כתבה: ד"ר רותי קלמן
במרכזו
של סיפור חיים אמיתי זה, עומדת דמותה אצילת הנפש של הולנדית נוצרייה בשם יֶט.
לימים, יט דה־לונג (לאחר נישואיה לדוד דה־לונג). אשה טובת לב זו, הייתה מוכנה
לשמור, לטפל, ולגדל תינוקת יהודיה בשם רבקה כהנא, בתקופת מלחמת העולם השנייה. היא דאגה לה כְּאֵם, בעזרתו של דוד, עד שהמלחמה
נגמרה, והוריה שבו לקחתה.
מחברות
הספר, שאחת מהן היא רבקה עצמה, מבקשות לציין, שהספר "מבקש להנציח את זכרה
של המצילה שסיכנה את חייה יום יום ורגע רגע", והן מקדישות אותו "לכל
מי שחמל, אהב, העז והסתכן למען זולתו כשמסביבו שוררת אפלה כבדה."
ראוי
לציין גם את סיטייה ורניר בומר, הולנדים נוצרים, שאף הם, לא יכלו לעמוד מנגד,
בתקופה אפלה זו, והם ממהרים להודיע ליהודים שמסביבם על כל אקציה, שמתעתדת להתרחש
ברחוב היהודי. סיטייה היא גם זו, שמקשרת בין אלס וּבֶּנוֺ וייסברג לבין יֶט, מי
שעתידה לשמור על בתם, ולגדלה כאילו הייתה בתה, ושגם לאחר מכן, היא עוזרת כמיטב
יכולתה ליט ולאלס.
אלס
ההרה, איבדה את תינוקה הראשון כשהיה בן כמה חודשים. לכן לא העלתה על דעתה אפשרות
שתוכל להיפרד מהתינוק/ת לאחר שתלד. אבל המצב באמסטרדם מחמיר. כשסיטייה ורניר לא
מצליחים להודיע להם על אקציה, מתבקשים אלס וּבֶּנוֺ, על־ידי אנשי S.S נאצים ועל ידי שוטרים
הולנדים, לעזוב את ביתם תוך עשר דקות. הם נשלחים יחד עם כל היהודים למחנה
וסטרבורק, שהוא מחנה מעבר. משם נאמר להם שהיהודים נשלחים למחנות עבודה. אבל לאמיתו
של דבר, כל מי שנשלח משם, הגיע למחנה השמדה. מה שהתברר ליהודי הולנד, רק בסוף
המלחמה.
למזלם
של בני הזוג, הם מיועדים להשתחרר מהמחנה ולחזור לאמסטרדם. אבל היום המתוכנן יוצא
בשבת, וְבֶּנוֺ מתעקש, שהוא לא נוסע בשבת.
במבט מהצד, וגם בעיני המנהל היהודי של המחנה, נראה שבֶּנוֺ יצא מדעתו "תגיד,
אתה השתגעת?!" גוער בו מנהל המחנה היהודי בהלם "יש לך אישור לצאת
לאמסטרדם! אשתך עומדת ללדת! אנשים מתחננים לצאת מהמחנה! ואתה מדבר על שבת?!"
ובכל זאת מצליח בנו לשנות את התאריך, והם יוצאים בשלום מהמחנה וחוזרים לאמסטרדם,
אך לא לביתם, שכבר ניתן לאחרים. הם מוצאים מקלט זמני בביתו של הרב ספרא, שחי שם
בצמצום עם משפחתו הגדולה.
השניים
ניצלים לאחר שאלס הוזהרה שלא ללדת בבית החולים היהודי. ובאמת, מיילד אותה רופא
יהודי בביתה, והתינוקת, רבקה, באה לעולם. ביום שלמחרת הלידה, שומעת אלס, שהיתה
פשיטה נאצית על בית החולים היהודי, וכל מי שהיה שם, נשלח למחנות ונספה. נס נוסף
מתרחש, כשאלס מבינה שאין לה ברירה אלא להפקיד את התינוקת בידי אישה זרה. העברת
התינוקת מצמררת:
"הפגישה
מתקיימת ברחוב. אלס דוחפת את עגלת התינוק ובנו צועד לידה. יט מתקרבת, היא זרה
לחלוטין, הם מעולם לא ראוה לפני כן. על צווארה מטפחת כחולה. היא מתקרבת אליהם
וצועדת לצדה של אלס. היא מניחה יד אחת על ידית העגלה, אלס מורידה יד אחת, לאחר מכן
מניחה יט יד שנייה, ואלס מורידה את ידה.
אלס ובנו פונים ימינה לעבר רחוב צדדי ויט עם העגלה ממשיכה קדימה. אלס מתאפקת שלא
לפרוץ בבכי, היא באפיסת כוחות ורועדת בכל גופה. איך תצליח התינוקת לינוק מבקבוק?
איך תדע האישה להחליף לה חיתול? לרחוץ אותה?..."
כשעה
לאחר שנמסרה התינוקת, מתעקשת אלס לראות אותה פעם אחרונה. בנו מתעקש שמסוכן להם,
מסוכן לתינוקת ומסוכן למצילה. הם הולכים להתייעץ עם הרב ספרא. הלה מקשיב לשניהם
ואומר לבֶּנוֺ "שמע בקולה". הם מקבלים את הכתובת של יט ומגיעים
אליה. אלס מלמדת את יט, כיצד לטפל בתינוקת, וכעבור מספר שעות, כשהזוג מתכוון
לעזוב, מתקבלת הודעה, שהגשר הורם, ואין להם לאן לחזור. מסתבר שבאותן השעות, אספו
את כל היהודים שנותרו באמסטרדם, כולל הרב ספרא וכל בני משפחתו. הם נשלחו למחנה,
וניספו. אלס וּבֶּנוֺ ניצלו שוב.
יט
מציעה להם להישאר בביתה בינתיים. אלס שמחה להיות קרובה שוב לבתה התינוקת, והיא
רואה עד כמה יט טובה איתה, מה שירגיע אותה בעתיד. אלס ובנו מוצאים בינתיים מקומות
מסתור נוספים, עד שהם מקבלים תעודות מזוייפות, ונאלצים להיפרד. בנו יישאר עד סוף
המלחמה בעיר אמרספורט, וייקרא פרנק. אלס תסתתר בכפר חמרן, ותיקרא דייזי.
יט
הטובה שמרה על קשר מכתבים רציף עם שניהם, ודיווחה להם כל הזמן על התקדמות הילדה
וגדילתה. היא אף הסתכנה ולקחה את הילדה, שגדלה בחממת אהבתה, לבקרם, כשהיא מספרת
לילדה שהם הדודים שלה. בין מאמציה לגידול הילדה, ראוי לציין גם, שהקצבת המזון באותם
הימים הייתה קטנה ולא מספקת. אין מזון בשווקים, אין ירקות ופירות ויט מסתכנת
ברכיבה על אופניים למקומות רחוקים, כדי
לספק לילדה מזון חיוני, ואף הסתירה ילדים נוספים.
כשהייתה
רבקה בת שנתיים וחצי, הסתיימה המלחמה, ומתברר שאז מתפרסם צו מלכותי אכזרי, שכל ילד
שהוחבא אצל משפחה הולנדית יכול להפוך לילד חוקי שלהם, אלא אם ההורים הניצולים
יוכיחו שהם כשירים לגדל את ילדם הביולוגי!
סטטיסטיקה המופיעה בסוף הספר, מציינת, שמתוך 4,500 ילדים, שהוסתרו בהולנד
בתקופת המלחמה, הוחזרו למשפחותיהם היהודיות רק 1,417. 360 ילדים נותרו בידי
המשפחות שהסתירו אותן ואומצו כחוק, ו-2,723 ילדים ניספו.
רבקה
כהנא, התינוקת שניצלה בזכות יט, הקימה משפחה גדולה בישראל, למדה ספרנות ועוסקת בכך
עד היום. היא שמרה על קשר עם מצילתה עד שזו נפטרה. יט ודוד דה־לונג זכו להיקרא "חסידי
אומות העולם" מטעם יד ושם.
הספר
נכתב כספר היסטורי, והוא מרתק, מעניין, וחושף בפני הקוראים פרק משואת יהודי הולנד,
ש-80% מהם ניספו בשואה. יהי זיכרם ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה