כתבה: ד"ר רותי קלמן
" יָבַשׁ הַקַּיִץ בְּעִתּוֹ / בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ / נִשְׁעַן שָׁאוּל עַל חֲנִיתוֹ / בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ...// אוּלַי הָיָה שָׁרָב / אוּלַי זוֹ הָיְתָה שְׁעַת שְׁקִיעָה / אוּלַי שְׁקִיעַת זָהָב / כְּמוֹ הַיּוֹם בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה..."
נזכרתי בשיר הזה עם לחנו העדין והעוצמתי של יוסף הדר למילים היפות של לאה נאור, כשקראתי את ספרו החדש של יוסף גואל דידי 'מלך נסיך ונביא'. המלך הוא שאול, הנסיך הוא יהונתן, בנו, והנביא הוא שמואל.
יוסף גואל דידי פרש בספר זה בצורה נפלאה את עלייתו ונפילתו של שאול, המלך הראשון של ישראל. זהו ספר ראשון בסדרה הנקראת "מנהיגים ומלוכה", ואנו מתוודעים שוב לשאול, הבנוי לתלפיות, אך צנוע בנפשו. לבטיו, נובעים בעיקר מהרצון לנהוג על פי צו ה', לעומת המהמורות האנושיות ורצון העם, שלא תמיד הולכים בד בבד עם הציווי של בורא עולם.
דידי מצייר גם באופן אנושי כל כך, לא רק את הניצחונות והכישלונות של שאול כמלך, אלא גם את האהבה שבין שאול כְּאָב לבנו יהונתן. הגאווה בעוז רוחו של הבן, וההתלבטות בביצוע העונש ליהונתן, בשל רדיית הדבש וההתרברבות, כפי שנדר שאול לה' מצד אחד, לאי יכולתו לפגוע בבנו, מצד שני.
גם מערכת היחסים בין שמואל הנביא לשאול, נחשפת לפנינו כמערכת של שני אנשים שמאד מעריכים זה את זה, והם אוהבים כְּאָב – את בנו. עם זאת, מי שקובע את טיב ההתנהגות ביניהם הוא רק ה'. שמואל הנביא, כשליח ה', שומע את המסרים ומעבירם כלשונם, בלא לחוס על שומעו. שאול, ככל שהוא מתאמץ לקיים את דבר ה' במלואו, נכנע לעיתים לרצון העם, כשהוא מרגיש, שבתור מלך, זה מה שהוא צריך לעשות, ואז מסתבר לו שטעה.
"בשמחה יצא שאול אל עבר הנביא... הציפייה לפגוש שוב בנביא ובפרצופו האוהב והמחייך המריצו את שאול, אך הוא השתדל לשמור על ארשת מאופקת ומכובדת אל מול לוחמיו שבאו בעקבותיו. שאול פנה בעיקול הדרך, ושמואל רכוב על חמורו נגלה לפניו במלוא הדרו. מבלי משים, שאול כמעט ונרתע לאחוריו. פניו של שמואל היו רציניות, כאילו עננה גדולה מרחפת עליו. ליבו של שאול התכווץ באופן פתאומי... הוא הרגיש כי החמיץ משהו, אך לא הבין מה, מוחו פעל בקדחתנות לנסות ולהבין מה השתבש, מדוע אין בפניו של שמואל שמחה, הרי שאול עשה ככל אשר צווה. "מה עשית?", שמע את קולו הרועם של הנביא המתקרב..."
דפוס התנהגות זה חוזר מספר פעמים, כשבסופו של דבר, כפי שאנו יודעים מהקריאה במקורות, נלקחת המלוכה משאול, והוא שומע מבעלת האוב, את הצפוי לו בקרב בהר הגלבוע. הספר נקרא כפרוזה, ולמרות שאנו מכירים את האירועים, הדרך שבה בחר המחבר להציג אותם, מרתקת ומחייה את הטקסט התנ"כי.
דמותו של שאול מתגלה, בספר זה, בכל הדרה, על הצניעות שבה, האמונה, רגישותו כְּאָב, כישרונו כמנהיג כריזמטי, רצונו להצליח בתפקידו כמלך, וההרואיות שבקבלת הדין, כשגם השקיעה של המלך שאול, מצטיירת בכל הודה כשקיעת זהב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה