רק "אחרי החגים", כמעט באוקטובר, נפתחת באמת שנת הלימודים אצלנו, כשילדינו ודאי כבר הפנימו ששבוע לימודים מורכב מששה ימי לימודים רצופים, ולא כפי שקורה בתקופת החגים. משהו כמו לעבור ממהלך ראשון לשני ברכב. ואולי היינו צריכים להתחיל בכלל את שנת הלימודים באפריל, כמו ביפן. מדוע באפריל? בגלל פריחת הדובדבן.
פריחת עצי הדובדבן ביפן כה מרהיבה ביופייה, ואהובה כל-כך על היפנים, שהם שותלים את עצי הדובדבן בבתי-הספר, והפריחה המדהימה של עצים אלה, היא המקבלת בברכה את פניהם של המוני התלמידים הבאים בשעריהם.
שיטת החינוך ביפן נקראת "שיטת המדרגות הנעות", והרעיון הוא שמינקות ממש, מתחיל מצעד העלייה בדרגה של הילדים. מי שעלה על מסלול זה, המתחיל בפעוטון, נמשך בגן, ובבתי הספר היסודי והתיכון, סופו שיגמור באוניברסיטה היוקרתית ביותר, הסוללת את דרכו לקריירה המשתלמת ביותר ולשידוך הולם. פעוטונים אלה הם מוסדות פרטיים המסופחים לאוניברסיטאות ולמוסדות החינוך האקדמי הטובים ביותר ביפן. כלומר, שלהיות באוניברסיטה טובה, מותנה בכך, שהיתחלת בפעוטון הנכון.
כל זה תלוי כמובן ביכולת הכספית של הוריך, וגם בשאלה אם תעמוד בבחינות הכניסה הנערכות לתינוקות. בחינות אלה כוללות בניית מגדל מקוביות, הפגנת כושר ריכוז והבחנה בצבעים. תינוק שעבר את המבחנים בהצלחה יעבור חינוך המדגיש שלושה עקרונות: התנהגות מנומסת, השתלבות בקבוצה ופיתוח הזיכרון. בגילאי שנתיים ושלוש עוברים הפעוטות אימוני זיכרון כשהדגש הוא על זכירת פרטים. מילת המפתח, כותבת שפרה הורן בספרה "חוויה יפנית" היא שינון, ועד השעות הקטנות של הלילה. בתי-הספר גם מחייבים את התלמידים לדווח להם בפרוטרוט על כל פעילויותיהם מרגע עזיבת שערי בית הספר, והמורים מבקרים בבתי התלמידים ובודקים אותם.
בניגוד למה שיכול להשתמע מכך, כפיית המשמעת בבית הספר ובבית מובילה את תלמידי יפן דווקא לאלימות, הנובעת מהמתח וחוסר החופש שהם נתונים בו. לכן, גם אם חלק מהמערכת הזו, נראה לנו כפעילות חיובית, הרי צריך כמובן להכניס הכל לפרופורציות. צריך שינון, וצריך משמעת, אבל צריך גם לפתח את עצמאותם של הילדים: עצמאות החשיבה ועצמאות העשייה. כשאתה פעוט – אתה יכול ללמוד, אבל אסור לשכוח את גילך, וחשוב לתת לך להמשיך ולשחק בכדור, ובקוביות, ובחול ובמצלתיים, ואת זה משה נחום, מנהל אגף החינוך והרווחה, מדגיש במיוחד לגננות. תפתחו אותם, תשקיעו בהם, אבל אל תגזלו מהם את ילדותם. וכמובן, כדאי ורצוי לקרוא לילדים ספרים בכיף, אפילו כשהם כבר יודעים לקרוא.
מערכת החינוך שלנו אולי לא משקיעה כמו היפנים, וודאי יש עוד מקום לשיפור, כמו בכל מקום אחר, אבל היא גם מביאה לנו המון גאווה. גני הילדים ובתי-הספר שלנו בדימונה משקיעים מאמץ גדול כדי להעניק מה שאפשר לילדינו. הגננות והמורים שלנו עובדים קשה, והתוצאות אכן נראות בשטח. פעם אחר פעם מגיעים לספרייה אורחים מבחוץ, שחקנים שמביאים הצגה, סופרים שבאים למפגשים עם תלמידים. כל אלה אומרים את אותו הדבר: אנחנו פוגשים הרבה ילדים בכל הארץ, אבל הילדים שלכם הם משהו מיוחד: איך שהם יושבים יפה, ומקשיבים, ומשתתפים, ומנומסים!!! אז כל הכבוד להורים, וכל הכבוד למערכת החינוך ולעומד בראש, משה נחום, ואני מברכת אתכם, הורים יקרים ואת תלמידיכם-ילדינו בברכת שנה טובה, ושירה של רחל שפירא יתאים לברכה זו:
"שיהיה יומכם כמו מניפה נפרשת
שיהיה ליבכם פתוח לאהוב
קו של אור, וקו של חן, וקו של חסד
שאפשר לראות אותם גם מקרוב...
שתהיו ערים כסקרנות של ילד
ושירכם יביא לכם מן השורות
קו של אור, וקו של תום, וקו של תכלת
שאפשר לראות אותם גם מקרוב..."
לכן על קו ההתחלה של "אחרי החגים" אני מאחלת להורים, למורים ולתלמידים – שיהיה בכם תמיד: קו של אור, וקו של חן, וקו של חסד, ותוכלו לפרוח, כמו עץ הדובדבן.
קריאה נעימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה