כתבה: ד"ר רותי קלמן
מסע מופלא אנו חווים בספר זה, שבו אנו נעים בשני מישורי זמן. הזמן שלנו, שבו סובבות במעגלים מספר דמויות, שעוד אינן קשורות זו לזו, אך עוד תתחברנה. ומישור זמן עבר, שבו נפרשות לפנינו השנים האחרונות בחייה של המשוררת רחל – מחשבותיה, אהבותיה ובדידותה. בין שתי התקופות מקשרת אופירה בן-נעים, שחציית השוק בלילה, מעשה שמעולם לא עשתה קודם, מתחילה להניע את מחוגי הזמן שגם ממשיכים להתקדם וליצור קשרים, בין הדמויות, ובד בבד הולכים לאחור לשנות השלושים ומתקדמים במקביל להווה. כורכים חיי רחל בחיי אופירה.
בת ארבעים הייתה רחל במותה. היא לא הספיקה לממש את עצמה. אבל שיריה וכתביה, מימשו את זיכרה בתודעה הקולקטיבית של כולנו. נאוה מקמל עתיר מעירה מחדש את הזיכרון ומוסיפה לו נימי לב. גם בספר, וגם במופע החדש שלה "הדיירת מעליית הגג".
סיור היסטורי שלקחה אופירה בתל אביב מוביל אותה לבית מספר 5א' ברחוב בוגרשוב, והיא מתוודעת לא רק לעובדה שהמשוררת רחל גרה בבית זה זמן מה, אלא ש"כף ידה נפרשת כמניפה על חלקת הקיר החשופה, מרגישה את תזוזת הזמן. מגע חמים מכסה לפתע על חמש אצבעותיה והיא יודעת שהיא שם. בחדר המדרגות של בוגרשוב 5א', בתשע ורבע בבוקר, יד מושטת פוגשת יד אחות."
"יד אחות", צירוף מלים הלקוח מהשיר 'גן נעול' של רחל: "מי אתה? מדוע יד מושטת / לא פוגשת יד אחות? / ועיניים, אך תמתנה רגע, / והנה שפלו כבר נבוכות". רחל חווה אכזבות מרות, וידיים שאינן מושטות בעת צרה. אפילו לא יד אחותה שושנה, שאליה היא כותבת ומתחננת שתבוא לבקרה. את קבוצת כנרת ואת דגניה היא נאלצת לעזוב. איש לא מלווה אותה "בחוץ כבר החריף הלילה. ליד הדלת השחירו מזוודה קטנה, מעט מזכרות, כמה ספרים. איש לא דפק בדלת, איש לא בא להיפרד. הם שאהבו אותה ברחו לשדות, לא יכלו להסתכל בעיניה, ושתיקתם קשה מנשוא. לילה אחרון. בגידת השמש, בגידת הגוף ובגידת החברים הקשה מכולן."
היא מבודדת, נודדת ממקום למקום, כמעט ואין לה מבקרים בשל מחלתה המדבקת, ואוהביה לא באים לנחמה. אך ברגע שאופירה פוגשת יד אחות, או אולי נכון יותר לומר, שרחל היא זו הפוגשת יד אחות, מתחילות הדמויות לנוע לכיוון התיקון. רחל עוזרת ללאה, רגינה עוזרת לסווטלנה, סיגי עוזרת לאופירה ולרגינה, ואופירה עוזרת לסיגי ולרחל. היד החסרה, הופכת להיות היד התומכת והמחבקת.
הקריאה מרתקת. זהו עוד אחד מהספרים, שבהם אני מגיעה לעמוד האחרון, ומצטערת שנגמר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה