בהם. 

אנו, כקוראים, נעמוד בפני שאלה מוסרית, האם הצדק נעשה? ומה אנו מרגישים עם מה שקרה, וכלפי מי שגרם לכך.

'חנות הספרים' מאת פנלופי פיצג'רלד מאנגלית: יותם בנשלום

 כתבה:  ד"ר רותי קלמן

ספרה של פנלופי פיצג'רלד אינו מצטיין בעלילה סוחפת, אולם הוא כן מצטיין בהתאמת הקצב למקום. המקום הוא עיירת חוף אנגלית קטנה בשם הרדבורו במחוז נידח בשם סאפולק. קשה להגיע למקום שהוא אי בין ים לנהר. תושביה של הרדבורו רדומים, אם כי תמיד עין אחת פקוחה וצופייה לרחוב, לראות מי הולך ולאן, וכולם מכירים את המניעים והמהלכים של כולם, וכבר אינם צופים גלים סוערים בחייהם.

ובכל זאת, יש אחת שמנסה. במקום שבו אין תחבורה ציבורית, בית קולנוע, מכבסה, או חנות פיש אנד צ'יפס, מחליטה פלורנס מרי גרין לרכוש, בכספי בעלה המנוח, נכס רעוע בשם "הבית הישן", שמרתפו שקוע במים, שזקוק לשיפוץ רציני, והוא רדוף רוחות הנקראות שם "מטקטקים", ובמקום הזה היא רוצה להקים לראשונה בהרדבורו חנות ספרים.

לפלורנס יש מידה גדושה של אומץ, וזה מה שדרוש כבסיס לשינוי כלשהו. בתור התחלה היא נכנסת לבנק, ומקבלת עצות לדרך ממנהל הבנק "... הרעיון... הרטיט את האווירה הלאה בבנק כמו משב של רוח ים המעמיק לחדור ליבשה." בנוסף לעצות, מנסה מנהל הבנק להעלות בפניה כל מיני בעיות שעלולות לצוץ בדרכה. אבל פלורנס, שמנוי וגמור עימה לפתוח את המקום, אינה מתכוונת לתת לשום דבר לעצור בעדה. לא המטקטק של הבית הישן, שמרעיש לה בלילות, ולא מרת ויולט גאמרט "הפטרונית הטבעית של כל אירוע ציבורי בהרדבורו", שמנסה בכל הדרכים הישירות והעקיפות למנוע מפלורנס את הקמת החנות במקום. לטענתה, המקום יועד למרכז לאמנויות, וכל הדרכים שלה כשרות כדי לסלק את חנות הספרים מדרכה.

פלורנס פותחת את חנותה, בעזרתם של מיילו נורת', וחבורה של בנים, צופי ים, שהתנדבו לעזור לה בשיפוץ הראשוני. ביניהם הנער וולי, הממלא תפקיד חשוב של נער שליח להעברת מסרים וסחורות על אופניו, ומר ברנדיש, המסוגר בביתו, אבל יודע בדיוק מה קורה בעיירה.

משלוחי הספרים מגיעים והיא מסדרת אותם לפי קטגוריות של נושאים, פופולאריות, ועל פי מה שנראה לה כרצוי לתושבי המקום. בשלב מסויים היא אף מקצה שעות מסויימות לספריית השאלה, וכך נוצר חוג לקוחות קבועים לחנות, אך עדיין היא צריכה לעמוד בלחץ הסגירה, ובצורך להכניס רווחים.

כשהיא מתלבטת אם להכניס את הספר 'לוליטה' של נבוקוב לחנות, היא מתייעצת עם מר ברנדיש, ולאחר שהיא שומעת את תגובתו, היא מבינה שזו ביצת זהב. מהמרת עליו, ומזמינה 250 עותקים (!) של הספר. כשהעותקים מגיעים היא מסדרת את חלון הראווה רק עם עותקי הספר הזה ומחכה. התגובה של תושבי העיירה לא מאחרת לבוא, והם מתייצבים בתור ארוך לקניית הספר... 

'חנות הספרים' הוא ספר על העצמה נשית, על ניסיון לפעול מחוץ לקופסה ועל אהבת הקריאה.

 

'הבציר האבוד' מאת אן מא ; מאנגלית: שאול לוין

כתבה: ד"ר רותי קלמן

ספרה של אן מא, סופרת מסעות ואוכל, סחף אותי, למרות שאיני מבינה דבר וחצי דבר בענייני יין. מי שמבין – ודאי ייהנה כפליים.

קייט, הדמות הראשית, עובדת כסומליה (Sommelier, אוצֵר יין, המתמחה ביינות. תפקידו לרכוש, לאחסן ולהציע ללקוחות המסעדה, שבה הוא עובד, את היין המתאים ביותר לארוחתם). 

לאחר שהמסעדה, שבה עבדה קייט, נסגרת, עדיין נותר לה כחודש למבחן המעשי של מאסטר ביין. היא מחליטה לנסוע חזרה למחוזות ילדותה בבורגונדי שבצרפת, לבלות את האביב באחוזה המשפחתית ביחד עם ניקו, בן דודה, ואשתו, הת'ר, שלמדה איתה באוניברסיטה. באותה ההזדמנות, מתכוונת קייט גם לתרגל את התמחותה ביינות הצרפתיים, לקראת המבחן.

כשהיא בבית הגדול של משפחתה, היא משתתפת בבציר כרמי הגפנים המסורתי, שלקראתו מגוייסים מתנדבים רבים, ובנוסף – היא עוזרת להת'ר לְפַנות מרתף עמוס בכל מה שדורות רבים זרקו אליו, מבלי שהקדישו להם התייחסות נוספת. 

במהלך הפינוי של הררי הפריטים, מתחילים להתגלות מסמכים מעניינים על המשפחה. לאחר שקייט והת'ר מעלות מהמרתף תמונות ישנות שנמצאו במזוודה ישנה, מעיין ניקו בתמונות, ומצביע על כל מי שהוא מזהה. אבל אז הוא נתקל בתמונה של מישהי, שאין הם יודעים עליה דבר. לימים יתברר ששמה אנה.

"מי זאת?" הת'ר רכנה מעל כיסאו של ניקו עד שראשה נגע בראשו. היא הצביעה על הנערה בשמלה הפרחונית. "היא קשורה אליכם?" הוא בחן את התמונה מקרוב יותר. "... היא נראית כמו קייט. תראי את הפה שלה." הת'ר ינקה אוויר בחדות. "אוי אלוהים, אתה צודק." הבטתי בנערה שבתצלום. האם גם לה יש עיניים ירוקות? נמשים בהירים פזורים על האף... "זה נורא עצוב." מיששתי באצבעי את שולי מעטפת התמונות. "היא פשוט נשכחה. הלכה לאיבוד בזמן." 

כשהם מגששים לדעת עליה, הם נחשפים לשמועות על כך שאנה היתה משתפת פעולה, והוענשה בפומבי על כך. הם מבינים, שזו הסיבה, שמעולם לא שמעו על אנה. קשה להם להאמין שקרובת משפחתם שיתפה פעולה עם הנאצים, ומי יודע מה היו מעשיה, ולמרות הקשיים הם מחליטים לחשוף את האמת ותהא איומה ככל שתהיה. 

אנחנו הקוראים, נחשפים במקביל להתנהלות המשפחה והחקירות על העבר, ליומנה של אנה, ומודעים לפני המשפחה, לאמת חייה של הנערה המצטיינת בלימודיה, בעיקר בכימיה, ומעוניינת להתקבל לאוניברסיטה. 

התוכנית יורדת לטמיון עם כניסתם של הגרמנים לצרפת 1940. מכרים ומשפחות מתחילים להיעלם מסביב לה, כולל, אביה היקר של אנה, והיא נשארת עם אמה החורגת ושני אחיה הקטנים. מכאן מתוודעים הקוראים לתנועת הרזיסטאנס (ההתנגדות) הצרפתית, שניסתה להכשיל את הכיבוש הגרמני בארצם, מצד אחד, ומנגד – יש גם מי ששיתף פעולה עם משטר וישי הפרו-נאצי ועם הכיבוש הגרמני.

התקדמות החקירות של קייט והמשפחה וגילוי חדר סתרים ומטמון עצום של יינות מובחרים ויקרים, מקרבים אותם אל האמת הלא פשוטה בעברה של המשפחה, על הטוב והרע שבה. בעקבות גילויים אלו הם מוצאים נתיב חדש ונכון יותר לכולם, תוך תיקון והשבת הצדק על כנו.